מר ואהלות רכד

נראה שעדיין נשאר דבר שלא עשו משקלו דבכה"ג אפי' הלח"ר מודה ליתא ואדרבה ס"ל להלח"ר דהשותפות אינה קיימת ומכאן ואילך הריוח הבא כל א' לעצמו ואין לחבירו בו כלום. גם מ"ש דנדון הלח"ר בשותפים במלאכתם כגון חייטים וכו' ע"ש. נוראות נפלאתי בדבריו אלא דהרי מבואר בשאלה של הלח"ר שהיו שותפים בעסק משא ומתן לזמן קצוב כנדון מהרשד"ם ולא שהיו שותפים במלאכת אומנות ואפילו הכי ס"ל להלח"ר דלא מקרי זה שעבוד ממון להצריכו לו' הריני כאלו התקבלתי

וכ"ת סוף סוף נ"ד שאמרו להדיא שמכאן ולהבא כל אחד מרויח לעצמו הוי פלוגת' דרבוותא אליבא דהרב כהונת עולם והרב בני חיי. שהבינו דגם בזה פליגי הלח"ר ומהרשד"ם וא"כ בנ"ד שתובעים יורשי יהודה מיעקב שותפות עד היום הזה ויעקב תובע הסך שיש לו אצל יהודה שלאחר שבא יהודה לחשבון לפני הרב עם שני סוחרי' שהיו עמו ואפי' לפי חשבונו של יהודה יצא חייב סך עצום ליעקב אפילו לאחר שכל קרנו של יהודה יצא חייב סך עצום ליעקב אפילו לאחר שכל קרנו של יאודה הוא בידו ומלבד זה יש לו ה"ר יעקב סך עצום אצלו שפיר יכולים בני יאודה לו' קי"ל כהרב כהונת עולם והרב בני חיי דס"ל לדעת מהרשד"ם דעדיין השותפות קיימת כל עוד שיש סחורה קיימת ולא ידעי חשבונה ומעכבים הסך אשר בידם שנשאר לו יעקב אצל אביהם כנגד הריוח שיש ביד יעקב עד היום הזה ואם יצא ריוח לחלקם יותר מהסך אשר בידם יוכל גם כן יעקב לומר קי"ל דנתבטלה השותפות ואין לכם עלי כלום באופן דאין יכולים להוציא זה מזה כלום הא ליתא כלל מכמה טעמי חדא דהכא בנ"ד דכתבו וטרחו כמה פעמים בכתב שמכאן ולהבא כל א' יעשה בשלו ואינו רוצה מחבירו כלום והלכו כל א' בפועל ונתעסק לעצמו זה קרוב לשלשים שנה ולא תבעו זה מזה לפני הרב ולפני הפשרנים שהיו עומדים ביניהם כי אם דוקא חשבו ריוח של ה' שנים שהיו שותפים ולא אירע שום פעם שתבעו זה מזה ריוח שנים הבאות אחר פרידתם ואדרבה כשברר חשבונו יאודה לפני הרב והמורשים ויצא חייב. ה"ר יאודה סך כו"ך ובקש ליתנו ליעקב ולא רצה יעקב שלפי דעתו יש לו אצלו בה' שנים הללו של השותפות כפלי כפלים ובכל יום ויום שולח יאודה פשרנים לרצות אותו בסך שיצא חייב ליעקב ולא טען יהודה עליו שעדיין השותפות קיימת ואדרבה אני רוצה ממך ריוח השנים הבאות אלא כל שחלא וטריא שלהם הוא בעבור הה' שנים דוקא ונלב"ע ה"ר יאודה ולא תבע כלל מיעקב ריוח שנים הבאות ש"מ דלשם רצוי גמור ומחילה גמורה נתכוונו באומרם זה לזה שמכאן ולהבא כל א' יתפוס חשבון לעצמו לבדו כ"ש שדברים אלו היו בכתב דעדיפי מאמירה בעלמא בפה ובכגון דא אפי' הרב כהונת עולם מודה דהרשד"ם בכה"ג מודת דהשותפות בטילה אפי' שיש עדיין סחורו' שלא חלקום

