מר ואהלות רלט

ולמה לא תרץ דאיירי בכה"ג דנדון מהרי"ב דכ"ע מודו ביה אלא בודאי דס"ל להש"ך דאפי' בכה"ג פטור להרא"ש ופסק כוותיה וא"כ מ"ש דהרש"ך והרשד"ם והריב"ל פשיטא דמודו להר"י בי רב לא ידענא פשיטותיה ומ"ש מילי דסברא נינהו אדרב' אפכא מסתברא דכיון דכל טעם הרא"ש הוא משום דאין השותף משתעבד במאמר חבירו אפילו שנודע על ידי עדים שלקח לצורך השותפות א"כ אדרבה אין סברא לחלק בין שניכר ע"י עדים או ניכר העסק כפי טעם הרא"ש וכדכתיבנא גם מדברי הסמ"ע מוכח דהיכא דידוע בעדים או שניכר מתוך העסק כנדון מהרי"ב שוים נינהו ואין לחלק ביניהם ומי יוכל להוציא ממון נגד המוחזק נגד כל הני רבוותא דכתי' ואחרי המחיל' מכבוד תורת משה הרב ן' חביב ז"ל

וראיתי. בתשו' הרדב"ז בחדשות ח"א סימן קפ"ד שנשאל בשני שותפים וכו'. והשיב דאם השותף מודה שעדיין דמי הסחורה בשותפות וכו' ואם אין השותף מודה למה יתחייב מדין ערב או במה נשתעבד וכו' וכי לא מפני שהם שותפים נעשו ערבאים וכו' דדוקא שנים שלוו בשטר וכו' וכ"ש בנ"ד שאחד מהם קנה לבדו דפשיטא שלא נעשו ערבאים וכן משמע מדברי הרמב"ם וכו' עי"ש באורך. וזאת אומרת שדברי הרב נעלמו ממני ולא יכולתי להולמם מרישייהו עד סיפייהו חדא דאיך גזר או' בפשיטות. דלא נעשו ערבים כיון שלא קנו בחד מסברא דנפשיה והלא אעקרא דמלתא אם השותף קנה לבדו אם משתעבד חבירו בחלקו במחלוקת היא. שנויה בין הרמב"ן והרא"ש ז"ל דלהרמב"ן השותף הב' משתעבד דהוו שלוחים זה לזה וממילא ג"כ הם ערבים זה על זה כל אחד על חלק חבירו כמבואר בטור בסי' שלפנינו ולדעת הרא"ש ל"מ שלא נעשו ערבים אלא אפי' בחלקו בחצי החוב לא משתעבד דאין השותף משעבד שותפו בלתי ידיעתו והסכמתו וא"כ ממ"נ קשה על הרב ז"ל דאי כהרמב"ן ס"ל א"כ הוו ג"כ ערבים זה לזה ואי ס"ל כהרא"ש לא מבעיא דלא הוו ערבים אלא אפי' בחצי החוב חלקו לא נשתעבד והו"ל להביא דברי הרא"ש וליפשוט מניה דמעקר' לא נשתעבד השותף אפילו בחלקו ומכ"ש דלא נעשה ערב. ואיך הניח דברי הרא"ש המפורשים להדיא והוצרך להביא מדיוקא דלשון הרמב"ם דבנקל יש לדחותו וכמו שאבאר בע"ה כי הראיה שהביא מדבריו לא זכיתי להבינה דהא מתוך מ"ש וכס' בקנה אחד לבדו משמע דהרמב"ם איירי בקנו או בלוו ביחד וא"כ איך כתב דבסתמא לא נעשה כ"א ערב לחבירו והרי מדברי הרמב"ם בפכ"ה מלוה ומלוה מבואר להדיא דבסתמא הם ערבים זל"ז וכן איהו גופיה פסק דוקא ב' שלוו הוו ערבים זל"ז ואם כוונתו דבסתמא לא הוו ערבאין קבלנים ומזה למד דכ"ש היכא דקנה א' דלא הוי חבירו ערב קבלן הא ליתא דזו היא מחלוקת אחרת בין הרא"ש והרמב"ם והרמב"ן דלהרא"ש אם קנו ביחד דינם כערב קבלן ולהרמב"ם הוי כערב סתם בעד