מר ואהלות רכג

בריוח אפי' מציאה בדרך כיון דעדין אדוקי' ומ"ש כאשר היו בתחלה וכו' לא דמי כלל דהתם ה"ט משום לא שהרויח בסחורות שהיו בשותפות אלא שהרויח ויח מקרן שהיה לו לבדו שלא הכניסו לשותפות ונשא ונתן בו אבל היכא שהיה הממון בשותפות והסכים לחלוק והתחיל לחלוק ומאותו חלק שלקח נשא ונתן בו והרויח אי מהני פירוד זה למה שמרויח עתה א"כ ממילא פקע ג"כ התנאי של מציאה בדרך ויותר טוב הו"ל להרב לתרץ עפ"י מ"ש הוא עצמו לקמן בסוף התשובה על דברי הרא"ש וז"ל וא"כ בנ"ד שלא אמרו כן בפני עדים אעפ"י שזה היה עוסק לעצמו וזה עוסק לעצמו אין כאן מחילה דבשותף צריך מחי' בפ"ע עכ"ל ואם כן שפיר מייתי ראיה מדברי הרמב"ם דאיירי בסתם ובלא עדים וא"כ ודאי כמ"ש הרמב"ם דהשותפות קיימת אף לענין הריוח הבא מן הסחורות שחלקו אותם דהוי לאמצע כיון דלא אמר בפני עדים דעו שמכאן ואילך ארויח לעצמי ועדין צריך. תלמוד וראיתי להרב כנה"ג שכתב שם באות קס"ח וז"ל ומיהו במה שסובר מהרשד"ם דמדברי הרמב"ם יש להוכיח ששותפותם קיימת אף לענין הריוח חולק עליו הראד"ב ז"ל וסובר דאין דברי הרמב"ם אמורים אלא להשביעו ולא לענין הריוח שהרי הראד"ב לא נסתייע מדברי הרמב"ם וכו' עכ"ל. ואין דבריו אלו מוכרחים לפי מה שחלק הוא עצמו דאפי' הרשד"ם מודה כשאמרו להדיא כל א' ירויח לעצמו מכאן ולהבא כנדון מהראד"ב ואם כן אינו מוכרח לו' דבהא פליגי די"ל שפיר דהא דלא נסתייע מדברי הרמב"ם משום דסבירא ליה דהרמב"ם לא איירי אלא כשהסכימו בסתמא אבל אם אמרו להדיא שמכאן ולהבא כל אחד ירויח לעצמו אפי' הרמב"ם מודה אבל עדיין יכולין להשביע זא"ז שבועת השותפות כיון שיש ביניהם עדיין סחורה שלא חלקו אותה באופן בנ"ד שאמרו להדיא זה לזה בכמה פעמים שמכאן ולהבא כל אחד יעסוק לעצמו וכתב לו יהודה ליעקב שאפי' תרויח מכאן ולהבא עשרים ליך איני רוצה ממך שום דבר לכ"ע נתבטלה השותפות וא"כ אפילו למ"ד דלא מהני מחי' על דבר שלא בא לעולם מ"מ בסלק עצמו בכתיבה מהני והכא בנ"ד הרי סלק עצמו מן הריוח במ"ש לו איני רוצה ממך כלום

