מר ואהלות רלו

גבי דין כותי דאין בו דין אונאה וכו' וכי היכי דהתם אפי' יש בו בטול מקח אין בו אונאה ה"נ דכוותה ועוד דטעם כעקר דהנושא ונותן באמנה דאין בו אונאה הוא משום דלא סמך על ערך המקח אלא על הדמים שנתן המוכר אם מעט ואם הרבה ועל אמונתו סמיך ובודאי דלהאי טעמא אפי' בטול מקח אין בו וא"כ עכ"ל דמה שהוצרך. מרן לו' גבי עבדים וקרקעות אפי' מכר שוה אלף וכו' הוא לאפוקי מכת הסוברים דעד פלגא אין בהם אונאה אבל ביותר מפלגא יש להם אונאה לזה קאמר דליתא אלא אפי' מכר שוה אלף וכו' ולפי זה איכא למידק על הש"ך ז"ל שכתב דלענין מעשה צריך להתיישב בדבר ולדידי ליכא ספיקא כלל דודאי דעת מרן ז"ל. בש"ע דלא חלק ש"מ אפי' בטול מקח לא יש בו אונאה וגם הרב משאת משה בשניות בסי' כ' אסיק הכי להלכה ולמעשה ולא חש לספיקא דהש"ך. איברא מה. שהקשה שם על הש"ך כמ"ש ועיין במהרשד"ם שהרשד"ם ליכא ממנו ראיה וכו' לק"מ שמ"ש הש"ך ועיין במהרשד"ם אין הכוונה להביא ראיה לדבריו אלא הכוונה שכיון במהרשד"ם בדין זה וזה פשוט וכן מוכח מתשובת מהרש"ך ח"א סימן קנ"ו דאין בו אונאה דקאמר במוכר באמנה היינו אפי' בטול מקח ותימא על הש"ך שלא הביא דברי מהרש"ך דאלו היה. מביאו ודאי דלא היה כותב כן וכן ראיתי למהר"ש צרור הובא בסוף הרשב"ץ שכתב להדיא ל"ש אונאה ל"ש בטול מקח אין בו והביאו ג"כ בתשו' זרע יעקב ופסק בפשיטו' דל"ש אונאה ולא שנא בטול מקח ולא חש לספיקא של הש"ך והוצרכתי לזה לפי שראיתי אחד מאחרוני זמנינו בספרו אשדות הפסגה שכתב וכבר כתב. הש"ך דלענין מעשה וכו' ואנן מה נענ' אבתריה עכ"ל וליתא שלא כתב כן אלא משום שלא ראה דברי מהרש"ך ומהר"ש צרור שסבירא להו בפשי' כן ולא חשו לספיקו של הש"ך ועוד הרי סיים הרב ועיין בספר משאת משה ור"ל שכתב בפשיטות ולא חש לספק הש"ך ואם כן לא שבקינן פשיטותייהו דכל הני מקמי קצת ס' של הש"ך

ודרך אגב ראיתי להרב זרע יעקב שם שכתב דאם לא הזכיר סכום הקרן קודם גמר הקנין לא הוי נושא ונותן באמנה וחתמו עמו שלשה רבנים מחכמי דורו עש"ב. ולכאורה דהכי הלכתא כיון דלהרמב"ם לא מקרי נושא ונותן באמונה ולהיש מפרשים שהביא הטור דשפיר הוי זה גם כן נושא ונותן באמנה ובש"ע העתיק דברי הרמב"ם והשמיט ספיקות היש מפרשים משמע רלא סבירא ליה כהיש מפרשים

אמנם אחר העיון יראה דדברי ה' תמוהים דהיכי מצי סבר אליבא דמרן בשלחן ערוך הכי הא מרן בב"י ביאר להדיא דליכא פלוגתא בין הי"מ להרמב"ם וגם הרמב"ם מודה דאפילו לא הזכיר לו הסכום הוי בכלל נושא ונותן באמונה וכן כתב הסמ"ע להדייא דמה שהשמיט הש"ע דברי הי"מ משום שגם הרמב"ם מודה בזה באופן דאליבא דמרן ז"ל דקי"ל כוותיה אפילו לא הזכיר הסכום אינו מעכב והוי שפיר בכלל נושא ונותן באמנה דלא כמו שפסק הרב זרע יעקב ודעמיה ודו"ק: נאום הצעיר אברהם בכמהר"ר יצחק ש ענתיבי זלה"ה ס"ט

שאלה כ"ג

הא דקי"ל דהמוכר לחבירו באמנה ושקר עליו דקי"ל דחוזר אם שקר עליו בפחו' משתות מהואי הוי בכלל מ"ש חז"ל דפחות משתות הויא מחילה או לאו: ך

תשובה פשיטא לי ודבר ברור דיכול לחזור ולתבוע ממנו מה ששקר עליו. אם יש בו ש"פ ודמי ממש לטעות מנין ומשקל ומדה דאפי' שקר עליו בפחות משתות דחוזר לאפוקי מחכם אחד שבא ממערב והורה הלכה למעשה דאם שקר בפחות משתות דהויא מחילה ודקדוקו ממ"ש הרב כנה"ג בסימן רכ"ז וז"ל המוכר באמנה ושקר דיש בו דין אונאה דמשמע מזה דדוקא יש בו דין אונאה אבל בפחות משתות אינו יכול לחזור זהו תורף דברי הפוסק הנז' והרואה יראה דאינה ראיה כלל דהרב כנה"ג הביא דין זה ממהרשד"ם ז"ל והמעיין בדברי הרשד"ם יראה אף שנדונו היה ששקר עליו בשתות. מכל מקום מהטעמים שכתב שם מבואר יוצא דאפי' דליכא שתות כיון דאיכא ש"פ הוי בכלל גזל וחייב להחזירו וא"כ הרב כנה"ג שכתב דיש בו דין אונאה לישנא דהרשד"ם נקט דהכי הוה נדון שלו אבל לא לאפוקי משתות דודאי כיון דעשה עמו תנאי מפורש שבכך וכך לקחו ועל זה סמך וקנאו לא שישקר עליו וכיון דשקר חייב להחזיר הגזלה וגדולה מזאת ראיתי בס' חוט המשולש בספר הרשב"ץ בא' שמכר באמנה שלקחו בכו"ך ונמצא ששקר שלקחו בפחות מסך זה ובשוק שוה כמו שאמר לו ויותר ואמר לו כיון שאני שקרתי עליך תחזיר המקח והעלה שם הרב דאע"ג ששוה בשוק יותר מערך שמכרו לו אפ"ה מחזיר לו דמים ששקר עליו בהם בע"כ ואין המקח חוזר עש"ב ושוב הגיד לי אחד מרבני הישיבה שראה פסק דין מכי"ק הרב המופלא כמהר"ר מרדכי אצבאן . זלה"ה שנשאל על זה ופסק כמו שכתבתי. אנכי העבד אברהם ענתיבי ס"ט