חלק חבירו דדינו כב' שלוו א"כ למאן דאית ליה דבשנים שקנו הוו ערבים קבלנים ה"ה אפי' א' שקנה וא"כ מה לו להביא מדברי הרמב"ם ולמתלי' תניא בדלא תניא ועוד דבלא"ה ליכא ראי' מדברי הרמב"ם דהא ע"כ צריכין אנו לפרש דמ"ש הרמב"ם אם אינם אחראין כגון שפי' בהדיא שאינם אחראין זל"ז ולא יתחייב האחד בחלק חבירו דאל"כ יקשה דמ"מ הם ערבים וכמ"ש מהריק"ו בשורש ק"ך הביאו הכ"מ שם ואם כן לעולם אימא לך דאפילו בסתמא כל א' נעשה ערב לחבירו והכא הרמב"ם איירי כמ"ש הריק"ו שפי' בהדיא שאינם אחראין וא"כ תו ליכא ראיה מדברי הרמב"ם דמלבד דאין זה במשמע לשונו וגם מעקרא לא נחית לשאלה זו אלא לערב סתם ועוד דאיהו בעצמו סותר דידיה אדידיה דהכא הבין בדברי הרמב"ם דבסתמא לא נעשו אחראין ובסי' תקנ"ו הבין בדעת הרמב"ם דהוו אחראין וקבלנים אפי' בסתמא ועוד אדרבה ממ"ש הרמב"ם בפכ"ה נראה להפך דאפי' אחד מהשותפין שקנה הא' לבדו משועבד חבירו והוו ערבים זל"ז שהרי כתב ב' שלוו וכו' וכן השותפים שלוה א' מהם הרי הם ערבאין הרי שהשוה אחד מהשותפים שלוה לב' שלוו ואם ישיב דהתם איירי שהלך בשליחותו ובהסכמתו או שהיה עמו באותו מעמד דמלבד דאין זה בפשיטות לשונו אלא כדכתיבנא וכן הבין הב"י ז"ל אלא היה לו לפחות להביא דברי הרמב"ם ולפרשם לפי דעתו וכן הבין הרב בעל התרומות בשער מ"ד ח"א ועוד הביא ראיה ממקום אחר ע"ש. וא"כ כיון שבעל התרומות הוא כנגדו בהבנת דברי הרמב"ם וגם הב"י איך. לא הורגש מדבריהם והיה לו להביאם ולחלוק עליהם באופן דכל דברי הרדב"ז בכאן צריכין אצלי תלמוד וראיתי להרב גדולי תרומה שם שכתב דף ר"א וז"ל ומדמייתי הב"י דבריו בסתם וכו' ואתמהא דלפי דברי רבו אתי הרא"ש כמ"ש הרמב"ם וכו' עכ"ל עש"ב. ולע"ד לק"מ דנהי דנראה דמסכים לדברי רבו היינו לענין שאם ניכר מתוך העסק שלצורך השותפות שמודה הרא"ש דחייב שותפו אבל דעת הרמב"ם עצמה כבר כתב קודם שהביא דברי רבו ואסר שהביא דברי רבו שהרמב"ם כהרמב"ן וא"כ אנן בדידן דפסקינן כהרמב"ן וכמו שפסק מרן בש"ע לא נפקא לן מידי דנשתעבדו כל השותפין ואפילו מיחו אח"ך לא מהני מאחר שכבר נשתעבדו

אמנם נראה בנ"ד אפי' הרמב"ן מודה דלא נשתעבדו שאר השותפין והוא ממ"ש בתשו' הרב כרם שלמה סי' מ"א שהביא פלוגתא דרבוותא לדעת הרמב"ן ז"ל דיש מאן דס"ל דמלבד שלוה לצורך השותפות אלא גם בענין שתהיה הסחורה נכנסת לשותפות ר"ל שיתעסקו בה בתוך השותפות ואז מתחייב השותף אף על גב דחזר שותף האחר ולקחה לעצמו והפסידה אבל אחר שלקחה לצורך השותפות לא הכניסה בשותפות אלא לקחה לעצמו והוציאה או הפסידה אז אפי' להרמב"ן לא נשתעבד השותף האחר ויש ס"ל דאפי' לא הכניסה לשותפות מחוייב שותפו וכו' עש"ב :