מר ואהלות רמב

לדחות דכיון שהוא מוחזק בגופו אין לך קנין גדול מזה עכ"ל

הרי מבואר להדיא דכל שאין גופו קנוי לגמרי סגי ליה במחילה בעלמא בלא קנין אע"ג דדילמא אפשר דבעי קנין הכא דהוא מוחזק בגופו לא בעי קנין אלא במחי' בדברים סגי וא"כ היכי כתב הרב ז"ל בנדון דידיה וגם בשכיר ופועל לא סגי במחי' בעלמא וע"ק דהיכי כתב על נדונו דהוא ברור ואיך לא זכר שר סברת הרמב"ם ודעמיה דס"ל דאם נשתתפו באומנות אפי' קנו מידם אינו מועיל ויכול לחזור בו ואם כן בודאי. שלא יוכל ראובן לכפות לשמעון שיחזור להשותפו' נגד דעת הרמב"ם ודעמיה כיון דיכול שמעון לו' קי"ל כהרמב"ם ודעמיה דיכול לחזור אימתי שירצה אפי' בלא מחילת חבירו גם מ"ש דפועל בקנין אינו יכול לחזור בו תימא עליו דגם זה במחלוקת שנויה דהריטב"א הביאו הב"י בסימן של"ג ס"ל דאינו יכול לחזור בו והריב"ש בסימן תע"ו ס"ל דאף בקנין יוכל לחזור בו מטעמא כי לי ב"י עבדים ולא עבדים לעבדים. וכתב הש"ך דהכי משמע מהרא"ש והטור ז"ל דס"ל כהריב"ש וכן משמע מדברי הגהות אשירי עש"ב וא"כ שפיר מצי המוחזק ראובן הפועל בעצמו לומ' קי"ל כהריב"ש ודעמיה ואעפ"י שראיתי בתשובה מהראד"ב סי' פ"א שכתב דאין המוחזק יוכל לומ' קי"ל כהריב"ש נגד הריטב"א ורבותיו ע"ש

אחרי המחי"ר מכת"ר דאה"נ דאלו היה הריב"ש לבדו בסברא זו יתכן דהוי יחיד כנגד רבים הריטב"א ורבותיו ואין לו' קי"ל כפוסק היחיד נגד הרבים וגם יתכן לומר שאלו ראה הריב"ש דבריהם היה חוזר בו וכמ"ש המבי"ט ז"ל אבל מכיון שגם מדברי הרא"ש והטור והגהות אשירי משמע דס"ל כהריב"ש וכמ"ש הש"ך ודאי דיוכל המוחזק לומר קי"ל כוותייהו ומכל שכן לפי מה שדחה הש"ך דברי הריטב"א מהגמרא והביא דברי הריב"ש ופסק כוותיה דלא. כהריטב"א עיין שם:

אחר שכתבתי כל זה ראיתי להרדב"ז עצמו בסימן של"ג שכתב וז"ל אם נמחל השעבוד באמירה בלא קנין נמצא בתשו' הרשב"א למהר"ם בר ברוך שאינו נמחל וראיה מפ"ק דקדושין וכו' וה"ה לפועל וראיה זו איני מכיר דא"כ מלמד וכו' עד סוף דבריו עש"ב. הרי לך דהרדב"ז עצמו דחה דברי האומרים דצריך קנין מכמה טעמים ואיך כאן ח"ו שכח תלמודו וכתב להפך ובודאי שדבריו הראשונים עקר ואין לסמוך על תשובה זו דסימן ש"ן כי כולה מקשה

