מר ואהלות רלא

שהביא הרב המגיד ז"ל מהירוש' הוא משום חלוק הרמב"ם שחלק בין כלים לפירות אבל עקר הדין דאין אונאה בחליפין מהאי סוגיא דמכור לי כאלו וכו' שדקדק ממנה הרי"ף הדין הזה וכיון דהאי סוגיא דקא' מכור לי וכו' סתם בין שלקח לתשמישי מישי ביתו בין לסחור' איירי ואדרב' לס' הרמ"ה שהביא הטור בסימן רכ"ז והיא ס' ר"ת דדוקא בלוקח לסחורה אבל לביתו אין בו אונאה וא"כ דוק מינה דאם החליף אפי' לסחורה אם לא שמו אותם אין בהם אונאה. ועוד כיון דלהרמב"ן ז"ל הכל תלוי בהקפד' דאם לא הקפיד אין בו אונאה ואפי' כלים לסחור' וה"ה להרמב"ם דבהא לא פליג עליה אלא אדרב' מוסיף על דבריו הוי דאפילו במקפיד אין בו אונאה מכלל דבאינו מקפיד ליכא פלוגתא בין הרמב"ם להרמב"ן ז"ל ועוד דאפי' בפירות דפסק הרמב"ם דיש בהם אונאה הוא דוקא במקפיד וא"כ כ"ש כלים דאין בהם אונאה אפי' במקפיד דבאינו מקפיד אפי' לסחור' אין בהם אונאה וכי היכי דבפירות ל"ש לסחור' ל"ש לאכיל' דבתרווייהו דאם אינו מקפיד אין בו אונאה ה"ה כלים ואם כן מה שכתב הרב קמ"ר על מר אביו ז"ל דאפשר דהרדב"ז איירי דוקא במקפיד וכסברת הגאון ז"ל דבריו נאמנו מאד

איך שיהיה היכא דהחליף כלים בכלים ועומדים לסחורה ושמו אותם בדמים והקפידו על שוויים להגאון מהר"י ן' מיגש ולהרדב"ז יש בהם אונאה דזה לא אמעיט ממכר דקרא

אמנם מהרשד"ם בח"מ סימן שפ"ג העלה דאפי' כלים העומדים לסחור' ושמו אותם אין בהם אונאה והביא ראיה מדכ' הרמב"ן וז"ל ויש מי שחולק ואומר לעולם אין אונאה גם בב"י כתב שתלמידי הרשב"א וכו' עד ומספיק' לא מפקינן וכו' עכ"ל עש"ב ולע"ד דאין מכל הני ראי' לדחות דברי הרדב"ז ובפרט דהגאון קאי כוותי' ומדברי הרשב"א ליכא ראיה דהא הם הכריעו כוותי' דהרמב"ם לאפוקי מהרמב"ן ז"ל דס"ל דבחליפין ומקפיד עליהם דיש בהם אונאה ועל זה כתבו דלעולם אין בהם אונאה אפילו היכא דמקפיד דממכר כתיב אבל אה"נ דלא איירי אלא בכלים העומדים להשתמש בהם בבית אבל לא לסחור' דהא אדברי הרמב"ם קיימי שנ"ט כעקר משום שזה רוצה וכו' וה"ט לא שייך אלא בכלים שאינם עומדים לסחור' וא"כ באו לסיועי לדברי הרמב"ם ופליגי עליה מצד אחר ועוד אטו הרמב"ם שנ"ט שזה רוצה וכו' מכחיש טעם תלמידי הרשב"א דקרא כתיב וכי תמכרו לאפוקי חליפין והלא הרי"ף רבה דרביה קא יהיב טעם זה משום דכתיב ממכר ולא חליפין ומנין לו להרמב"ם לחדש טעם זה מדעתו משום שזה רוצה וגו' אלא ודאי דהרמב"ם מודה דעקר דקי"ל דאין בחליפין אונאה הוא מדכתיב ממכר אלא דקשיא ליה להרמב"ם דאמאי מיעט בתלמוד אונאה בחליפין מהאי קרא דממכר והא קי"ל בכל דוכתא דחליפין בכלל זביני ומקרו ממכר וכדכתי' לעיל בשם המרדכי וכן הוכיחו בכמה תשובות מרבני אשכנז דחליפין מקרו ממכר עיין בתשובת שבות יעקב ובש"ות שער אפרים ובשו"ת עבודת הגרשוני וא"כ למה דרשינן הכא למעוטי חליפין ועל זה בא הרמב"ם לתרץ ויהיב טעם נכון משום שזה רוצה וכו' והיינו כמש"ל דהתורה ירדה לסוף דעת האדם וכו' ואם כן מש"ה מיעט בתלמוד אונאה בחליפין מהאי קרא אף על גב דבעלמא ממכר היינו ג"כ חליפין הכא שאני דודאי כוונת הכתוב למעט חליפין משום שזה רוצה וכו' ונמצא לפי זה הרמב"ם ותלמידי הרשב"א שוים בטעמם ובפרט דהרי"ף ג"כ ס"ל הכי דממכר למעוטי חליפין בודאי שגם הרמב"ם הכי ס"ל שהרי על הרוב נמשך אחרי רבו וא"כ כי היכי דלהרמב"ם דכלים לסחורה לא אמעיטו מהאי קרא דבתר טעמא אזלינן דודאי כלים לסחורה עושה כן להרויח ולא ירד ע"ד להתאנות ממילא הם בכלל ממכר דקרא דמשמע נמי חליפין ככל ממכר האמור במקום אחר ולא אמעיט אלא כלים העומדים לתשמיש הבית כדיהיב טעמא הרמב"ם ז"ל ואם כן הגם שכתבו תלמידי הרשב"א משום דכתיב ממכר על כרחין לא באו אלא לאפוקי חליפין כלים העומדי' לסחור' דהנהו ודאי לא אמעיטו ובכלל מכר הם דאטעמ' דהרמב"ם קא סמכי וממילא לא אמעוט אלא כלים העומדים לתשמיש ביתו ומאי דקאמרי לעולם אין אונאה בחליפין ר"ל אפי' בכלים ששמו אותם ומקפיד עליהם ובכלים שאינם עומדין לסחורה איירי:

