מר ואהלות רמז

כוותייהו וא"כ ניקום אנן וגומר דהרא"ש הכי ושנה משנתו כב"ש דלא כהלכתא הכלל העולה דאם מחל ולא החזיר השט"ח במחלוקת היא שנויה ואין הכרע מדברי מרן להיכן דעתו נוטה ויותר מסתברא שלדעת מרן שסתם בח"מ ובאה"ע ולא חלק בין תפיס שטרא או לאו ולא יהיה אלא ספק ודאי דהנתבע יכול לומר קי"ל כמ"ד דאפילו לא תפס החזיר השטר הוי מחילה וכלל גדול הוא המע"ה:

' אמנם במלוה על המשכון דפלוגת' דרבוותא דהריטב"א והר"ן ז"ל ובע"הע ודעמייהו כמה מהראשונים שהובאו בספר שטת ר"ב אשכנזי למסכת קמא בפרק הפרה ע"ש דס"ל דאם לא החזיר המשכון בשעת מחילה דלא הויא מחילה ולהמרדכי ודעמיה דלא בעי חזרת המשכון הדין הוא להפך דיכול המחזיק במשכון לומר קי"ל כמ"ד דבעי חזרת המשכון בשעת מחי' ואי לא החזירו לא הוי מחילה

ובזה הונח לי מאי דהוה קשה לי לכאורה על דברי הרב העטור שהביא הירושל' ההיא דפ"ק דגטין ששם פליגי אם מחל לחבירו חוב שבשטר דלמר מהני מחי' אף בלי חזר' השטר ולמר עד דמחזיר לו שטר וכתב הרב ז"ל ולקולא כלומר דלא בעינן חזרת השטר וא"כ אמאי פסק. הרב העטור דאם מחל לו חוב שיש עליו משכון דבעי קנין דמשמע דלא מהני מחי' בדברי' בלא חזרת המשכון דהא כיון דלא בעינן חזרת השטר ה"נ לא נבעי חזרת המשכון וכמו שכ"כ המרדכי בפ"ק דסנהד' דלא בעי לא חזרת השטר ולא חזרת המשכון ועם כי יש לחלק ולומר אליבא דהר' העטור ז"ל דשאני שטר ממשכון דמשכון קני ליה מדרבי יצחק משום הכי לא מהני ביה מחילה משא"כ בשט"ח דאין גופו ממון ודלא כהמרדכי ז"ל שהשוה אותה אמנם היותר נכון דגם הרב העטור ס"ל דשניהם שוים מלוה בשטר ומלוה שיש עליה משכון דבתרווייהו לקולא לנתבע וכי היכי דהמוחזק יוכל לומר קי"ל דהויא מחילה ולא בעי חזרת השטר ה"נ בהלואה שהיא כמשכון יוכל לומר המחזיק במשכון קי"ל דבעי חזרת המשכון ואם לא החזיר לא הוי מחילה כרבותיו של הרב ל המאירי ז"ל:

