מר ואהלות רלג

כ"ב דכתב דבגדים נמי מקרו כלים מטעמא של הרב המגיד דמתקיימין הרבה ע"ש וכ"נ מתשובת הרב כרם שלמה ח"מ סימן ס"א ששאלתו היתה שהחליף זרניך בבגדים והשיב מדין מחליף כלים בכלים ואם איתא דזרניך אין לו דין כלים אם כן היה לו לפסוק דמי שלקח הזרניך יוכל לחזור כדין המחליף כלים בפירות אלא ודאי דס"ל דגם הזרניך דין כלים יש לו ואין בו אונאה וטעמא משום שראוי להתקיים וכטעם הרב המגיד

באופן דעלה בידנו דכל הני סחורות שבאו בשאלה דין כלים יש להם ואין בחליפיהם אונאה ואפי' שמו אותם בדמים אמנם כיון דכל הני לסחורה קיימי אין להוציא מיד המוחזק בין אם הוא מאנה או מתאנה וכדכתיבנא לעיל

אמנם מה שבא בשאלה דטוען ראובן דעל הימנותיה דשמעון סמיך כי הוא א"ל שפ' וכו' נתנו לו כך וכך ונמצא שלא התנו לו הכי לכאורה יש לפשוט זה ממ"ש מהרשד"ם בתשו' בסי' תל"ג על ראובן שמכר באמנה ואח"כ נודע לשמעון שראובן אינהו ושקר והשיב דדוקא כשאומר המוכר אמת כמו שקנה אין לו עליו אונאה כיון שלא סמך דעתו אלא עליו לא על השיווי אבל כשמשקר הרי אינהו וצריך להחזיר וכו' עכ"ל

איברא דאי מהא לא ארייא דיש לדחו' דשאני נדון מהרשד"ם דכיון שמכר לו באמנה וסמכא דעתו עליו א"כ כששקר לא הוי אמנה ויש בו אונאה אבל בנ"ד דא"ל שפו"פ נתנו לו כך זה לא חשיב מוכר באמנה וכמ"ש מהריט"ץ בסי' רל"ד עש"ב. וא"כ כיון דלא חשיב באמנה א"כ ממילא ליכא למימר דסמכא דעתו עליו וחזר דינו כשאר חליפין דאין בהם אונאה וע"ד כן ירד אפי' להתאנות ואפי' במכר כה"ג ששקר עליו אינו יכול לבטל המקח לגמרי אלא קנה ומחזיר אונאה דלא תימא כיון ששקר הוי כדין האומר לחבירו חפץ זה שאני מוכר לך אין בו אונאה ונמצא שיש בו שפסק הר' מחנ' אפרים בסי' י"ז דהמקח בטל אפי' לא הוציא דבריו בלשון תנאי דליתא דגדולה מזו כתב מהרשד"ם בתשוב' הנז' דאפי' המוכר באמנה ושקר דצריך להחזיר לו מה שאינהו ולא קאמר דהמקח בטל כההיא דהרב מ"א ז"ל דהחילוק ברור דהתם שאני שירד המוכר לתנאה אבל לא הוציאו בלשון תנאי מש"ה אמרינן דהוי כאלו התנה בהדיא אבל הכא לא ירד לתנאה אלא לאשבוחי קא"ל הכי שכו"ך נתנו לו. פו"פ ולא מכר להם מש"ה קנה ומחזיר אונאה ובמוכר באמנה כבר העליתי בתשו' אחרת דאפי' בטול מקח לא יש במוכר באמנה דלא כהש"ך שנסתפק לענין מעשה ועוד קשה עליו דמדברי הרב המגיד והלח"מ מבואר דאפי' מכר שוה א' בעשר ע"ש וא"כ בנ"ד שהם חליפין ליכא דין אונאה ולא בטול מקח

