מר ואהלות רכה

בעלמא אמרתי לך אבל בנ"ד דא"א למחול זל"ז באמירה כיון דכל א' יושב במדינה רחוק' מחבירו ועל כרחם צריכין לכתוב זה לזה והויא כתיבה זו כדברים בעלמא מ"מ בנ"ד דאיכא כמה פעולות ובאו חשבונות בפועל ולא תבעו זה מזה כי אם חשבון של ה' שנים דוקא אפי' מהר"ם ז"ל מודה דסגי באמיר' וכתיבה ועוד הרי כתב הרדב"ז בחדשות סי' של"ג דלא כתב מהר"ם אלא במלמד ושכיר ופועל אבל אם נשתתפו בעסק ממון נמחל השעבוד באמירה בעלמא וכתב עוד שם דמהר"ם לא סמך אלא על טעם הב' שהביא שם וגם רבינו ירוחם לא הביא אלא טעם הב' וגם התו' ס"ל כרבי' ירוחם גם הלח"ר כתב דאפ' דמהר"ם סמך על טעם הב' שהביא וכמ"ש הרדב"ז בפשיטות ואע"ג שכתב עוד שם הלח"ר דאפשר דבנ"ד אפילו מהר"ם מודה משום שהם שותפין משום דצייתי אהדדי אף עפ"י דאין טעם זה מספיק כדכתי' לעיל ע"ש מ"מ בנדון דידן דיש כתיבה וכמה פעולות אפי' הלח"ר מודה דהויא מחי' אליבא דמהר"ם ז"ל ועוד הרי כתב עליו הרב נאמן שמואל שם וז"ל ולא ידעתי מה לי קיומו מה לי בטולו מאחר דצייתי לדבר השוה לשניהם וכעין זה כתב מהרשד"ם סי' קע"ו

ועוד הרי מרן ז"ל פסק בש"ע כהרמב"ם והרא"ש ז"ל דס"ל דאם נשתתפו בעסק ממון לזמן אינו יכול לחזור בו תוך הזמן ואלו גבי שכיר ומקבל עיסקא פסק שיכול לחזור בו תוך הזמן ש"מ דס"ל למרן ז"ל דלא דמי שותפין בכיס לשכיר ופועל דלית בהו עסק ממון וכמ"ש הרדב"ז

ומעתה לפי כל האמור התמיהא מצאה מקום לנוח עמ"ש הרב נאמן שמואל שראה מקשים על דברי מהרשד"ם בההיא דסימן קס"ט שהבאנו לעיל שהביא ראיה מ מדברי הרמב"ם ותמהו עליו דאין משם ראייה לנדון שלו שכפי הנראה מלשון השאלה שלא היה להם עוד שום ממון בשותפות כ"ו א"כ לא היה להם זע"ז אלא שעבוד הגוף שנתחייב כל א' לחלוק מה שמרויח וכשהסכימו לחלוק הרי מחלו שעבודם המחילה אינה צריכה קנין ומשני הרב ז"ל דל"ק כמש"ל בשם מהר"ם ז"ל דבאמירה בעלמא לא נמחל השעבוד של הגוף וכו' עכ"ל ומאי קא משני אטו ס' מהר"ם מוסכמת מכל הפו' כדי שיוכל לחייב חבירו לטרוח בשותפות להמצא לו ריוח של מכאן ולהבא הא מבואר דרבינו ירוחם פליג עליה ובפרט לפי מ"ש הרדב"ז דמהר"ם לא סמך אלא על טעם הב' שהביא וגם התו' ס"ל כרי"ו ועוד דהרי כתב הרדב"ז ג"כ דמהר"ם לא איירי אלא במלמד ופועל ושכיר אבל לא בשותפין בעסק ממון וא"כ שפיר המוחזק יוכל לו' קי"ל דבאמיר' בעלמ' נמחל השעבוד איך שיהיה מההיא דמהר"ם ליכא לחוש כלל בנ"ד ועוד דבלא"ה בנדון דידן לכ"ע אין השותפות קיימת אפילו אליבא דהרב כהונת עולם והרב בני חיי דהא כל הנדונות שלהם היו שנשאר דבר מסחורות וחשבונות של השותפות שלא באו לידי חלוק' וחשבון או שעדיין יש עליהם חובות ויש להם חובות שאינם ידועים כההיא דהרשד"ם וכמ"ש שם הרב נאמן שמואל:

