מר ואהלות רלח

כל זמן שלא היה בשעבוד עש"ב. ומרן בשה"ט פסק כהרמב"ן ז"ל משום דס"ל דפשט דברי הרמב"ם ז"ל מורים כדברי הרמב"ן ז"ל ולכאורה נ"ד אפילו הרא"ש ז"ל מודה בו דנשתעבד השותף דהא נ"ד ניכר וידוע מתוך העסק שהוא לצורך. השותפות וכבר כתב מרן בב"י משם רבו מהר"י בי רב ז"ל. דבדבר הידוע וניכר מתוך העסק שלצורך השותפות אפי' הרא"ש מודה בו אע"ג דמרן ז"ל ס"ל בדעת הרמב"ם שאפילו בדבר שאינו ניכר מתוך העסק שהוא לשותפות כהרמב"ן ז"ל דס"ל דסגי או בהודה שהוא לצורך השותפות או שמתברר ע"י עדים דלא כהר"י בי רב מ"מ בהא דקאמר דהרא"ש מודה היכן שהענין ניכר שהוא לצורך השותפות דמשתעבד השותף אעפ"י שלא היה עמו לא פליג על רבו בזה ונ"מ במקום שפוסקים כהרא"ש ז"ל

ומעתה יש לי לדקדק עמ"ש הרב כנה"ג שם בהגהת ב"י אות כ"ח בד"ה וטעמו וכו' אמר המאסף וכו' עם רבו וכו' וזו היא דעת מהרשד"ם וכו' עכ"ל דאנה מצא שזו היא דעת הרשד"ם דהרי הרשד"ם לא איירי אלא בהיכא שהודה או שנתברר ע"י עדים בזה הוא דקאמר דהמוחזק יכול לו' קי"ל כהרא"ש אבל היכא שניכר מתוך העסק ובהא מאן לימא לן שאינו מודה בי רב והראיה שלא הזכיר מהרשד"ם דברי מהר"י בי רב והיה לו להביא דבריו ולחלוק עליו באיזה ראיה אלא ודאי דלא איירי הרשד"ם בגוונא דהר"י בי רב דאם היה נדונו כנדון מהר"י בי רב אפשר דהיה מודה לו

ואולם דהרב כנה"ג לא ניחא ליה לאפלוגי בין כשהדבר מבורר ע"י עדי' שלקח לצורך השותפות להיכא דניכר הדבר מתוך הענין שהוא לצורך השותפות אלא דס"ל דכי היכי דפליג הרא"ש אפילו כשהיה הדבר מבורר ע"י עדים ה"נ פליג אפילו כשמתברר הדבר וניכר מתוך העסק שהוא לצורך השותפות דהא כל טעמא של הרא"ש ז"ל משום שאין השותף משתעבד במאמר שותפו וכיון שכן מה לי ניכר מתוך העסק מה לי מתברר ע"י עדים וכמו שהקשה הש"ך על דברי מור"ם ז"ל שחלק בין הודה השותף להיכא שנתברר ע"י עדים וא"כ לפי טעם הרא"ש וקושית הש"ך ה"ה בהיכא שנתברר מתוך הענין דעדיין. עומ' טעם הרא"ש ואין ראוי שיתחייב השותף אפי' בכה"ג דמהר"י בי רב ז"ל וכ"ן דעת מהרש"ך בח"ב סימן קנ"ז ור"י שתמה על מהר"י בירב נראה דס"ל דליכא לפלוגי בין היכא שנתברר ע"י עדי' להיכא שנתברר מתוך העסק דבתרווייהו ס"ל להרא"ש ז"ל דאינו משתעבד וא"כ י"ל בדוחק דמש"ה כתב הרב כנה"ג דזו היא דעת מהרשד"ם ולא חש לחלק בנושאים גם הש"ך אחר שהביא דברי רבו שחלק בין ניכר ע"י עדים בין ניכר מתוך העסק כתב עליו וצ"ע. ואולי יש לפרש דבריו כמ"ש וכוונת קושייתו מבוארת דאף דנימא דהלבוש איירי כדבר הניכר מתוך העסק וכו' אכתי צ"ע כמו שהקשה לעיל דלטעם הרא"ש מה יועיל אם ניכר מתוך העסק והוצרך לפרש דבריו דאיירי שהלך בציוויו ובהסכמתו וזה גם כן סייעתא להרב כנה"ג ז"ל

