מר ואהלות כג

דברי הרשב"א ומהרש"ל צריכין לי עיון

וראיתי להרא"ש שכתב דלא מצי למימר דכ"ע אם לא שהה וכו' ע"ש ועל זאת הנוסחא הרבה להשיב הרב מעדני מלך וז"ל תימא מאי צריכא למימר דבלא שהה וכו' ושוב הביא דברי מהרש"ל וכתב עליו וקצרה דעתי וכו' עכ"ל עש"ב והנה מ"ש באמצע לשונו ותו דכל עצמו של רבי' וכו' וא"כ היכי קאמר וכו' לא ירדתי לסוף דעתו בזה דרבי' קשיא ליה הלכתא אהלכתא דהכא קאמר דחוזר ותי' דאין מכאן ראיה שאין אנו למדין מב' הלשונות כשהתלמוד מביא אחד ומניח האחר אלא כשהיה יכול לו' את השני דכיון שהיה יכול להביאו ולא הביאו משמע שזה שהביאו הלכה כן והאחר אינו הלכה אבל בכאן לא הוה מצי למימר דכ"ע בלא שהה וכו' וא"כ ל"ק הלכתא אהלכתא דהכא שינוייא בעלמא הוא ולא שס"ל לרב אשי כן ועוד קשיא לי דאם כוונת רבי' בזה הוא משום דלא תיקשי הלכתא אהלכתא הא בלא"ה לפי מאי דס"ל לקמן כהר"ש מקוצי ל"ק הלכתא אהלכתא ולמאי אצטריך לישוב כזה שהוא דוחק בין לפי זאת הנוסחא בין למה שהגיה הרב ז"ל וע"ק לי על הנוסחא הראשונה דמה מסיים הרא"ש אבל אי הוה מצי למימר הכי הוה משני ליה דקי"ל אם שהה וכו' אינו חוזר לראש דאיך נגזר לשון זה במה שקדם דאין לו מובן הנך רואה כמה וכמה יש מן התימא על דברי הרשב"א והרא"ש ומהרש"ל ואף שהגיה הר' לשון הרא"ש מה יענה בלשון הרשב"א שקשה עלינו ליישבו כהרא"ש וע"כ צריכין אנו לדחוק בכוונת הרשב"א ומהרש"ל. ונאמר שהם ס"ל שאין פי' הסוגייא במאי דאמר רב אשי האי אם שהה וכו' כפירש"י ז"ל אלא ה"פ דאין מצינן לתלות פלוגתייהו בשהה דעלמא אדרבה אית לן למימר דבלא שהה הכא פליגי ומשום גברא דחוייא אבל בעלמא אפילו שהה כ"ע מודו שחוזר למקום שפסק ותי' רב אשי דבשהה היינו הך דהכא כ"ע מודו דחוזר לראש והכא בלא שהה פליגי וקאמר הרשב"א דלא מצי למימר דכ"ע בלא שהה אינו חוזר לראש ובדשהה פליגי הכא ור"ל דקשיא ליה להרשב"א דאיך קאמר אם שהה כ"ע מודו ובדלא שהה פליגי כיון דבעלמ' כ"ע מודו אפי' אם שהה חוזר למקום שפסק די לנו לו' דהכא אם שהה חוזר לראש ולא אפי' לא שהה וכ"נ דלא מצינן למימר הכי דאם איתא דכ"ע מודו בלא שהה א"כ השתיקה לא מעלה ולא מורדת וא"כ אפי' בשהה כיון דבעלמא קי"ל דאפי' שהה אינו חוזר לראש