אמנם אכתי עדיין נשאר לנו לברר דבנ"ד דאיכא מעות עם החליפין אי איכא אונאה או דוקא כנגד המעות או ליכא כלל אונאה כיון דעקר המקח בחליפין ולכאורה נראה דכנגד. המעות איכא אונאה והוא ממ"ש הרדב"ז סימן רס"ט דהמחליף כלים בפירות אעפ"י שאין לבעל הכלי אונאה לבעל הפירות יש אונאה ואם כן הה"נ הכא שוב ראיתי שבא הדבר מפור' בהרדב"ז שכתב מהריק"ש משמו ז"ל דחליפין ויש עמהם מעות יש בהם אונאה אמנם עדיין יש להסתפק אי דוקא כנגד המעות

אחר כך ראיתי תשובה להרי"ף שהיא הפך הרדב"ז הובאה בספר הבהיר פאר הדור להרמב"ם ז"ל ואעתיקנה מלה במלה מפני כמה דברים מחודשין שאנו לומדים ממנה וז"ל מה יאמר הרי"ף בראובן ושמעון שהחליפו קנטר ניל בקנטר ליך וקבל ראובן קנטר הניל ובא לידו אחר זמן בא שמעון לקבל הליך ושקלו ומצאו חסר עשרה ליטרין אם יהיה החלוף בטל אם ירצה א' מהם לבטלו או אם יהיה קיים ועל ראובן להשלים לו היו"ד לטרין שיקנה לו להשלים או לא יתקיימו החליפין אלא במה שהיה בנמצא ועל שמעון ליקח מה שיש בעין וינכה ג"כ יו"ד ליטרין מהניל כנגד חסרון הליך וכמו כן אם החליפו סחורה בסחורה ויש דמים ביניהם אם יש בו אונאה או אין בו אונאה כי יש מעות ביניהם וכו' תשו' עמדנו על שאלתכם וראינו כיון שראובן קבל הניל והביאו לביתו שזו היא משיבה מעליא ויתן לשמעון הליך המצוי ולא אכפת אם חסר יו"ד ליטרין והצ' המצויים במשיכת קנטר הניל קנה אך בזאת שיחזיר לו יו"ד ליטרין מהניל ואינו צריך נותן הליך לבקש לו ליך לתת לו שאינם קונים בחליפין אלא ממשקל בעד משקל דהיינו אם יש לשניהם מאה הנה מה טוב ואם לאו יתן א' לחבירו עד שיעור מה שנותן לו ואינו צריך לקנות לו שום דבר ומה ששאלת על החליפין מבלי שישומו אותם בדמים אם יקויים אם לאו מפני שאמרו חמורך בכמה וכו' אשיבך שלא היתה כוונתם באומרם כו"ך על שלא ישומו כי אם שישומו אותם ר בדמי' אלא אמרו זה כי כך אורחא דמלתא אלא תראה אומרם ז"ל אטו בשופטני עסקינן דלא קפדי אמנם מה ששאלתם אם בחליפין יש אונאה אם לאו כנראה מן התלמוד שאין בו אונאה והוא אומרם מדור לי באלו קנה ומחזיר אונאה דמכור לי באלו קאמר כלומר כיון שלקחם לשם מכירה יש בו דין אונאה והתורה אמרה וכי תמכרו ממכר לא תונו אבל בחליפין לא וכך הדין יצחק אלפסי עכ"ל

ולכאורה אין דבריו מובנים דכנראה | מתוך השאלה דודאי ידע דאין אונאה בחליפין אלא דמספקא ליה דאם יש ביניהם דמים מהו ואם כן מה הוא זה שכתב בתשובה. אמנם מה ששאלתם אם בחליפין יש אונאה ואולי שכוונתו מכיון שמוכח מהתלמוד דהפקר תלוי במכירה משום דכתיב ממכר אם כן כל היכא דאיכא חליפין אע"ג דאיכא מעו' בהדייהו דין חליפין יש להו דתשלום החליפין נינהו ועדיין לא מקרו ממכר והיינו דקאמר מכור לי באלו