ועפ"י זה נחה שקטה מה שתמה הרב משנה למלך על דברי מהרש"ך ז"ל בפרק כ"ה מה' מלוה וז"ל. וכתב ע"ז מהרש"ך וכו' ונראה שהרב וכו' אבל להקשות עליו מדברי רבי' והרא"ש לא מצאתן קושיא עכ"ל. ולע"ד דלק"מ דכל עקר קושית מהרש"ך היא מדברי הרא"ש והוא כיון דרבי' איירי או בהודה או ע"י עדים ועכ"ז פליג הרא"ש מטעם שאין השותף משתעבד במאמר מכירו א"כ ה"ה והוא הטעם אפי' היכא שניכר מתוך העסק וכמו שהקשה הש"ך על רבו דלטעם זה אין לחלק כלל באופן דסרכין תלתא מהרש"ך והש"ך והרב כנה"ג כולהו ס"ל לדעת הרא"ש דאין השותף משתעבד במאמר חבירו אפילו בכה"ג דניכר מתוך העסק וכו' ולא יהיה אלא ספק הא קי"ל דהמע"ה וא"כ במקום דנהיגי לומר קי"ל אפילו נגד דעת מרן ז"ל יכולים לו' קי"ל כהרא"ש אפי' בכה"ג דניכר מתוך העסק אינו משתעבד לדעת הרא"ש ז"ל:

ומעתה אני תמה על מה שראיתי כתוב בתשובותיו של מהר"ם בן חביב בכתיבת ידו קדש וז"ל והיכא דמוכיח הענין שקנה לצורך השותפות כנדון מהר"י בי רב אין המוחזק יוכל לו'קי"ל דאין השותף משתעבד דבכה"ג אפילו הרא"ש מודה ומדברי הריב"ל אין ראיה שחולק על מהר"י בי רב דודאי לא ראה חילוק מהר"י בי רב ואלו היה רואה אותו לא היה חולק עליו דמילי דסברא נינהו גם מדברי מהרש"ך שתמה על מהרי"ב אינה כדאי לומר עלה קי"ל ואפילו מהרש"ך פשיטא לי דאלו היה בא מעשה לידו לא היה פוטר השותף נגד מהרי"ב כיון דאין ראיה מכרעת לחלוק עליו גם הרשד"ם שכת' דהמוחזק אומר קי"ל כהרא"ש לא איירי בכה"ג דנדון מחר"ב דבכה"ג פשיטא לי דלא יחלוק על הרי"ב וגם הש"ך דגמגם על דברי הרי"ב וכתב דדבריו אין מסתברא לחלק וכו' יש לפרש ולו' דלא קאמר דלא מסתבר אלא היכא דידוע בעדים וכו' אבל היכא שניכר מתוך העסק וכו' כנדון מהרי"ב: לא יחלוק הש"ך לומר דלא מסתבר דאדרבה סברא גדולה היא זו עכ"ל

ולעד"ן שכל דבריו תמוהים דבשלמא אלו יחלק לאוקי ממונא החרשתי אבל להוציא מהמוחזק מי שם פה להוציא ממונא נגד מהרש"ך והש"ך והרב. כנה"ג ולהנבא עליהם דכולהו מודים למהרי"ב וגם מהריט"ץ בסימן קצ"ח הביא בפשיטות לדעת הרא"ש אפילו בכה"ג דנדון מהרי"ב אין השותף משתעבד ותמה על הרי"ב ע"ש ומ"ש דהש"ך לא נחלק אלא דוקא בנתברר ע"י עדים אבל בניכר מתוך העסק מודה תמה אני עליו כי איך לא שלטו עיני חביבי שהש"ך הביא דברי מי שחלק בין ידוע בעדים לידוע מתוך העסק ותמה עליהם והניח בצ"ע ונדחק ליישבם דמיירי שטוען שהלך בשליחותו והסכמתו ואם איתא דהש"ך מודה לחלוק מהרי"ב איך כ' הילכך בין שידוע וכו' אלא אם כן נתברר שברצונו הלך