ומעתה מ"ש בתשו' שבות יעקב דתלמידי הרשב"א חלוקים עם הרמב"ם בטעמייהו מייהו ודחה דבריהם מכמה סוגיות ובריתות דמפורש בהו דחליפין מקרו זביני ובכלל ממכר נינהו אחרי המחילה רבה מכבוד חריפותו דמה יענה בדברי הרי"ף דנהירין ליה שבילי דתלמודא כשבילי דמתיה דס"ל דממכר דקרא למעוטי חליפין וגם הרמב"ם לא יכחיש דבריו וכנראה מתשובת הרמב"ם הנקרא פאר הדור וז"ל ששאלו להרי"ף והשיב שחליפין אמעיט מקרא דממכר ע"ש והיינו ודאי כדכתיבנ' דה"ט דאמעיט הכא חליפין מדכתיב ממכר ולא אמרי' כבעלמא דחליפין מקרו ממכר משום שזה רוצה וכו' כמ"ש הרמב"ם ז"ל ומזה ג"כ נדחית ראיית מהרשד"ם שכתב דהו"ל להרמב"ם ליפלוג וליתני וכו' דאינה ראיה כלל דהא כיון דיהיב טעמא משום שזה רוצה וכו' הרי כאלו אשמעינן להדיא דבעומדי' לסחורה אינם בכלל דין זה כיון דליכא האי טעמא דיהיב הרמב"ם ועוד דבלא"ה לק"מ דכבר כתב הרב המגיד דמקור חילוק הרמב"ם בין פירות וכו' הוא מדברי הירוש' ע"ש וא"כ לישנא דהירושלמי נקט כמנהגו ועוד דגם הרשד"ם בעצמו כתב דמידי ס' לא נפקא ואם כן כיון דלדידיה ספק ולהרדב"ז פשיטא ליה לא דחינן פשיטותיה דהרדב"ז מקמיה ספיקו של מהרשד"ם דהכי קי"ל כל היכא דלמר מספקא ליה ולמר פשיטא ליה הלכתא כמאן דפשיטא ליה ואפי' תלמיד במקום הרב כמבואר כל זה בספר המלחמות להרמב"ן דבב"ק בסוגיא דזרק כלי מראש הגג וכו' ואפילו