מר ואהלות רמ

ולכאורה קשה על הכת האחרת דכיון דטעמא דהרמב"ן משו' דהוו שלוחים זה לזה א"כ מיד שקנה נשתעבד חבירו וא"כ אפי' לא הכניסה נמי משתעבד חבירו למלוה מה"ט דהא שעבודו על שניהם ומאי נפקא מנה אם הפסידה ידון הוא עם חבירו וכעין זה הקשה הש"ך על הלבוש ע"ש אמנם נראה לע"ד דלק"מ די"ל דס"ל דמעקרא הא דנעשו שלוחים זל"ז היינו כאלו עשאו שליח לקנות סחור' ולהכניס' לשותפות אבל שיקח אותה לצורך השותפו' ואח"כ יחזור ליקח אותה לעצמו ולא יביאנה להשותפות ודאי לא עשאו שליח על זה וכל עוד שלא הביאה להשותפות לא נגמרה השליחות עדין כנלע"ד ליישב וא"כ בנ"ד שלקחה לצורך השותפות ועדיין לא הכניסה לשותפות לכאורה יכול המוחזק לומר קי"ל כמ"ד דבעי' לצורך השותפות ולהכניסה לשו' וכל עוד שלא הכניסה לשו' אפי' הרמב"ן מודה דלא נשתעבד השותף האחר אמנם יש לדחו' בפשיטו' דל"ד נ"ד לההיא פלוגתא שהביא הרב כרם שלמה דהתם שאני שלקחו לצורך השותפות וחזר בו ולקחו לעצמו והפסידה ולא הכניסה לשותפות ושפיר מקרי דלא עשה שליחותו אבל בנ"ד שהסחורה קיימת בעין אלא שתפוס בה המוכר משום כדי שיחתמו לו שאר השותפים השט"ח ולוי השותף מוכן ומזומן להכניסה לשותפות ואינו רוצה ליקחנה לעצמו אלא הם המעכבים שאינם חפצים להכניסה להשותפות בזה לא דברו בעלי המחלוקת הנז' דבודאי דבכה"ג כולהו מודו אליבא דהרמב"ן דקי"ל כוותיה דחייבים שאר השותפים ושפיר מקרי שעשה השותף שליחות שותפו כיון דלדעתו עשה לצורך השותפות ולתועלתו ולא פשע ואינו ענין לההיא דהרב ז"ל:

האמנם אכתי יש לצדד ולו' דמה שאמרו דתרתי בעינן דהיינו שיתעסק בה לצורך השותפות וגם לקחה לצורך השותפות וא"כ כל עוד שלא נתעסק בה השותף מקרי גם כן עדיין לא נגמרה השליחות ושפיר שאר השותפי' יכולים לחזור בהם כל עוד שלא נכנסה לשותפות ואם ביני ביני הוזלה וכבר הם אינם חפצים בה אינם חייבים שלא נשתעבדו בה ומנא אמינא לה ממ"ש מהרש"ך ח"ב סי' פ"ד והביא הרב כרם שלמה שם וז"ל שותפים וכו' אפי' לדעת הרמב"ן וכו' ופירש הרב כרם שלמה דבריו ע"ש. . ומפשיטות דבריו נראה דדעתו לפטור להשותפין מפני שאותו בגד לא נכנס בשותפות אלא נאבד ע"ש הרי כיון דמקודם שהכניסה אירע בה דבר ונאבדה פטור אפי' אליבא דהרמב"ן ז"ל ואם כן ה"נ בנ"ד שהוזלה קודם שנכנסה להשותפות שאר השותפים פטורים ואכתי יש לדחות דהתם כיון שפשע בה ראובן השותף והוא גרם לאבדה שלא תגיע להשותפות הוי ממש כמו לקח' לצורך השותפות ושוב חזר ולקחה לעצמו והוציאה ולא הביאה לשותפות אבל בנדון דידן אפשר דשפיר מודה מהרש"ך אליבא דהרמב"ן דשאר. השותפים חייבים

