מר ואהלות רמו

שזה שאמר שלא מחל הוא מפני שהם דמדמין מין למשכון שאינו נמחל עד שיחזירנו ואין הדברים נראין לי עכ"ל כוונתו שחכמי דורו הם סוברים דהב"ח קנה המשכון ואינו נמחל בדברים כמו שכתב הריטב"א והר"ן ז"ל וס"ל דה"ה שטרא כל זמן שאינו מחזירו אינו נמחל החוב בדברים ועל זה כתב המאירי עליהם דאין הדברי' נראין לי כמו דס"ל דלא הוי מחילה אלא בחזרת המשכון אלא אפי' בלא חזרת המשכון הוי מחילה וא"כ כ"ש דבלא חזרת השטר דמהני מחילה ואם כן ע"כ דמ"ד בירוש' דבעי חזרת השטר על כורחין אינו טעמא משום דמדמין חזרת השטר לחזרת המשכון אלא טעמא דידיה דכל שלא החזיר השט"ח גילה דעתו שהוא משטה במחיל' שלו ומכל שכן גם כן כל שלא החזיר המשכון דיכול לטעון שמשט' במחי' זו והראיה שלא החזיר המשכון ואדרב' יש מקום לומר דאם לא החזיר המשכון לא הוי מחיל' בדברים ובשטר חוב אפי' לא החזירו הוי מחיל' דשט"ח אין גופו ממון אלא לראיה בעלמא שיש לו חוב עליו ונכסיו הוא שמשועבדים לב"ח וכיון דמחל החוב ממילא מחל לו גם כן השעבוד דפקע משא"כ משכון דגופו ממון ואליבא דרבי יצחק דס"ל דב"ח קונה משכון וכיון דבתוך ימי ההלואה גופו קנוי לו לא סגי במחיל' באמיר' בעלמא אבל אי אמרינן דלא בעי חזרת משכון כ"ש דלא בעינן חזרת השטר אבל איפכא ליכא למ"ד והמאירי שכתב ואין הדברים נ"ל ר"ל דהדימוי הזה אינו יפה ובין במשכון ובין בשטר לא בעי חזרה וכמו שכתבנו לעיל בשם המרדכי בפ"ק דסנהדרין ע"ש וא"כ מזה ג"כ נדח' מ"ש על המאירי וז"ל ואני תמה וכו' דלפי מ"ש אין כאן תימא לא מנה ולא מקצת' גם מ"ש והריני חוזר על עקר דברי הרב העטור וכו' ומאן יהיב לן מעפרי' וכו' נ"ל להוכיח ממוחלת כתובת' ממ"ש הרמב"ם וכו' כבר כתבנו לעיל דלהסמ"ע אין ראי' כ"כ מדברי הרמב"ם דאפשר דהרמב"ם מיירי או במקום שאין כותבין כתוב' או בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה והיורשים מודים שלא נפרעה אבל היכא דיש בידה שטר כתובה אפשר שמודה הרמב"ם דבעיא להחזיר בשעת המחילה ואי לא לא ואפי' דיהיבנא ליה שטתיה. מ"מ הרב העטור לא קאמר אלא דליכא ראיה מן התלמוד מההיא דמוחלת כתוב' דיש לאוקמא בדהחזירה הכתובה ומה לנו בדברי. הרמב"ם אטו הרמב"ם אמורא הוא אע"ג לשיטתו דיש לדייק כן מדברי הרמב"ם יתכן משום דס"ל כחד מ"ד דהירושלמי דס"ל דמהני מחילה אף על פי שלא החזיר השטר ושפיר קאמר הרב העטור דמן הגמרא דידן ליכא לאוכוחי מידי גם מה שהביא ראיה מדברי הרא"ש בתשובה דאף ע"ג דלא החזיר' הכתוב' יש כאן מחי' וכו' עש"ב. ליכא ראיה כלל דדילמא איירי התם הרא"ש בדלא נקיטא שטר כתובה בידה ומה שרוצה לגבות כתובתה משום דמודים היורשים שלא נפרעה כתובתה אבל אה"נ אם היה השטר כתוב' בידה מעיקרא לא הוי מחילה דכל עוד שלא החזירה. השטר כתובה לא מהני מחילה גם מ"ש שוב מצאתי הדבר מפורש יותר להריב"ש וכו' שהרי כתב שאם החוב קודם למחילה נכלל החוב בכלל המחי' אעפ"י שהשטר יוצא מתחת ידו של מלוה וזה מבואר עכ"ל גם זו אינה ראיה של כלום דבההיא דהריב"ש איכא שטר מחילה והיכא דאיכא שטר מחילה כ"ע מודו דלא בעי להחזיר השט"ח גם מה שהביא ראיה מההיא דהרשב"ץ ח"ב סימן רע"ח אינה ראיה דהתם ליכא שטרא אלא כתב יד בעלמא והמחילה גם כן נעשית בערכאות ואם כן בודאי דמהני מחילה ולא חש לקחתו דיכול לטעון פרעתי ובודאי שנאמן לומר מחלת לי במגו דפרעתי

וראיתי להרב דרכי נועם בחלק ח"מ בסימן ג' שכתב וז"ל חדא דהכא ראובן תפיס שטרא בידיה שטר השכירות המחייב את שמעון וכדי לקיים המחילה היה צריך להחזירו ואם לא החזירו אינה מחי' כדכתב הטור בסימן י"ב בשם הר"י וכו' ואע"ג שכתב על זה וא"א הרא"ש לא חלק וכו' לא מפני שלא חלק אלא כתב סתמא מחילה אינה צריכה קנין לא מפני כך נאמר דס"ל דלא שינא תפיס שטרא וכו' אלא שלא גילה דעתו מה יהיה בדין זה וכו' דאפשר דס"ל כה"ר ישעיה וכו' עכ"ל מוכח מדבריו שהבין דמ"ש הטור וא"א הרא"ש לא חלק דהיי' שסתם וכתב דמחילה אינה צריכה קנין דמשמע דבכל גווני לא בעי קנין וגו' ושגגה יצאה מלפניו דמ"ש הטור וא"א הרא"ש לא חלק היינו ר"ל שס"ל דפשרה בעי קנין בין במחול ואפילו לא תפיס שטרא וכמ"ש ג"כ בפרק המקבל דשאני מחילה דפשרה ממחילה דעלמא דמחי' דפשרה דומה למחי' בטעות מש"ה בעי קנין וכן הבינו הב"י והפרישה והב"ח ע"ש ותמהני עליו איך למד וקרא לשון הטור ולא ראה דברי הב"י שהם נגדו בהבנה זו וע"ק לפי הבנתו מאי אתא הטור לאשמעינן דהרא"ש לא גילה דעתו בזה כיון דיש מקום לומר דמודה לה"ר ישעיה ועוד דבכל מקום שכותב הטור וא"א וכו' לא חלק הכוונה דבא לומר דאביו חולק בדבר גם מה שהביא ראיה מדברי הרא"ש דס"ל כרבינו ישעיה וסיים וכתב אם כן ה"נ כשכתב הרא"ש בתשו' דלעיל בענין משכון דלא שייך ל' מחיל' אלא נתינה הה"נ כי תפיס שטרא וכו' עכ"ל. גם בזה דבריו תמוהים ולא ידענא מאי קאמר דבשלמא משכון שהוא בעין לא שייך ביה לשון מחילה אבל שט"ח שייך שפיר מחילה שמוחל החוב שיש לו עליו וממילא השטר חספא בעלמא ואפשר דס"ל להרא"ש דהויא מחילה ולא בעי חזרת השטר אם לא שנאמר דס"ל להר' דטעם רבי' ישעיה משום דס"ל. דשטר העומד ליגבות כגבוי דמי והוי כאלו המלוה מוחזק במעות 6 מש"ה לא מהני ביה לשון מחילה בלי חזרת השטר ובחזרת השטר הוי כאלו חזר ונתן לו המעות במתנה ללוה וכמו שהבין הב"ח בדעת רבינו ישעיה אבל באמת זה לא אפ' שכבר תמהו עליו במאי דאוקי לרבינו ישעיה כב"ש דלית הלכתא