מר ואהלות רלז

שאלה כ"ד

מעשה שהיה פצ"י שהיה הזהוב אחמדי בו' גרוש ושליש ובא ראובן וקנה משמעון כמה זהובים לערך זה ואחר שלשה ימים בא פרמאן מאת המלך יר"ה שיהיה הזהוב הנז' בז' גרוש ובא שמעון וטען על ראובן שעשה עמו ערמה שביום שמכר לו יש לו ידיעה בכתב מעוץ שיתעלה הזהוב ולמה רמהו וראובן השיב שלא היתה לו ידיעה מזה ועמדו לפני ח' העיר ופסק להם הדין שיקבל חרם ראובן שלא ידע מזה כלום ואם לאו חייב ליתן ראובן דמי הזהוב ז' גרוש כמו מאמר המלך וקבל ראובן חרם כמו שפסק לו הדיין ונשאלתי דאם יפה הורה הדיין הזה והשבתי להם דהדיין הזה טעם כמה טעיות בדין זה ושלא כדין גזר חרם על ראובן דנהי דהיתה לו ידיעה מזה ולכתחי' אסור להונות חבירו אפילו בפחות משתות מ"מ הלוקח אינו יכול לו' אף שהוא מוחזק עדין במעות אני לא אמחול בפחות משתות שבטלה דעתו אצל כל אדם שרגילין למחול ומוציאין מידו ונותנים להמוכר כמבואר בסמ"ע בסי' רכ"ז סעיף י"ד בד"ה יש להסתפק עש"ב. וה"נ בנ"ד ליכא שתות ועוד בצ"ד אפי' לכתחלה יכול לעשות כן הלוקח אפי' שקדמה לו ידיעה לראובן מענין הפרמאן או ע"י כתב או ע"י אחרים לית לן בה דכל ענייני המלכות שבערי תוגרמה אין קבועים כי אם עד שיבא הפרמאן ויחזיקוהו אצל השופט שבעיר ויכריזו עליו ואז מתקיים וכל שנשמע פתגם המלך שכן עשה בעירו או רצונו לעשות ועדיין לא בא למאמרו לאותה העיר נוהגים באותו ענין כמאז ומקדם עד שיבא מאמר המלך לעיר ויתקיים כדכתי' שהרי יאודי א' בא לו כתב מעוץ והודיעו שיצא פרמאן שכו"ך יהיה הזהוב כנדון דידן והלך היהודי וקנה כמה. זהובים עפ"י אותו הכתב וכשנשמע הדבר לשרי הארץ דברו אתו משפט על זה ושלח והביא הכתב וראה להם ואפ"ה הוציאו כרוז שלא יהיה הזהוב בעילוי אלא כמאז וקדם ואחר כמה ימים בא פרמאן הנז' הרי לך שכן נימוסי המלכי' וחוקם שאין מתקיים מאמר היוצא מאת המלך כי אם בבא הפרמאן לעיר בפועל ויתקיים כנז' וא"כ בודאי בכה"ג דנ"ד אף לכתחלה יכול לעשות כן אפי' אם היה בו שתות ועוד איכא טעמא אחרינא שהזהובים הללו עינינו הרואות שהולכים ומתעלים בלי הורמנותא דמלכא וא"כ הו"ל לשמעון להתנות וכמ"ש מהר"ם אלשיך בסי' קט"ו עש"ב. באופן דלא דק הדיין בזה הדין כלל וגזר עליו חרם שלא כדין וק"ל וברור

נאום אבי"ע ס"ט

שאלה כ"ה

ראובן ושמעון לוי ויהודה נשתתפו יחד בחנות וכל אחד שם קרן לפי ערכו וראובן הוא עשיר ויש לו עסקים אחרים לבדו שאינו נוגע לשותפותם וכן ג"כ שמעון אבל לוי ויאודה אין להם אלא עסק זה השותפות הנז' ותנאי ביניהם ע"פ שלא יוכלו לוי ויאודה לקנות סחורה לשותפות הנז' יותר מד' אלפים גרוש בלתי רשות ראובן ושמעון שהם עיקר בעלי הקרן יותר מלוי ויאודה ולפחות ברשות שמעון יען שמנהגם ששמעון ויאודה הם החותמים בשטרי החובות ולפעמים יצטרך ראובן לחתום אבל לוי מעולם אינו חותם ולאו על המנותיה מוכרים לו בהקפה כי אם אהמנותא דשמעון ויאודה מש"ה התנו כך ביניה' שלא ילכו לוי ויאודה וישעבדו לשותפם בלתי רשותם וכל שותפתם לא היה בשטר ופעם אחד לקחו סחורה גדולה מסוחר אחד והפכו עליו מפני שלקחוה למקום אחד ונודע להם ששם אינ' נמכרת אפי' בדמי שווייה והלך זה הסוחר ומכרה לאחרים ואחר כמה ימים נתייקר קצת זה המין והלך לוי בלתי ידיעת שותפו וקנה סחורה זאת לשותפות הנז' ביותר ממה שקנאוה הם מעקרא ונתקשר לוי בתכ"ף עם המוכרים ותכף כש כששמעו שאר השותפי' הנז' עמדו וצווחו עליו באומרם שהם אינם חפצים בסחורה הזאת ואינם רוצים להכניסה לשותפות הנז' יען שמעקרא אינם חפצים לקחתה בעבור שאינם נמכרת בטוב במקום פ' שדרכם לשלוח אפי' כשהיתה בזול כ"ש עתה ואין לך שינוי גדול מזה ועליה דידיה דלוי לבד יתבע. המוכר. ועוד דהסרסורים מעידים שבעת בואם לדבר עם לוי מענין קניית סחורה זו הנז' והיה אז שמעון עומד בחנות הנז' תכף רמז לוי להסרסורים והשתיקם מלדבר בענין זה מפחדו משמעון שהוא יודע בודאי שלא יניחנו לקנותה וגם יאודה כשפתח לו הסרסור ענין זה מיחה בו וא"ל דאפילו כשהיתה בזול לא חפצתי לקחתה ואיך עכשיו נקחנה ביותר ועוד שנוי אחד יש שמעולם לא קנה לוי שום סחור' בלתי ידיעת והסכמת חביריו ועכשיו שינה ובטל תנאו וא"כ איהו דאפסיד אנפשיה ועוד שלעוד היום לא נכנסה הסחורה הנז' לחנות של השותפות דעדיין היא אצל המוכר והמוכר טוען על כל השותפים ורוצה לחייבם לקחתה כיון שקנאה לוי לצורך השותפות וידוע מתוך עסק זה שהיא לשותפו' וקי"ל דהשותפים הם שלוחים זה לזה ועמדו לפני ס' המורה שבעיר ופסק להם שכל השותפי' חייבי' וחייבים כולם לחתום בשט"ח וההפסד יחזור על כולם וכתב פס"ד ומסר ביד המוכר שיכול לתבוע את כולם מהדין שכתבנו שהשותפי' שלוחי' זל"ז ונשאלתי על זה דאם יפה פסק להם המורה הזה או לאו

תשובה עקרא דהאי מלתא במחלוקת היא שנויה כמו שמבואר בטח"מ סימן ע"ז שהרמב"ן ז"ל ס"ל דשותפין שלוה אחד מהם הב' משתעבד וכו' והרא"ש ס"ל דלא נשתעבד הב'