ועוד ראיה עצומה שלשם מחי' גמו' נתכוונו שהרי אחר הה' שנים הנז' הלך יהודה ונשתתף עם סוחר אחר שלא מידיע' יעקב ואין יצאה זאת מלפני יהודה והא כבר מושבעים ועומדים בתנאים של השטר שלא יעשה אחד מהם שום דבר בלתי ידיעת ורשות חבירו וא"כ איך יאודה עבר על השבוע' והלא גלוי וידוע ומפורסם שזה האיש יאודה איש ישר ונאמן וקרי ותני ואיך נחשוד אותו שעבר על השבוע' הא קי"ל דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כ"ש איש כזה אלא ודאי משום שידע וברור לו שנפרדה ה השותפות לגמרי ומחי' גמור' נעש' בדבר ולא עלה על דעתו מעולם לתבוע ריוח משום שנים הבאות ונלב"ע וחלי"ש ולא בקש מזה כלום ועיין בתשו' ב"ח סימן כ"א בנדון שלו שפסק אליבא דכ"ע כיון דעשה מעמד גמור וכו' ע"ש והרואה יראה דנ"ד שנעשו פעולות רבות לפני הפשרנים והרב ז"ל וגם הדברים של הפירוד נעשו בכתב עדיף מנדונו של הב"ח ואפי' להרב נאמן שמואל בסי' ק"א דבעי הדבר להיות בפני עדים הכא מודה דכפי מה שכתבו זל"ז דברים שבכתב ומה שנעשה החשבון של יאודה לפני הרב והפשרנים עדיף מאומר בפני עדים שלעצמי אני עושה

ועוד ראיה עצומה שאין עליה תשו' דבנ"ד כ"ע מודו דהויא מחי' גמור ורצוי גמור ועדיף מקנין שרצה יעקב לחייבו ליאודה בהפסד חוב שהיה לו ליעקב אצל סוחר א' שנשבר ונאבד החוב ההוא יען שהיה שותף עמו בעת שהלוה חוב זה ועמד יאודה לפני הרב ריש מתא דבבל וברר שנעשה חוב זה אחר פרידתם כמה ימים ואין לו שייכות בו כלל ולקח פס"ד מהרב על זה שאינו מחוייב כלום יען שהיה החוב הזה אחר פרידתם זע"ז וגם יורשי יהודה חזרו ולקחו מהר' הנז' עוד פס"ד על זה שהם ואביהם פטורים מהפסד חוב זה שהיה אחר פירוד השותפות הנז' כנראה שאבד מידם פס"ד שלקח אביהם מזה מוכח שנתברר לו להרב ממעשה שהיה לפניו שנעשה רצוי גמור ומחילה גמורה בעת פרידתם זה מזה

ועל פי זה הונח לי מאי דהוה קשיא לי מעקרא דהרב לחם רב בסי' ק"א לא זיכה בנדונו אלא למוחזק מטעם המחלוק' דאפליגו רבוותא בדין שכיר ומלמד ופועל דס"ל להר"ם דלא נמחל שעבודו באמירה בעלמא ורבי' ירוחם ושאר פוסקים ס"ל דנמחל שעבודו בדברים וא"כ לכאורה קשה בנדון דידן שיאודה חייב סך עצום ליעקב א"כ יוכל יאודה לומר קי"ל כמהר"ם דלא נמחל השעבוד של הגוף בדברים דעפ"י האמור א"ש דכיון דנעשית המחי' בכתב הרי כבר כתב מהרשד"ם סי' קי"ט דדוקא באמירה בעלמא הוא דפליגי אבל בכתיב' אפי' מהר"ם מודה דנמחל שעבודו וכדכתב הכנה"ג בסי' של"ד משמו אף על גב דיש קצת לדחות ולומר דהתם שאני דהיה יכול למחול באמירה ועכ"ז טרח וכת' לחזק המחי' כדי שלא יטעון עליו משטה אני בך ודברים