וראיתי להריב"ל בח"א סימן פ"ט בתוך התשובה וז"ל ותמיהא ליה לבעל הטור דאם איתא דהרמב"ם איירי בדליתי' להשותף בשעת הקנין איך הניח זה לפשוט כאלו זיל קרי בי רב הוא דחייב בחצי לא בא ללמדנו אלא דחייב בכל עכ"ל ולע"ד דאין זו תמיהא דכבר אשמעינן בסוף הלכות שותפים עקר הדין דאם יודע השותף שלוה חבירו לצורך השותפו' דמחייב עמו ובכאן אשמעינן דמלבד דחייב אלא גם הם ערבים זל"ז ומחייב בחלק חבירו. אמנם מה שתמה הרב גידולי תרומה וז"ל ודבריו תמוהים דכיון דמעקרא קאמר הרמב"ם וכו' אם כן תו ליכא שום מקום למאי דקאמר דתמיהא ליה להטור איך הניח וכו' שהרי הרמב"ן פי' להדיא דדוקא שהוא מודה עכ"ל. ודבריו אינם מובנים דנהי דהרמב"ם יראה דס"ל כהרמב"ן דהא מכיון שהם ערבים כ"ש דמחייב בחצי אבל כל תמיהת הטור דאיך לא אשמעינן הרמב"ם עיקר האי דינא דהרמב"ן דשותף משתעבד במאמר חבירו ומחייב אחרים בדבורו ולבסוף לישמעינן דהוו גם כן ערבים ומ"ש כיון שמודה פשיטא דחייב בחלקו לא ידענא פשיטותיה דכל עקר דין הרמב"ן הם חדוש גדול דשותף משעבד חבירו ומחייבו מדעתו והא ראיה דהרא"ש פליג עליה ושפיר אצטריך לאשמעינן ומ"ש דודאי לא גרע לעד"ן דגרע טובא דהרי נהי שיודע שהוא לשותפות מ"מ הרי שעבודו בא במאמר חבירו אבל כשנמצא שם באותו מעמד ושתק הרי שתיקה כהודאה וכאלו הרשהו ועשאו שליח דאל"כ הנה מוחה מיד ולא יניחנו לקנות משא"כ כשלא היה שם אפשר שאינו רוצה ואם היה שם היה מוחה וא"כ גרע ו וגרע ועוד דבנמצא שם אפש' שאפי' הרא"ש מודה. כדכתב הרב ז"ל וכ"כ כמה מהפוסקי' אליבא דהרא"ש ז"ל ע"ש בב"ח ז"ל ומ"ש הוא בפשיטות דהרא"ש אינו מודה אפילו בנמצא שם כי אם בנשתעבד להדיא ודקדק זה מדברי הרא"ש ליתא לע"ד

איך שיהיה מה שנראה לע"ד לפטור בנ"ד לשאר השותפים הוא משום דבנ"ד כבר לקחו שאר השותפים סחורה זו וכשראו שאינה ראויה למקום שרוצים לשולחה חזרו בהם יען שאין דרכם למכור מזה המין פצ"י וכ"ש שאח"כ נתיקרה והם אפי' כשהיתה בזול לא רצו לקחתה והרי זה ממש כאלו התנו השותפים והתנו שלא ליקח סחורה זו ומכ"ש כפי המוצע בשאלה שרמז השותף להסרסורים שלא ידברו בזה לפני שאר השותפים. הרי להדיא שיודע יאודה בשותפיו שאינם חפצים בה א"כ בודאי בנדון זה אפילו הרמב"ן מודה דלא נשתעבד השותף האחר ולא הוו שלוחים זל"ז בכה"ג ואינו יכול להיות שליח בע"כ כיון שגילו דעתם שאינם חפצים לקחתה בודאי שצריך לקנות ברשותם ובהסכמתם

וגדולה מזאת ראיתי להרב בית דוד ח"מ סי' כ"ה שכתב על אחד שרצה להשתתף עם חבירו ולא רצה חבירו לשתפו עמו עד שהרבה עליו רעים ומחמת רצוי ובושה שתפו וכתב הרב ז"ל דבכגון דא אפי' הרמב"ן מודה כיון דעקר שותפותם לא היה כ"א בע"כ ע"י רצוי עש"ב והשתא הדברים ק"ו ומה התם