מר ואהלות רמד

להחזיר לו השטר בע"כ של מלוה ואינו יכול לעכבו בידו עש"ב

ולפי זה נחה תמיהתנו מעל הש"ך דיתכן דס"ל דכוונת הסמ"ע כאן אליבא דמור"ם ז"ל כמו שהבין הרב קול אליאו ז"ל וא"כ מ"ש סמ"ע בסימן י"ב ופסק בסי' רמ"א ר"ל שמור"ם לא ס"ל הכי אלא ס"ל דהוי מחילה אפילו בדניקט שטרא בידיה ולא החזירו וממילא אין הכרע בדברי הש"ע במ"ש מחילה אינה צריכה קנין ואם כן ממילא ג"כ אין מקום לקושיית הש"ך במ"ש וצ"ע דלקמן לא כתב מור"ם כן דמאי קושיא ומה חדש בזה כיון דהסמ"ע קאמר ועיין בסימן רמ"א ור"ל דמור"ם לא ס"ל הכי

שוב ראיתי להרב כנה"ג בח"ב סימן י"ב וסי' רמ"א ש שהאריך והבין מדברי הסמ"ע של סימן רמ"א דאם לא החזיר השטר אחר שמחל לא מהני מחי' והקשה עליו מדברי המרדכי שמבואר שם דמחילה מהני אף בלי חזרת השטר ומתוך קושיא זו כתב ואולי דכוונת הסמ"ע במ"ש פי' וצריך להחזיר השטר ר"ל דכיון דהוי מחילה אפי' בדברים אם כן חייב להחזיר השטר בע"כ ואינו יכול לעכבו אצלו ושוב חזר בו מפי' זה מכח דברי הסמ"ע של סי' י"ב ומה שהוקשה מהמרדכי תירץ דכל כוונת המרדכי לומר דאף על גב דנקיט שטרא בידו או משכון מהני לשון מחילה ולא לשון מתנה דהמחילה קאי החוב וכו' ואה"נ שצריך להחזיר המשכון בשעת המחילה ואי לא אהדר לא הוי מחילה עכ"ל עש"ב ואין ספק ששתי לשונות אלו של הרב כנה"ג נעלמו מעיני הרב קול אליאו ז"ל וע"ק על הרב קול אליאו דהיכי כתב בפשיטות דכוונת הסמ"ע דצריך להחזיר השטר בע"כ וקשה דמאי בא לאשמעי' הסמ"ע בזה פשיט' כיון דהוי מחי' ודאי דאינו יכול לעכבו בידו ונראה ודאי דמשום קושיא זו כתב הכנה"ג פי' זה בדרך ואולי והיינו שעל צד הדוחק נפרש כן ודו"ק דכל דבריו שכתב על הרב דרכי נועם כולם נדחו מתוך דברי הרב כנה"ג ואם לא נראו לו דבריו הי"ל להביאם ולדחותם

אכן אעקרא דמלתא דברי הרב כנה"ג תמוהים בעיני דאיך חזר ממה שפי' דכוונ' הסמ"ע במה שפי' דצריך להחזיר השטר היינו דחייב להחזירו בע"כ וכו' ממ"ש בסי' י"ב דמ"ש בסימן י"ב הוא אדברי מרן בש"ע אבל לדעת מור"ם שפיר מודה הסמ"ע דמהני מחי' בלא חזרת השטר וזו היא שסיים סמ"ע בסי' י"ב ועיין בסי' רמ"א ור"ל שמור"ם לא ס"ל הכי וגם מור"ם בעצמו הבין מדברי מרן דס"ל דבעי להחזיר השטר כדי שתועיל המחילה ולכך כתב עליו וי"א וכו' בלשון פלוגתא

