מר ואהלות רלד

דמשמע דוקא במכור לי במעות אבל אי איכא חליפין בענין אף ע"ג דאיכא מעות בהדייהו דין חליפין יש להו ודוחק ולפי זה י"ל אלו ראה הרדב"ז תשו' הלזו היה חוזר בו שאין דבריו עומדים נגד הרי"ף ז"ל

האמנם אכתי לא מכרעא מלתא לדחות דברי הרדב"ז חדא דדברי הרי"ף אינם מובנים וכמ"ש ועוד דאפשר מ"ש הרי"ף ויש ביניהם דמים היינו ר"ל שומת דמים דכיון דשמו אותם בדמים א"כ חשיב במכר וכסברת הרמב"ן ז"ל ועל זה השיב להם דהדבר תלוי בלשון מכירה וא"כ בחליפין אף ששמו אותם בדמים לא חשיב מכירה כיון דלא הזכיר לשון מכירה וכסברת הרמב"ם ז"ל שהביא הרב המגיד והכ"מ ז"ל אבל בחליפין שיש עמהם דמים מזה לא איירי הרי"ף וכיון דלישנא דהרי"ף מסופק לא דחינן דברי הרדב"ז שביאר להדיא דיש אונאה לפחות כנגד הדמים ועכ"פ מצי המוחזק לומר קי"ל כהרדב"ז וכפשטא דלישנא דהרי"ף וגם בשי' מקובצת מבואר דעקר מה ששאלו להרי"ף הוא משום אי יש אונאה בחליפין או לאו לאפוקי ממאן דס"ל דיש אונאה בחליפין וגם מתשו' זו של הרי"ף מבואר דאף בכלים העומדים לסחורה וכמ"ש סחורה בסחורה וזה הפך מ"ש הרדב"ז דכלים העומדים לסחורה דיש בהם אונאה ומלשון התשובה מוכח דאפילו שמו אותם בדמים והקפידו עליהם איירי עיין שם באורך

באופן דהמורם מכל האמור בנ"ד שהחליף סחורה בסחורה ושמו אותם בדמים וגם יש עמהם מעות אפילו הכי אין להוציא מיד המוחזק

ומה שבא בשאלה דעבר זמן יותר ממה שיראה לתגר אין לפטור את ראובן מכמ' טעמי חדא דבנ"ד שקנאו ראובן אדעתא להוליכו עמו למקום אחר שדרכו לילך ולמכור שם וכשהלך לשם לקחוהו וניסו אותו והחזירוהו עליו דבכגון דא לא אמרינן שיראה לתגר כידוע בפוסקים ועוד דזה המין של הניל מעיקרא לא שייך בו. דין זה כדי שיראה לתגר כידוע מדברי הרשב"ץ בתשוב' שכתב שזה המין אינו יכול להבחינו אלא בחבית ואפי' הניחו בחבית אחר כמה ימים ונמצא רע יכול לחזור עליו עש"ב

ועוד בנ"ד דמכרו בחזקת ניל פוכי ונמצא נייראלה דהוו שני מינים וכמו שכך נתברר לי מפי סוחרים גדולים וכיון דהוי שני מינים הוי כמוכר שחמתית ונמצאת לבנה דחוזר לעולם וכמ"ש הרב פני משה ח"ב סימן נ"ה וז"ל ראובן מכר סחורה וכו' ממין פ' וכו' שלא היתה ממין הנז' אלא מן אחר גרוע הרבה ממין הנז' ויש לו שם אחר בפני עצמו והשיב דכיון דהוי ב' מינים לעולם חוזר ע"ש שהאריך וכתב עוד שם ולא עוד אלא אפי' לס' היש מי שכת' שהביא הרב המגיד ז"ל דכל שיכול להבחינו לאלתר וכו' אמינא אף לפי סברא זו אפשר דע"כ לא אמרה אלא לגבי המום דכיון דהוא מהמין שנתן לו אפי' שנמצא בו מום אפשר שמחל כיון שלא הקפיד לנסותו מחל אבל בשחמתית וכו' שהם שני מינין חלוקים לגמרי בכי הא לא אמרינן דמדלא הקפיד לנסותו מחל ובכי הא אית לן למימר דליכא מאן דפליג וכו' ומה גם דאיכא טעמא אחרינא הביאו מהרשר"ם סי' שפ"ו דכ' שני מינין כיון שהזכיר לו המין הא' שפיר מוכרח הוא דלעולם חוזר דאף ס' מי שכתב אינו אלא במוכר סתם אבל בב' מינין אפילו היש מי שכתב מודה דלעולם חוזר

