מר ואהלות רכט

שאמר לו שנתנו לו פו"פ בכ"ה גרוש המשקל ולא נתן להם ועתה נמצא ששקר ענה באחיו שלא נתנו לו הכי ושמעון משיב כיון דעשו חליפין הא קי"ל דחליפין אין בהם אונאה אפילו מחט בשריון ועוד הא קי"ל דשיעור אונאה בכדי שיראה וכו' ועכשיו עבר יותר מג' חדשים וראובן משיב אתה ידעת שאני לקחתי כדי למוכרו במקום אחר ושם כשפתחו למוכרו אמרו שאין זה ניל פוכי אלא נייריאלה ואינו שוה המשקל אפי' ט"ו ואני איני מבחין בין זה לזה ואפילו ניל נייראלה יש ששוה המשקל ל' כערך הפוכי לא רע כזה ששוה ט"ו ואדעת' דהכי לא עשיתי חליפין

תשובה עקרא דהאי מלתא דאין אונאה בחליפין הוא מדאמרינן בפרק הזהב אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה וכו' ופרש"י ז"ל דמכור לי קאמר לשון מכר ולא לשון חליפין וכ"כ הרי"ף בתשו' הובאו דבריו בשטה מקובצת למציעא וז"ל וששאלת אם יש בחליפין אונאה מפני שנראה מהתלמוד שאין בו אונאה והוא במה שאמרו מכור לי כאלו וכו' כלומר לפי שהיה בלשון מכירה יחוייב להיות בו אונאה והתור' ג"כ מעידה על זה באומרה וכי תמכרו ממכר וגו' במכר הוא דאזהר רחמנא בבל תונו אבל בחליפין לא וכו' עכ"ל עש"ב וכ"כ תלמידי הרשב"א הביאם הב"י בסי' רכ"ז ע"ש:

ולפי זה לכאורה יש לדקדק עמ"ש בתשובה. שבות יעקב סי' תס"ו וז"ל עקרא דהאי מלתא דאין אונאה בחליפין אינו מבואר בש"ס דילן ואדרבה קצת משמע לכאור' דגם בחליפין יש אונאה וכדאיתא בפרק הזהב דף מ"ז אלא כל חליפין מקפד קפדי דמה יענה בהאי סוגיא שהבאנו שפי' עלה הרי"ף ורש"י ז"ל דאין אונאה בחליפין ומה שהביא ראיה מהא דקאמר כל חליפין מקפד קפדי אינה ראיה כלל דאדרב' יוצא מזה דחליפין אפי' מקפד אין בהם אונאה דממכר אמר רחמנא ולא חליפין שוב עיינתי וראיתי דלאו על הרב הנז' תלונתי אלא על הראב"ד ז"ל שכתב הרדב"ז ח"א סימן רס"ט משמו דבכל חליפין יש אונאה ואפי' אינו מקפיד עליהם ע"ש דמאי יענה בהאי סוגיא וגם על המרדכי שכתב בפרק המקבל וז"ל מעשה שגזרו הקהל וכו' ושאלו להר"מ אי להחליף וכו' אי מקרי זביני והשיב דדבר ברור הוא דחליפין מקרו זביני וכו' עכ"ל:

