מר ואהלות רכו

פס"ד כמו פס"ד שנתן הרב לאביהם שהם לא שייכי בשותפות החוב הנאבד משום שנעש' אחר פרידת השתוף ואיך עתה חזרו לטעון שהשותפות קיימת ולהוציא לעז על אותו צדיק ולומר שטעה בדין זה והוא רב גדול ומפורסם בדורו ומומחה ופקיע ואין ראוי להרהר אחרי משה רבם ז"ל ז"ל והא קי"ל דבי דינא אחר בי דינא לא דייקי אפי' בזמן הזה כמבואר בתשו' מרן בספרו הבהיר אבקת רוכל וכ"ש דדייקינן שפיר וראה ראינו שמשה אמת ותורתו אמת במה שפסק להם דהשותפות בטילה מאותו העת שהפרידו את השותפין ואף אם המצא תמצא איזה סחורה שאינה תחת יד שניהם לחלוק אותה וכמו שכן טענו יורשי יאודה הנה בודאי שאינה טענה עולה כפי הדין לקיים בה השותפות כדכתי' ועי"ל בודאי אי הסכימו ביניהם שא' מהם יקיימה על עצמו או שאמרו נחלוק כל הנכסים הנשארים תחת ידינו דיכולין לו' כן וכמ"ש הרב בני אברהם בסי' ג"ן ובודאי שאינם נאמנים עוד לחזור ולטעון הפך מה שטענו הם עצמם לפני הרב ולקחו פס"ד ממנו וכדכתי' לעיל ש"מ דהוברר הדבר לפני הרב כמו שכתבנו גם מה שטענו יורשי יאודה שכתב יעקב לאביהם אחרי שנפרדנו שטרך בידי ושטרי בידך ואם אינך שומע להשטר וכו' דמשמע דהשותפות קיימת גם זו אינה טענה שכבר השיב שמ"ש כן אינו אלא לאיומי על יאודה שהיה חושדו שגזלו ומתיירא שלא יכפור לו בשום תנאי מהתנאים ועוד דבלא דברי יעקב אין בטענה שלו כלום שהרי כבר כתבנו לעיל משם הרדב"ז בסימן שכ"ו דכיון דאמר ליה תא וניפלוג ואיני רוצה עוד בשותפות אינו יכול לחזור בו

הכלל העולה דכפי המובא בשאלה ונראה ?שכנים הדברים מדנתן להם הרב פס"ד ומתוך הענין למעמיק בו יראה שנתבטלה השותפות וליכא שום פוסק בעולם שיאמר בנ"ד דלא נתבטלה השותפות