או י"ל כפרש"י דהוה ליה לאפלוגי ש"מ דהכא אפי' לא שהה פליגי ותי' רב אשי דכ"ע אם שהה חוזר לראש והכא בלא שהה קא מפלגי ומשום גברא דחוייא דמ"ס גברא דחויא דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שמא ישתין ויצטרך להתעכב כדי לגמור את כולה וא"כ הוה ליה דחוי ומ"ס גברא חזי אבל אי אמרינן דבעלמא יחזור למקום שפסק א"כ אין הסבר' נותנת דהכא אפי' לא שהה יחזור לראש דמדי הוא טעמא יתעכב כדי לגמור את כולה הא קי"ל דאינו חוזר לראש ועל זה קשיא להו להרשב"א והרא"ש דאיך קאמר דאפי' לא שהה לא פליגי הא כיון דקי"ל בעלמא כר' יוחנן דאפי' שהה אינו חוזר לראש הכא די לן למימר דפליגי בשהה דהכא דהוא דחוי דמ"ס כיון ששותק ושהה חוזר ולא שייך לאקשויי קושיא דרב אשי דבשלמא אי אמרינן דגם בעלמא פליגי שייך להקשות דהו"ל לאשמועינן כאן דאם לא שהה כ"ע מודו דאינו חוזר דלא אתי למטעי ויבא לידי ברכה לבטלה אבל כיון דקי"ל דבעלמא אפי' שהה אינו חוזר לראש א"כ פשיטא דבלא שהה לא אתי למטעי דמי אלים משהה דעלמא וע"ז תי' הרשב"א והרא"ש ויש לי סיוע בזה הפי' מדברי רבי' יונה יעש"ב האמנם עדיין לא יצאנו ידי חובה משאר הקושיות הנז"ל ואין לנו אלא מה שהגיה בדברי הרא"ש הרב מעדני מלך ואף לפי הגה זו יש להקשות דניהי דבעלמא חוזר למקום שפסק א"כ הכא דהוא דחוי חוזר לראש

ונראה לע"ד דה"ט מאן דס"ל דאפילו לא שהה חוזר לראש וקרי ליה גברא דחוייא היינו משום דהו"ל לאסוקי אדעתיה דשמא ישתין בתפלה ואתי להתעכב כדי לגמור את כולה ויבטל מה שהתפלל כבר מש"ה אמרינן דחוזר לראש דפשע אבל אי אמרינן דכ"ע דאפי' שהה אינו חוזר לראש א"כ לא שייך לגזור עליו דא"כ יתעכב אינו חוזר לראש ומש"ה לא אמרינן דא דאפילו שהה וכו' ואולי דזו היא כוונת הרב מעדני מלך וא"כ לפ"ז א"ש דברי רבי' יונה במ"ש דלא מצינן למימר דכ"ע אפי' שהה אינו לראש דכיון דאיכא מאן דס"ל הכא דאפי' לא שהה חוזר לראש איך יאמר דאפי' בשהה חוזר למקום שפסק הול"ל דחוזר לראש וכיון דאמרי' שחוזר למקום שפסק צ"ל לפחות דאם לא שהה חוזר למקום שפסק ולמה חוזר לראש והנה הרב מעדני מלך הניח דברי רבי' יונה בתימא וגילה דעתו שאין כוונתו כמו שכתבתי ולפ"ז מה שהקשה עליו גם לפי דרכו קשה והדבר צריך תלמוד וראיתי להב"ח בסימן ק"ד שתמה על הטור דאיך ולמה בסי' ק"ד בדין מי שפסק מחמת אונס עקרב לא אשמועינן דאם שהה חוזר לראש עש"ב ולא ירדתי לסוף דעתו כיון דהשתא ס"ל בקושיא שזה האונס שוה לאונס מי רגלים השותתין על ברכיו איך קאמר דלא נחלקו אלא בשהה ואנכי הרואה דאיתא התם איפכא דבלא שהה פליגי והגם דבס"ד עלתה על לב זאת הסברא מ"מ תכף ומיד בטלוה גם מה שתי' דיש לחלק וכו' ע"ש מלבד שזה לא יסבול סתם דברי הטור לעיל שכתב אונס סתם ולא חלק בין אונס לאונס אלא גם יש להפליא עליו מלשון הרא"ש שפסק לההיא דהר"ש מקוצי דכח הטור דאתי עלה מהא וז"ל דודאי דהיכ' דשהה מעצמו בלי דחוי ואונס ואם היה רוצ' היה יכול לגמור כההיא דקראה סירוגין אינו חוזר לראש עכ"ל הא לך בהדיא דעיקר חילוק מהר"ם מקוצי היינו אם שהה מעצמו אבל אם לא שהה מעצמו דאינו יכול לגמור חוזר וה"נ דעקרב דכוותה ומה שהקש' הרב ב"ח כבר תריץ לו הרב מגן דוד עש"ב

האמנם ראיתי להרשב"א בחי' שכתב והיכא שפסק מחמת עקרב וכו' אבל לפי מ"ש הראב"ד דבתפלה נמי אינו חוזר אלא בגברא דחוייא כההיא דמים שותתין ה"נ כיון דלאו גברא דחוייא הוא אינו חוזר אלא למקום שפסק עכ"ל ע"ע הרי דאזיל ומודה כדברי הב"ח ולולי דמסתפינא אמינא דאין כן דעת הטור והר"ש מקוצי מכח מ"ש