והנה אעקרא דמלתא יש לחקור אי האי יש מי שכתב אם מוסכמת או לאו וראיתי להרב משנה למלך שכתב בפשיטו' בפ"ג מהלכות מכירה דהרי"ף והרמב"ם חלוקים אסברא זו דיש מי שכתב דלדברי היש מי שכתב משמע דאין חלוק בין אונאה לדמים לנמצא בו מום דכך לי כל שיכול להבחינו לאלתר כמו עד שיראה לתגר ולדברי הרי"ף והרמב"ם לא אמרו אלא לגבי אונאה וכו' שוב דקדקתי בדברי רבי' במ"ש והוא שלא נשתמש וכו' משמע דאפי' ראה ושתק חוזר דאי לא מאי אריא נשתמש אפילו ראה ושתק אינו חוזר ומעתה הדברים קל וחומר בשהיה יכול להבחינו לאלתר ולא בדק דודאי חוזר ומעתה דברי הרב פני משה שהביא עיצות מרחוק ללמד דרבינו לא ס"ל כהיש מי שכתב צ"ע עכ"ל

ותמה אני עליו דיותר היה לו לתמוה על הרדב"ז שכתב בסי' קל"ו דסברת היש מי שכתב היא מוסכמת ואין מי שיחלוק עליו ואיך נעלם ממנו דברי הרי"ף והרמב"ם דלא ס"ל כהיש מי שכתב וכן הוכיחו מדברי הרא"ש מההיא דלקח גבינות דלא ס"ל כהיש מי שכתב וכ"מ מתשו' הראנ"ח ז"ל ח"א סימן מ' דהרי"ף והרמב"ם חלוקים איש מי שכתב וכ"כ מהריט"ץ. . סימן ק"ה דהרי"ף והגאון והרמב"ם חולקים איש מי שכתב דאי ס"ל הכי א"כ היינו דין אונאה דאם יכול להראות להתגר ולא הראה מחל ואם אין יכול להראותה חוזר כל זמן שאין הבקי בעיר וכן במום וכו' וא"כ מאי איכא בין מום לאונאה עכ"ל ע"ש. ולעד"נ דאין מכל הני שהביא מהריט"ץ והרב משנה למלך הכרח לומר דהרי"ף והרמב"ם חולקים איש מי שכתב כי מ"ש דלדברי יש מי שכתב משמע דאין חלוק וכו' אני אומר דחלוק רב יש ביניהם אף להיש מי שכתב דבאונאה לדמים לא תליא בדידיה אלא באחר ונתנו לו חכמים שיעור בכדי שיראה לתגר בכ"מ שבעולם אבל בנמצא בו מום בדידיה תליא מילתא דאם המום יכול לנסותו מיד וליודעו מסתמא כיון דלא ניסה אותו מחל כיון דלא קפיד לנסותו אבל באינו יכול להבחינו לאלתר הוי מק"ט ולעולם חוזר כל זמן שאומר שלא הרגיש בו מקודם לא כן באונאת דמים על הרוב ימצא תגר ואם כן לא שייך לומר לעולם חוזר גם מה שדקדקו מדברי הרי"ף והרמב"ם ממ"ש והוא שלא נשתמש בו וכו' והדברים ק"ו וכו' לא ידעתי האי ק"ו דאף על גב דנראה מדברי הרמב"ם דאפי' ראה ושתק חוזר כל עוד שלא נשתמש בו היינו שראה המום אחר