אמנם עדיין נשאר לנו לברר דין מחילה דפשרה אי צריכא קנין אף ע"ג דלא תפיס המוחל שטרא ודעת מרן מה היא הנה הש"ע בסימן י"ב כתב וז"ל אף על פי שנתרצו הבעלי דינין בפשרה בב"ד יכולין לחזור בהם כל שלא קנו מידם וכתב עליו הסמ"ע וז"ל כן כתב הטור והתו' והמרדכי ולאפוקי ראבי"ה וראב"ן דס"ל דאם שתקו אחר ששמעו הפשר' אין צריך קנין עכ"ל ולכאורה אין דבריו מוכרחים די"ל דהש"ע לא איירי אלא שנתרצו לעשות פשר' וקודם שהגידו להם הפשרה איירי אבל אם שמעו הפשר' ושתקו מזה לא דבר מרן ז"ל ואפ' שיודה לראב"ן והנה מדברי הרמב"ם נראה דלא ס"ל ההיא דראב"ן שהרי כתב בפכ"ב מהלכות סנהדרין דרין וז"ל אעפ"י שרצו וכו' ואם עשו פשרה וקנו מידם אינם יכולין לחזור בהם משמע דאם לא קנו מידם אעפ"י ששמעו הפשרה ושתקו יכולין לחזור בהם. דאל"כ ל"ל וקנו מידם הול"ל יותר רבותא דאם עשו פשרה וקבלו אותה או שתקו אינם יכולין לחזור בהם אלא ודאי דס"ל להרמב"ם דאפילו שמעו הפשרה ושתקו יכולין לחזור בהם כל עוד שלא קנו מידם וגם הרא"ש נראה דס"ל הכי לפי שסתם הדברים בפסקיו וכן כת' מהריב"ל בח"א סי' צ"ו דהרא"ש נראה דס"ל כדעת בה"ג דאפי' מחל אחר הפשרה כמו שגזרו עליו יוכל לחזור כל עוד שלא קנו מידו וגם מלשון הש"ע לקמן בסעיף י"ג מוכח דהכי ס"ל שהרי כת' וז"ל פשר' בלא קנין וקבל הנתבע גזרתם ועשה שטר הן בלשון הודאה הן בלשון חיוב אינו יכול לחזור בו עכ"ל משמע להדיא דאם קבל גזרתם לחוד בלי שטרא לא מהני ויכולין לחזור בהם שוב עיינתי וראיתי דאי מהא לא אריא דיש לו' דמה שהצריך שטר וכו' היינו משום הנתבע שחייבוהו לתת וכמ"ש וקבל הנתבע גזרתם אבל אה"נ להתובע שגזרו עליו למחול כו"ך וקבל גזרתם או שתק סגי בזה. ואינו צריך לעשות שטר או קנין דכיון שקבל עליו גזרת הדיינים למחול כו"ך זכה הלה במה שבידו. וכן ראיתי ליש מפרשים שהביא דבריהם הרב כנה"ג בח"ב סימן י"ב שכתבו דההיא דהריטב"א דוקא בנתבע ור"ל דדוקא בנתבע בענין אחר שיקבלו גזרתם שטר הודאה או בלשון חיוב אבל בתובע דקבל גזרתם למחול סגי בהכי ולא בעי שטרא או קנין כנ"ל בפשיטות כוונת היש מפרשים שהביא הרב כנה"ג ומהשתא נוראות נפלאתי על מה שתמה עליהם הר' כנה"ג וז"ל וחס ליה לזרעא דאבא דלימא הכי דאם בנתבע דלכ"ע לא מהני בלא קנין קבלה בשטר מהני כ"ש תובע דאיכא פלוגתא דאיכא מ"ד דאפילו בלא קנין מהני כ"ש דמהני בקבלת שטר והא הריטב"א מסיים והא עדיפא מקנין וכו' עש"ב. כנראה שהבין מדברי הי"מ דדוקא בנתבע מהני שטר אבל לא לתובע דלא מהני שטרא ואני אומר דחס להו לזרעא דאבא שיבינו כך דבר שלא יסבלהו רעיון ובודאי שכוותם כמ"ש דודאי מודו הי"מ דכ"ש בתובע דמהני שטרא ואדרבה באו לחדש דסגי בקבלת גזרתם ולא בעי שטרא גם מ"ש הרב כנה"ג וז"ל גם מ"ש דרב צמח גאון מדבר בשתיקה לחודיה ולא שקבל בשטר תדע וכו' דבריו אינם מובנים דמה כוונתו בזה ומה בא להשיג עליהם בזה שאמרו המפרשים דרב צמח גאון מודה להריטב"א דבשטר מהני אף על גב דבשתיקה לא מהני ואדרבה אתו המפרשים לאשמעינן דכיון דהריטב"א איירי בנתבע אבל בתובע סגי בקבלת גזרתם ששתקו על גזרת הפשרנים והרב צמח גאון ס"ל דאפי' התובע לא מהני שתיקה לא תימא דפליג על הריטב"א לגמרי ואפי' קבל גזרתם בשטר לא מהני דליתא דכיון דמודה רב צמח גאון דאם מחל בפי' מהני אם כן.. גם בשטר מהני דלא גרע שטרא ממחל בפי' ולא פליגי אלא בשתק התובע אחר הפשר' דלהריטב"א דוקא נתבע בעי שטר אבל תובע סגי בשתיקה