מר ואהלות רלה

שלקחו וכל שלא ידע בו מקודם אע"ג שידע בו אח"כ לא מפני זה יקרא מחל אלא קאי בשב ואל תעשה שלהיום ומחר עומד להחזירו ואינו רוצ' עתה לטרוח עמו בדין אבל כשידע המור קודם שלקחו או היה בידו להבחינו קודם שלקחו ובשעה שלקחו ועמד בקום עשה ולקחו ולא ניסה אותו והבחינו בודאי אמרינן שמחל כיון דבידו לתבוע קודם הקנין ולאציליה נפשיה משקלא וטריא ודומה ממש לראה המום אח"כ ונשתמש בו דודאי כיון דעביד מעשה ונשתמש גלי אדעתיה דניחא ליה בו ומחל על המום ומזה ג"כ תראה שיש הפרש באונאה ובטול מקח למום דבאונאה כיון שנתגלה לו האונאה ע"י התגר ולא תבע עד לאחר זמן דלא מחל דכיון דהראהו לתגר גלי דעתיה דלא מחל שוב ראיתי להכנה"ג בסי' רכ"ז שהבין כן לדעת ראבי"ה ע"ש וגם בתשובותיו בעי חיי סי' קנ"ג האריך וכנראה שמרן לא ניחא ליה בהאי חלוקא מדדחה דברי המרדכי ע"ש. . ואיך שיהיה אין הכרח לומר דפליגו הרי"ף והרמב"ם עם היש מי שכתב וכבר יש ישובים אחרים שישב הכנה"ג בסי' רל"ב ובתשו' סימן פ"ב ע"ש והגם שמהרשד"ם כתב על סברת היש מי שכתב דהיא יחידית ודחויה מכל הפוסקים ואינו יכול לומר המחזק קי"ל כוותיה מ"מ הרי הרדב"ז כתב להפך שכל הפוסקים מודים בה וגם מדברי הסמ"ע נראה דהכי ס"ל שהרי כתבה בסתם אדברי הש"ע דהוא לשון הרמב"ם ולא כתב שאין כן דעת הרמב"ם והרב פני משה שכתב בשם הרב המגיד שהעיד דהיש מי שכתב היא ס' יחידית שלא בדקדוק כתב כן דהמגיד לא כתב שהיא דעת יחודית ומהרשד"ם הוא שאמרה מדנפשיה

ומעתה פשוט דיכול המוחזק לומר קי"ל כהיש מי שכתב כהרדב"ז והסמ"ע כיון שאינו מבואר דעת מרן להפך ואע"ג שכתב הכנה"ג בסי' רל"ב ובבעי חיי דבהא נמי פליג הסמ"ע שם עם הרב בס' הקצר וספר המפה וכו' ואינה פי' לדברי הרמב"ם ולא קי"ל כוותה עש"ב כתב כן הוא טעמו מפני שהשמיטה לההיא דיש מי שכתב בש"ע משמע דלא ס"ל כוותה וכו' ואי מהא לא ארייא דכמה חדושי דינין הביאם בב' ולא הביאם בש"ע ואפי' שהם מוסכמים מבלי חולק וכבר יש מחלוקת גדולה בזה בין האחרונים ז"ל בדבר שמביאו בב"י ולא הביאו בש"ע דיש מאן דס"ל דדחאו מהלכה ויש מאן דס"ל שסמך עמ"ש בב"י וגם דרכו של הש"ע להעתיק לשון הרמב"ם ואם כן אין ראיה ממה שלא הביא ס' היש מי שכתב על דברי הרמב"ם שסמך עמ"ש בב"י

איך שיהיה בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דבנ"ד אפי' היש מי שכתב מודה כיון שפי' לו ממין זה ונמצא מין אחר וכמ"ש הרשד"ם והרב פני משה ז"ל שהבאנו לעיל וגם בנ"ד אינו יכול לנסותו לאלתר וכמש"ל בשם הרשב"ץ ז"ל אמנם בנ"ד דהוא חליפין עדיין יש להסתפק אם החליף ניל פוכי בניל נייראלה אם דינו כמכר והנראה בפשיטות דדין מכר לו מין זה ונמצא מין אחר דינו כמו מום ולעולם חוזר וכן גם כן בנמצא מין אחר אף שאינו גרוע דחוזר לעולם וכמש"ל בשם הרב פני משה וא"כ כמו בנמצא בו מום דאפי' בחליפין חוזר דלא אמרו אלא אין בחליפין אונאה לא אם יש בו מום וכמו שכן אסיק הרדב"ז ז"ל בסי' רס"ט ומהריט"ץ בסימן ק"ה משם מהר"א גאלנטי ז"ל ומנה דן הר' ז"ל דאע"ג דבמוכר באמנה אין בו דין אונאה מ"מ אם היה מום חוזר וכמו שהכריח שם מהריט"ץ אמנם מה שהכריח מדין חליפין למוכר באמנה אינו הכרח דבשלמא אלו מפורש כן בחליפין שפיר נלמד מוכר באמנה ממנו אבל לפי האמת שהפוסי' הגדולים כמו שסתמו בזה סתמו בזה ואדרבה בחליפין רצה הרדב"ז לומר מעיקרא דאין בו טענת מום ולבסוף אסיק דיש בו טענת מום ואם כן דין חליפין ודין מוכר באמנה שקולים הם באופן דנראה ברור דה"ה אם החליפו סחורה בסחורה והחליף על דעת זה המין ונמצא מין אחר שחוזר לעולם כדין המוכר וכן ראיתי להאחרונים ז"ל שכתבו בשם מהרי"ך ז"ל וז"ל ובנמצא מין אחר נראה ברור דיש בו אונאה שפנים חדשות באו לכאן וזה לא נתרצה בכלי פ' ולא זה שאינו מינו ואפי' לטעם הרשב"א עכ"ל וא"כ בנ"ד מהאי טעמא נמי בלחוד יכול לחזור בו לעולם זהו הנלע"ד להלכה ולמעשה

נאום העבד אברהם בכמהר"ר יצחק

ענתיבי זלה"ה ס"ט

שאלה כ"ב

נשאלתי על הא דקי"ל דהנושא ונותן באמנה דאין בו אונאה אי בטול מקח יש בו או אפי' בטול מקח אין בו

תשובה לכאו' נר' דבטול מקח יש בו וראיה ממ"ש מרן בסי' רב"ז הא דנושא ונותן באמנה ובסי' כ"ט סמוך לזה כת' ואלו דברים שאין להם אונאה וכו' אפי' מכר שוה אלף בדינר וכו' ומדהוצרך לומר ולפרושי כאן אפילו מכר שוה אלף וכו' ובכאן בדין המוכר באמנה לא ביאר זה ש"מ דבדין זה דמוכר באמנה אונאה אין בו אבל בטול מקח יש בו דאל"כ הול"ל כדלקמן

אמנם אחר העיון יראה לדייק בהפך דאדרבה מדסתם וכתב אין בו אונאה ולא חלק בין בטל מקח לאונאה משמע דבכל גוונא אין בו אונאה והראיה דבסעיף כ"ד כתב דבמוכר כלי ביתו אין בו אונאה וסיים וכתב דה"ד בשתות אבל ביותר משתות יש בו ובכאן גבי אמנה לא חלק כמו שחלק כאן ש"מ דבשום גוונא ליכא אונאה אפילו ביותר משתות ועוד מדסמך דין זה דאמנה