אמנם לכאורה מה שעומד לנגדנו הוא שהשותפות הנז' היתה בקגו"ש ושבוע' חמורה וכבר כתב הרשב"א הביאו הב"י בי"ד בסי' רכ"ח דבעי לומר כאלו התקבלתי אבל בריצוי לחודיה לא מהני ואף דהרא"ש ותרומת הדשן ס"ל דברצוי לחודיה מהני וכן דעת מהר"ם אלשקר בתשו' כבר כתב מהרלב"ח בתשו' דבדבר שיש בו עסק ממון אפי' הרא"ש ותה"ד מודים להרשב"א דבעי לו' הריני כאלו התקבלתי והנה אליבא דהרב לחם רב בסי' ק' שכתב וז"ל איברא דלענין השבועה נראה דפטרי זה לזה ואף ע"ג דלא אמר כל אחד מהם כאלו התקבלתי ולדעת הרשב"א בעינן שיאמר כן מ"מ לדעת הרא"ש אינו כן וכו' וסיים וכתב ובנ"ד ליכא חיוב ממון שנתחייב זה לזה אלא שזה משועבד לזה עד תשלום הזמן וכיון שנתרצו והסכימו לחלוק נפטרו משבועתם וכו' עש"ב. ותמה עליו הרב נאמן שמואל בסי' הנז' דאיך לא חשש לסבר' הרשב"א ואני אומר דלא תלונתו על הרב ז"ל אלא גם על' הפוסקים קמאי ובתראי שהסכימו כוותיה דהרב לח"ר שהרי כתב הרדב"ז בסי' שכ"ו שהבאנו לעיל שכתב להדיא וז"ל ואע"ג דאיכא שבועה וכופין אותו לקיים שבועתו כיון שראובן מודה שאמ' תא וניפלוג שאינו רוצה עוד בשותפות והתחילו לחלוק הוי כאלו נשלם הזמן וא"צ התרה וכו' עש"ב: וכ"כ מהרי"ט בתשובה בסימן ק' וכ"ד הרבה מהאחרונים ולא חשש א' מהם לסברת הרשב"א שכתב דבעי לו' כאלו התקבלתי ובודאי דה"ט דלא חששו לדברי הרשב"א משום שהרא"ש ותה"ד ומהר"ם אלשקר פליגי על הרשב"א וכבר ידוע דבמלתא דאיסורא אף איסור דאורייתא אזלינן בתר רובא דדוקא בממונא אין הולכים בממון אחר הרוב אבל. באיסור אפילו באיסור חלב אזלינן בתר רובא ואיני צריך להאריך בפרט זה עיין בכל הפוס' המדברים בזה ולק"מ מה שהקשה הרב נאמן שמואל ובלא"ה איהו תי' וז"ל אך מפני שאני רואה שכל הפוס' שדברו בזה לא נכנסו בחקירה זו לבי אומר לי דס"ל דכיון דנתרצו לחלוק תוך הזמן הו"ל כאלו אומר הריני כאלו התקבלתי כיון שהשבועה היתה להנאתם כמ"ש הרשב"א בתשובה שזכרנו וכ"ן מדברי הרל"ח ומהר"ם אלשקר עש"ב

והנה עקר דברי הרב לח"ר שכתב בנדון שלו שאין בו חיוב ממון דבריו תמוהים דהא כל שעבודו הוא לישא וליתן בממון כדי להרויח וכבר תמהו בדבריו. חכמי ל"ב הר' נאמן שמואל והרב כהונת עולם שם וכבר הרב לח"ר הרגיש בזה וכתב ואפשר דבזה מודה מהרלב"ח ע"ש. הרי לא אמרה אלא בדרך אפשר

שוב התבוננתי וראיתי דלק"מ ואדרבה אחרי המחי' מעצמותיהם הקדושים דלא דקדקו יפה בדברי הלח"ר ובדברי הרב תה"ד שהרואה יראה בנדון תה"ד שהוא בשביל עסק ממון ואפי' הכי כתב בנדון שלו דסגי בנתרצו זע"ז שכתב דכל כוונת התנאים כה"ג אין הכוונה רק שלא יעכב איש את חבירו נגד רצונם אבל כשנעשה רצונם או שהתנאים היו לצרכו ולטובתו אם כן נתבטל התנאי עש"ב הרי דאפי' בדבר שיש בו עסק ממון וכנדון דידן דמשועבדים וחייבים זל"ז לעסוק בשותפות ולהרויח ס"ל להרב תה"ד דאם נתרצו להדיא לבטל התנאי שהחנו בשבוע' סגי ברצוי הואיל ונתפייס הרי הוא לו כאלו נתקיים התנאי ממש דמחי' כקבלה ונ"ד לא הוו מכוונים רק להרויח ולדעתי דדברי הרב תה"ד מוסכמים ומהרלב"ח מודה בהו דאע"ג דכתב מהרלב"ח דכל היכא דאיכא חיוב ממון בשבועתם וכו' היינו כמו בנדון דידיה דהרלב"ח שכבר פסקו להם הב"ד שמחוייב כו"ך דאפי' הרא"ש מודה דבעי למימר התקבלתי כיון דיש ממון שהוא בעין שהוא מחוייב בו לא מהני לשון מחי' אלא מתנה כיון שכבר זכה בו חבירו דזה ודאי בכה"ג בעי למימר הריני כאלו התקבלתי אבל היכא דבשעת הרצוי והמחי' ליכא ממון בעין שחייב בו רק החייב הוא לעסוק בשותפות כדי להרויח כנדון הר' לח"ר ונדון דידן דליכא ממון השתא לומר עליו כאלו התקבלתי כל אפייא שוין הרא"ש והרלב"ח