איברא מה שהקשה בסימן של"ג על מהר"ם אי מדמינן פועל לעבד וכו' לק"מ שכבר מהר"ם בעצמו הרגיש בזה וכתב אף על גב דפועל חוזר עבד עברי נמי יוצא בגרעון כסף גם מה שהקשה עליו דאם כן ליבעי גט שחרור גם זו ל"ק דהא בלא"ה יש להקשות על מהר"ם שכתב דמדמינן פועל לעבד. א"כ כשם שאסור למכור עצמו לעבד כן יהא אסור להשכיר עצמו מדקרי ליה עבד ואחר כך ראיתי להר"מ עצמו שהקשה כן ותי' דפועל לא מקרי עבד אלא שכיר והא דילפי' ליה מעבד היינו לקולא והיינו דכתי' כי משנה שכר שכיר וגו' ומה"ט לא ישכיר עצמו יותר מג' שנים דכל דטפי מג' שנים נפק ליה מתורת שכיר ואף ע"ג דלא הוי עבד גמור לכל הלכותיו מ"מ כיון דנפק מתורת שכיר קא עבר על כי לי בני ישראל עבדים עכ"ל הביאו הש"ך בסימן של"ג ע"ש. וא"כ אע"ג דמדמינן ליה לעבד לאו שמו עבד שיצטרך שחרור כשאר עבדים ועכ"פ גופו קנוי כעבד ואינו יוצא באמירה בעלמא אלא צריך קנין ואם כן גם מה שהקשה עליו עוד הרדב"ז וז"ל ותו דמחל השעבוד והוי מחול באמירה בעלמא דאין גופו קנוי כעבד עברי לק"מ דהר"ם לשיטתיה אזיל דס"ל דפועל גופו קנוי. וכבר האי מלתא פלוגתא דרבוותא דהריטב"א בחי' מציעא פ"ק גבי יד פועל כב"ה ס"ל דפועל גופו קנוי לבעל הבית כע"ע וזה נראה דעת הרמב"ם בפי"ג מה' מכירה וכמ"ש הרב מחנה אפרים בה' פועלים סימן יו"ד ע"ש. אבל התוס' ס"ל בפ"ק דקדושין דאין פועל גופו קנוי וכן כתב המרדכי ואם כן כיון דהר"ם סבירא ליה דגופו קנוי שפיר כתב דאינו נמחל באמירה

ואגב אורחין ראיתי להרב משנה למלך בפ' ט' מהלכות שכירות בד"ה אבל אם הנחיל וכו' וז"ל נראה בעיני דאפי' הקדים לו שכרו חוזר וכו' וכן בדין וא"כ נתינת השכר לא תוסיף תת כח השוכר וכן משמע קצת מדברי הרשב"א עכ"ל. ולא ידעתי מה חדש לנו הר' מדנפשיה בדין זה שזו תשו' מהריק"ו בשורש קפ"ב ופסקה בש"ע בסי' של"ג ואדרבה הוסיף מהריק"ו וביאר דאפי' לא החזיר לו הדמים יכול לחזור והמעות חוב עליו ואלו הרב מ"ל לא ביאר זה אלא כתב דחוזר ומחזיר הדמים. ולכאורה משמע כל עוד שלא החזיר הדמים אינו יכול לחזור בו וזו היא ס' הרבה מהפוסקים הביאם הרב מ"א שם ע"ש אמנם ממ"ש הרב מ"ל וא"כ נתינת השכר לא הוסיף תת כח להשוכר משמע דס"ל כמהריק"ו דאל"כ הרי יש נתינת כח להשוכר בניזונת הדמי' דכל עוד שלא החזיר אינו יכול לחזור בו וכן ממ"ש וכן משמע קצת מדברי הרשב"א משמע דס"ל דהמעות הוו הלואה גביה איברא מ"ש וכן בדין וכו' אינה סברא ברורה ופשוטה דהא במה פוסקים ראשו' ז"ל ס"ל דכל עוד שלא החזיר הדמים אינו יכול לחזור בו ועוד דלפי הכרח של הרב ז"ל מוכרח ג"כ דס"ל דאנה"נ דאפי' בקנין נשכר אצל בעה"ב דהשתא אין בעה"ב יוכל לחזור בו וה"ה פועל אלא דגזרת הכתוב דפועל חוזר מדכתיב כי לי בני ישראל וגו' והא ליתא דהא כתב בב"י בסימן של"ג בשם הריטב"א ורבותיו דאם נשכר בקנין דשוב אין הפועל יוכל לחזור בו וכ"כ הרדב"ז בהדיא ולא הביא מרן חולק בזה ועוד דלפי דבריו הוו פסקי מרן ז"ל סתרן אהדדי דאלו בב"י הביא ס' הריטב"א בשם רבותיו בלתי שום חולק ואלו בש"ע פסק אפילו הקדים לו