אמנם בנ"ד שכבר חלקו כל הסחורות ולא הניחו דבר שלא חלקו אותו וכמ"ש בשאלה ולא נשאר ביניהם כי אם החובות שיש להם אצל אחרים דהם כחלוקים דמו וכמו שכתב לו יעקב ליאודה שכל הסחורות שנמצאים אצלך תקים אותם עליך כמו שעשיתי אני בסחורות הנמצאים אתי וברר חשבונו ה"ר יעקב ושלח לו ליאודה ויאודה ברר חשבונו לפני הרב ושנים סוחרים עמו ושלחו ליעקב שיצא חייב יאודה אחר ברור כל החשבונות סך כו"ך ואף שיעקב לא נתרצה בחשבון זה מפני שחושדו בכפלי כפלים מ"מ אחר ברור זה לפני הרב לא נשאר עליו כי אם שבועת השותפין ובעת בואו יעקב לבבל מקום יהודה התחיל לתת לו מהסך שיצא חייב לפני הרב ולא איסתייעא מלתא לגמור פרעון החוב שעליו עד שנלב"ע יאודה נ"ע ובודאי שכל המובא בשאלה אמת וכנים הדברים והראייה העצומ' על זה מפס"ד שלקחו יאודה ואח"ך בניו הי"ו מהרב הנז' שטענו ובררו לפניו שחוב זה שנפסד לא שייכי ביה אינהו שנעשה חוב זה אחר פרידתם מהשותפות כמה ימים וכמש"ל והן עתה קמו יורשי יאודה וטענו מה שלא טען אביהם ולא עלה על לבו לטעון מזה כלום והקדישו דבר שאינו ברשותם וטענו שהשותפות לעוד היום קיימת מכמה טעמים ראשונ' מאחר שנלב"ע אביהם נ"ע ולא בא יעקב לב"ד להפריד השותפות א"כ עדיין השותפות קיימת ואין בטענ' זו ממש ויה"י הב"ל דכבר אביהם מעודו מחיים מזה יותר מל' שנה הפרידו השותפות וכנז"ל ומה צורך לבא לב"ד גם מה שטענו עליו ממה שכ' לאביהם שאם לא ישלח לו מעותיו יבקש ממנו ריוח של מעותיו שהם בטלים אצלו והוא לא יתן כלום מהריוח שלו תמה אני איך הוציאו טענה זו מפיהם דאדרב' מזה מוכח דאין שותפותם קיימת ואינו תובע כי אם בשביל מעותיו שהם מעוכבי' תחת ידו וכל תביעתו היא משום כיצד הלה עושה סחור' בפרתו של חבירו ומש"ה סיים ואמר ואני לא אתן כלום והיינו משום שכבר הפריד השותפות גם מה שטענו כיון שלא נתרצ' בחשבון אביהם א"כ לעוד היום לא נתברר החשבון שביניהם וכל עוד שלא נתברר החשבון השותפות קיימת גם זו אינה טענ' כלל דהא יעקב סדר חשבונו ושלח לו ליאודה ויאודה סדר חשבונו לפני הר' והמורשי' ויצא חייב סך כו"ך לפי חשבונו ולא נשאר לו ליאודה עוד קרן בשותפות כלל וכלל אלא אדרב' מלבד. זה יצא חייב ליעקב סך כו"ך א"כ ודאי או חשבון מקרי כיון שידעו שניהם שזה שלא נתרצה יעקב הוא משום שאפי' ראה החשבון וידע שכו"ך נשאר לו בידו לא היה מאמינו וחושדו בחשבון זה שגזלו ואין לו עליו בזה כי אם שבוע' השותפין ובודאי דאין בטענ' זו ממש והשותפות בטלה ומבוטלת ועוד מאחר שהם בעצמם לקחו עוד