איברא מה שעומד לנגדנו לכאורה הוא מ"ש הרב כהונת עולם בסימן ל"ב וז"ל וגדולה מזו כתב מהרשד"ם בב' שותפים שלא הגיע זמנם (כצ"ל וחלקו ממש והסכימו שכל אחד ישא ויתן לעצמו ועכ"ז דן את הדין דכיון דנשאר להם חובות לגבות ולפרוע עדיין השותפות קיימת ע"ש. ודבריו תמוהים מאד דאנה מצא בדברי מהרשד"ם כן שאפי' הסכימו להדיא שמכאן ולהבא כל א' ירויח לעצמו דלא מהני דהרשד"ם לא איירי אלא בסתמא אבל היכא דהתנו להדיא מודה שפיר וכדכתב הרב כנה"ג ומאן פלג ליה לעשות פלוגת' בין הראד"ב ומהרשד"ם רבו ויאמר על הראד"ב דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ואדרבה אני אומר אשרי תלמיד שרבו מודה לו דהיכא דהתנה להדיא כ"ע מודו ועוד הרי הרדב"ז בחדשות סימן שכ"ו כתב להדיא וז"ל כיון שאמר תא וניפלוג שאיני רוצה עוד שותפות ונתרצה שמעון והתחיל לחלוק אינו יכול לחזור בו וכבר הביא תשו' זו הרב דרכי נועם חי"ד בסי' ה' ולמד ממנה כמה חילוקי דינים מחודשין וגם הביא ממהרי"ט בתשובה סי' ק' שכתב להדיא דבדבור לבד סגי בלא שום מעשה הויא מחי' אפי' במקום שיש שבועה ע"ש. וא"כ איך אמר הרב והרב בני חיי בסימן קע"ו דאין הלכה כתלמיד בפני הרב וכמה פוסקים מפורסמי' ס"ל כהראד"ב הרדב"ז ומהרי"ט והרב דרכי נועם והרב כנה"ג ומכל שכן דאית לן למימר דהרשד"ם מודה היכא דאמרו להדיא שכל א' ירויח לעצמו מכאן ולהבא וכדכתב הכנה"ג ואין ספק אצלי אלו היה רואה הרב כהונת עולם דברי הכנה"ג לפי שבזמן הרב כהונת עולם עדיין לא נתגלה ס' כנה"ג ח"מ ח"ב היה חוזר בו מטעמא דאפושי פלוגתא לא מפשינן ומכ"ש שכמה וכמה מהדוחק העצום ומפורסם לו' שלא שלטו עיניו מהראד"ב בדברי רבו מהרשד"ם בההיא דסימן קס"ט והוא בקי בדברי רבו יותר ממנו וכמה פעמי' מביא דבריו או להסתייע ממנו או לישא וליתן עמו ואיך בכאן העלים עיניו מניה דרביה ולא זכרו ולא העלהו על דל שפתיו שרבו לא ס"ל הכי אלא ודאי שחי' הכנה"ג אמת וצדק דל"פ מש"ה לא הזכירו דאינו כנדונו עד שיביא דבריו

גם מה שהקש' הרב כהונת עולם על מהרשד"ם וז"ל ואדרבה נדון דידיה דמי לההיא שכ' הרמב"ם ז"ל שאם נשאר להם חיבות לגבות כחלקו דמי וכו' ואין ספק כי זאת היתה לו להרב לח"ר שנשאל על אותו נדון ופסק דבטלה השותפות וכו' ע"ש. אחרי המחי"ר מהוד רבנותו שלא עיין יפה בדברי הלח"ר דהא מבואר להדיא בשאלתו של הרלח"ר דראובן בקש משמעון שיביא הריוח שהרויח מכאן ולהבא מטעמא כי עדיין יש להם סחורות ונכסים לחלוק וכו' ואף שמחל על מכאן ולהכא סבור דלא הויא מחי' משו' שלא נטל קנין על זה ואי משום שלא ידע שמשום השבועה היה יכול לעכב ועל זה השיב הלח"ר דשפיר הויא מחילה אפי' בדברים אפי' שעדיין יש סחורות שלא חלקו והביא ראיה לזה מדברי הרא"ש ומוכרח דס"ל דההיא דהרמב"ם שכתב דאם נשאר סחורות שלא חלקו אותם עדיין דהשותפות קיימת היינו לענין שבועה וכדכתב הרב כנה"ג ז"ל אבל מעולם לא עלתה על דעתו של הלח"ר בנ"ד שבטלה השותפות משום שלא נשאר להם אלא חובות דוקא וכחלוקים דמו דהא ליתא דהא מבואר בדברי הלח"ר דעדיין יש סחורות שלא חלקו אותם ועוד דלא הזכיר מזה דברי הרמב"ם כלל ואמאי הוצרך להביא מדברי הרא"ש שכתב בפ' מי שמת גבי אחים וכו' והוצרך ללמוד מדבריו דאם השותף אמר ארויח אני לעצמי וכו' והניח דברי הרמב"ם והרא"ש שכתבו להדיא דאם יש להם חובות כחלוקים דמו באופן דמ"ש כי זאת היתה לו להלח"ר וכו' שלא בהשגחה יצאו דברים אלו מפה קדוש גם מ"ש הרב ז"ל וכל שכן דבנ"ד