איך שיהיה דברי הסמ"ע דסי' י"ב תמוהים לע"ד דהיכי פשיט ותני אליבא דמרן ז"ל דאם לא החזיר השטר בשעת המחילה דלא הויא מחילה דמשמע דסברא זו מוסכמת ומודה בה מרן ז"ל והא הרב העטור הביא ירושלמי וז"ל הדין דמחל שטרא לחבריה רבי חנינא ורבי מנא ח"א מחל וח"א לא מחל עד דהדר ליה שטרא וההיא דירוש' ליתא בגמ' דידן ולקולא ומוחלה כתובתה אין ראיה ממנה דיש לו' דאיירי שהחזיר' הכתוב' עכ"ל והביאו הש"ך בסי' רמ"א וכיון שבעל העטור הכריע לקולא כמ"ד דמחל אף עפ"י שלא החזיר השטר מי יוכל להוציא מיד המוחזק ואיך כתב הסמ"ע ודוק' שהחזיר השטר ולא שם על לבו דברי הרב בעל העטור שכתב ולקולא ומכ"ש דיכולין לו' דגם רבי' ישעיה מודה בזה ודוקא. בפשרה הוא דקאמר דבעי חזרת השטר גם מ"ש הרב כנה"ג דלסמ"ע גם המרדכי מודה דבעי חזרת השטר והמשכון כדי להיות שתועיל המחילה וכל עצמו של המרדכי לא בא אלא לומר דמהני לשון מחילה ולא לשון מתנה ע"ש דבריו תמוהים מאד דהא כתב להדיא המרדכי ז"ל וז"ל ה"נ כי מחיל ליה המלוה המשכון למאריה כל היכא דאיתיה דידיה הוי עכ"ל. הרי דקרי בחיל דאף על גב דעדיין לא החזיר המשכון הוי מחילה וגם ממ"ש המרדכי קודם זה דאם מחל החוב בין בע"פ בן בשטר אינו צריך קנין וכו' אבל המוחל ע"י הפשרנין בעי קנין ויכול לומר משטה וכו' ע"ש מבואר דאתי המרדכי לאשמעי' דאפי' אם היתה המלוה בשטר ומחיל הוי מחילה ולא אמרינן משטה ואי איירי דהחזיר השטר בשעת המחי' פשיטא דלא בעי קנין ואינו יכול לומר משטה כיון דהחזיר לו השטר פשיטא דלמחילה גמורה נתכוון אלא ודאי דס"ל להמרדכי דאפילו אם לא החזיר השטר הויא מחילה ודברי הכנה"ג צ"ע ולולי דמסתפינא הייתי אומר בכוונת הסמ"ע במ"ש ועיין בסימן רמ"א שר"ל ששם כ' מור"ם. . בשם המרדכי להפך דמהני מחילה אף בלי חזרת השטר ור"ל וא"כ אינו מוכרח לפרש דברי מרן בשלחן ערוך שכתב דמחילה אינה צריכה קנין דאיירי בדלא תפיס שטרא אלא אפילו בתפיס שטרא:

וראיתי להרב חלקת מחוקק באה"ע סימן ק"ה אמ"ש הש"ע והוא ל' הרמב"ם וז"ל המוחלת כתובתה אינה צריכה קנין וכו' והוא שיהיו הדברים שהדעת סומכת עליהם ולא יהיו דברי שחוק וכו' וכתב הרב שם משמע אף שלא החזירה לו הכתובה מהני מחילה וכן משמע לעיל סימן צ"ו דאף שהכתובה בידה מהני מחי' דהא צריכה לישבע שלא מחלה הכתובה אף היכא שהוציאה הכתובה בידה ש"מ דמהני מחיל' אף דנקיטא הכתובה בידה עכ"ל ולע"ד אחרי המחי"ר דליכא מהתם ראיה מידי די"ל דמה שצריכה לישבע אפי' כשהכתובה בידה היינו משום שחיישינן שמחלה באופן שמועיל או בקנין או בשובר שהודית שאין לה אצלו כלום דומיא מ"ש הטור על דברי הרמב"ם ז"ל שם בסימן צ"ו וז"ל ונראה שאם כתובתה בידה אין צריכה לישבע שלא מחלה שאלו מחלה היתה מחזרת הכתובה וכתב עליו מרן שם בב"י שאינו מוכרח דאפשר שכתבה לו שטר מכר או שטר מחילה ולפי' חשש ליקח הכתובה מידה עכ"ל וא"כ ה"נ אין ראיה מדחייבינן לה שבועה שלא מחלה אפילו שהיתה הכתובה בידה ש"מ דמהניא מחי' אפילו