| הרי דס"ל דלשון ממכר של תור' נכנס ג"כ חליפין דמקרי ג"כ ממכר והרי הרי"ף. ורש"י נגדו שדקדקו מלישנא דממכר לאפוקי חליפין והנה אליבא דהמרדכי מצינו למימר דסבירא ליה דחליפין ומקפיד עליהם דהיינו ששם אותם זה בכמה וזה בכמה מכירה מקרי אף שעשאם חליפין כיון ששמו אותם הוי כעין מכירה והוי שפיר בכלל וכי תמכרו ממכר דקרא ויש בהם אונאה אבל בחליפין שלא שמו אותם זה אינו בכלל מכירה וזהו דוקא שהומעט מקרא דכי תמכרו ממכר ולא חליפין דאין בהם אונאה ואיהו אייר בפ' המקבל בחליפין ששמו אותם כנראה מדבריו שם וזאת הסברא היא דעת הרמב"ן ז"ל הביאו הרב המגיד ז"ל בפי"ג מהלצות מכירא ע"ש. וגם הרדב"ז הביא דבריו ופסק כוותיה ע"ש והיא גם כן סברת רש"י ז"ל שכ"כ אנ"י ע"ש בפרק הזהב אבל להראב"ד קשה וראיתי שם שיחס סברא זו של הראב"ד להרמב"ן ז"ל שכתב וז"ל ומאי דקא' מכור לי לאו משום לשון מכירה דוקא וה"ה חליפין אלא הכי קאמר אעפ"י שאמר באלו שנראה שאינו מקפיד אינו יוצא מידי אונאה לעולם במכירה או בחליפין וכ"כ הר"ן ז"ל בחדושיו ולא ערער בדבר ומעתה נתיישבו דברי הראב"ד והמרדכי ואגבן דברי הרב שבות יעקב שכתב דאינו בש"ס דילן דס"ל דיש לפרש הגמרא או כרש"י או כהראב"ד כפי מה שפי' הנ"י אליבא דהרמב"ן ז"ל

אמנם הרמב"ם בפי"ג מה' מכירה כת' וז"ל המחליף כלים בכלים וכו' אפי' מחט כשריון אין לו אונאה. שזה רוצה במחט וזה רוצה בשריון אבל המחליף פירות וכו' בין ששמו אותם וכו' יש להם אונאה עכ"ל הרי דעת שלישית בזה שיצא לחלק בין כלים לפירות דבכלים בין שמו אותם בין לא שמו אין בהם אונאה ובפירות אם שמו אותם יש בהם אונאה וכשלא שמו אותם אין בהם אונאה כמבואר כל זה מדברי הרב המגיד והכ"מ ומהיכא הוציא דין הרמב"ן ז"ל

והרב מחנה אפרים תמה עליהם שהרי הרמב"ם יהיב טעמא משום שזה רוצה וכו' כלו' ואין מקפידים על שווייה ע"ש ולע"ד. דלק"מ דהא כל חליפין מקפד קפדי וא"כ אע"ג ששמו אותם מ"מ התורה מיעטה חליפין מדין אונאה מדכתיב וכי תמכרו וכו' והיינו משום שהתורה ירדה לסוף דעת האדם דהמחליף כלי בכלי שחפן בו אפי' אם יודע ורואה שנתאנה בו אינו נמנע מלקחתו וליתן כלי שאינו חפץ בו ואם כן אף ששמו הכלים והקפידו על שומתם ונמצא שאח"כ נתאנה משום שלא ידע ורוצה לחזור בו לאו כל כמיניה משום דאמרינן דאדעת' דהכי ירד אפי' על דעת להתאנות ועכשיו הוא שרוצה לחזור בו והא דשמו אותם משום כל טצדקי דמצי' עביד עביד כדי ליקח בשוויו דלאו בשופטני עסקי' וכ"ת אם כן אף הקונה כלי במעות לא יהיה בו אונאה כיון שחפץ בכלי זה ולמה אמרה תורה וכי תמכרו וגו' לא תונו כבר כתב הרב שבות יעקב דלא דמי דדוקא המחליף כלי בכלי כיון שזה חפץ בכלי זה ואין לו מעות או שאינו רוצה לקנות במעות רק להחליף כלי אחר שאינו צריך לו והשני להפך וזה דבר שאינו מצוי כ"כ להזדמן שניהם גם יחד שצריכין ורוצים להחליף הכלים זה בזה אין בהם דין אונאה כטעם הרמב"ם ז"ל אבל הקונה במעות או בפירות שיש להם שער דהוי כמעות ולא בתורת קנין חליפין שזה דבר מצוי לקנות במעות או בפירות ודאי דאית ביה אונאה עכ"ל

עוד תמה הרב מחנה אפרים עמ"ש רבינו אפי' מחט בשריון דמאי אפילו דקאמר והלא מחט בשריון הוי בכדי שאין הדעת טועה ובכה"ג אפי' במקח וממכר אין להם אונאה כמ"ש