מר ואהלות כב

שאלה ב'

נשאלתי על מ"ש הרמב"ם בהל' שופר דאם שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא והיינו שפסק כרבי יוחנן ובהלכות תפלה פסק דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש כרב אשי דלא ס"ל כר"י

וראיתי להרא"ם על הסמ"ג שהקשה עליו דאיך פסק סמ"ג כר' יוחנן נגד רב אשי שהוא בראה דלא ס"ל כר' יוחנן ותי' וכתב ואפ' דגם ר' יוחנן מודה לרב אשי ושאני התם דגברא דחוייא והכריח חלוק זה מדברי הרמב"ם שפסק בהל' שופר כר"י ובה' תפלה פסק כרב אשי עש"ב: והנה באמת שחילוק זה נכון וכבר כתבוהו התו' שם בפרק מי שמתו בד"ה דכ"ע וכו' משם מהר"ש מקוצי עש"ב. . וגם הרא"ש והטור פסקו דהיכא דהוי אונס והוי גברא דחוייא דחוזר לראש אבל בשופר דליכא אונס חוזר למקום שפסק

האמנם דברי הרא"ם תמוהים בעיני ומעיקר' קו' ליתא מהא דרב אשי דנהי שכתבו התו' דה"ה דהוה מצי למימר אפכא מ"מ סיימו בסוף הדבור משם ר"י דלא מצי למימר אפכא דכ"ע אינו חוזר לראש יע"ש וכ"כ רבי' יונה משם חכמי צרפת ז"ל דלא מצי למימר איפכא וא"כ ה"נ ס"ל להסמ"ג ומעיקר' קושייא ליתא גם מה שהכריח הרא"ם לחלוקו מדברי הרמב"ם דאל"כ הוו דברי הרמב"ם סתרי אהדדי לע"ד דבריו תמוהים חדא דא"כ אמאי לא ביאר הרמב"ם בדין ק"ש והלל ומגילה ושופר דאם שהה באונס דחוזר לראש ולא ביאר וגילה סוד זה אם בתפלה דוקא אלא ודאי דהחלוק הוא לדעת הרמב"ם דדוקא בתפלה דחמירא דקי"ל דאפי' המלך שואל בשלומו אינו מפסיק ולכך אם שהה כדי לגמור את כולה אפי' בלא דיחוי ואונס חוזר לראש וכדעת הרי"ף רבו וכמ"ש בפ' מי שמתו היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו ממתין וכו' וחוזר להיכן הוא חוזר ר"ח ור"ה ח"א למקום שפסק וח"א שחוזר לראש ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואחר כך בדין היה קורא ק"ש והגיע למבואות המטונפות כתב דאפי' אם שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש וכתב דהכי מסקנא בסוף מס' ר"ה וכן בתקיע' שופר והלל ומגילה אבל בתפלה בלחוד אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו שכן דעת הגאון דיש לחלק בין תפלה לשאר מילי: ואם כן מעתה בודאי יש לנו לו' שכן ג"כ דעת הרמב"ם שהוא נמשך תמיד אחרי רבו הרי"ף ז"ל ובודאי ג"כ שכן דעת הסמ"ג וכ"כ הכ"מ שדעת הרמב"ם כהרי"ף ע"ש. ומעתה קושיית הרא"ם מההיא דרב אשי מעיקרא ליתא ובפרט שתי' הרא"ם אינו עולה כהוגן לפי דברי הרי"ף. ומעתה נתיישבו שפיר דברי הרמב"ם אהדדי ואין בהם נפתל ועקש

וראיתי להרשב"א עוד שם בחי' וז"ל ופסק הגאון והרי"ף כמ"ד גברא חזיא ואם לא שהה וכו' אינו חוזר לראש הא בדשהה לכ"ע חוזר לראש ואפי' בגברא חזי מדאמרי' לא דכ"ע שהה וכו' אבל בשאר מילי וכו' והא דאמרינן לקמן בד"ה אבדו וכו' ההיא משום דבמבואות המטונפות לא חזי למקרי בהו הילכך וכו' חוזר לראש עכ"ל עש"ב: ואנכי העבד אברהם לא זכיתי להבין דברי קדשו במה שהקשה לדעת הרי"ף מההיא דמבואות וכו' ותי' דהתם הוי גברא לא חזי ולכך אי שהה חוזר לראש דהא הרי"ף בעצמו פסק בההיא דמבואות וכו' דחוזר למקום שפסק עש"ב גם עיקר קושיתו שהקש' מהתם דמשמע מודה ר"י מיהא דאם שהה חוזר לראש ל"ק כלל דהכי פי' הסוגיא לדידי לא ס"ל משום תרתי חדא דסבירנא ירנא דאינו חוזר לראש וכדאמר ר' יוחנן שמע ט' תקיעות וכו' יצא ועוד דס"ל דמניח ידו על פיו וקורא וכמ"ש התו' בפ' ראוהו ב"ד ואע"ג שגם כן כתבו בפ' מי שמתו מ"מ חלקו חילוק הר"ש מקוצי אבל בר"ה לא איירו מזה החלוק באופן דדברי דדברי הרשב"א שגבו מני אם לא שנאמר שקושיא זו והתי' הם לדעת הגאון דוקא או שראה להרי"ף בתשו' שכן ס"ל ולא היה כתוב לפניו כמו לשון הרי"ף שהעתקנו וצ"ע. עוד כתב וז"ל נמצא עכשיו וכו' למקום שפסק וכו' עכ"ל ולכאור' נרא' דגברא דחוייא היינו מבואות המטונפות או שום צואה שנראה לו באונס ועז קאמר דאפי' לא שהה חוזר לראש וצריך תלמוד חי' דלא רמזו הרי"ף בדבריו עוד כתב והראב"ד פסק כמ"ד הכא גברא דחוייא ול"ש תפלה וכו' עכ"ל. ותימא דלפי"ז אפי' לא שהה חוזר לראש על כן צריך להגיה פסק כמ"ד גברא חזי עוד כתב והא דאמרינן וכו' ע"ש וקשה לפ"ז לס' הראב"ד מאי קא קשיא ליה מהא דאמרינן וכו' אדרבה יש סיוע מזו אך נראה ודאי שכוונתו דמההיא דאמרינן דכ"ע וכו' אין להביא ראיה לפסק הראב"ד דיש לדחות וחיסור לשון יש כאן ואיך שיהיה דברים אלו שכתב דלא מצינן למימר דכ"ע אם לא שהה אינו חוזר וכו' לא יכולתי להלמם כלל דאיך מצי למימר הכי א"כ הדרא קשיא של רב אשי הא אם שהה וכו' ופרש"י במלתיה דרב המנונא הו"ל לאפלוגי בין שהה ללא שהה ומדלא אפליג ש"מ אפי' בלא שהה פליגי דבשלמ' לפי מאי דקיימי' השתא דכ"ע אם שהה חוזר לראש ואפי' בעלמא ניחא דלא אצט' לאפלוגי בין שהה ללא שהה דבשהה כ"ע מודו דחוזר אפי' בלא שותתין כ"ש היכא דשותתין אבל אם בשהה פליגי הכא ודאי דהו"ל לאפלוגי לאשמעי' הכא דבלא שהה אפי' בשותתין אינו חוזר גם סיום דבריו לא א"ש לפ"ז ואפי' אם אנו נדחקים ומוכרחים להגיה דבריו וכצ"ל דלא מצי למימר אם שהה לכ"ע אינו חוזר מ"מ קשה על מהרש"ל שכתב על דבור המתחיל אלא דכ"ע וכו' ורבי' יהודה פי' וכו' וז"ל פירוש רבי' יהודה ס"ל סברא קיימתא דאין לחלק בין שהה מחמת אונס וכו' עד סוף לשונו עש"ב וע"ק על דבריו דהא התו' כתבו אלא דכ"ע חוזר וכו' וה"ה דהמ"ל דכ"ע אינו חוזר והא ודאי דדברים אלו משמע שכוונתם דה"ה דהמ"ל דאפי' שהה כ"ע אינו חוזר לראש וע"ז הביאו דחיית רבי' יהודה וכתבו ורבי' יהודה פי' וכו' ור"ל וא"כ ל"ק הלכתא אהלכתא ואיך יפרש דברי רבי' יהודה דכ"ע בלא שהה דא"כ לא דחו מידי מההיא דרבי' יהודה דרבי' יהודה איירי בגוונא אחריתי גם סוף דברי מהרש"ל אינם מובנים וכבר עמד עליהם הרב מעדני מלך באופן שכל