מר ואהלות כא

דחשיבה הפסקה וילפי לה מדיבור לצורך דילמא ע"כ לא קאמר בגמ' אלא דוקא בדבור אבל בשהייה לאו כלום וג"כ בשלא לצורך נחתי דרגא דבדבור צלו"ל ובשהיה אין צלו"ל ומנ"ל לו' לצורך היא שוה לדבור אלא ודאי דס"ל דהפסקה דשהייה והפסקה דדבור הכל א' והא כדאיתא והא כדאיתא ועל פי שטה זו הולך סובב הטור בסי' ר"ו דסתם את הדברים משמע בין בהפסק דדבור או בשהייה שלא לצורך כאשר הבינו כל האחרונים בדבריו ולזה מייתי שפיר מרן מדיוקא דטול כרוך להפסק דשיחה שלא לצורך ומינה נמי נפקא לן שהייה שלא לצורך כי היכי דנ"ל שהיה לצורך מטול כרוך דלכתחילה צריך ליזהר ולזה מייתי אח"כ דברי שה"ל בסתם וכפ"ז שפיר מייתי מור"ם דברי שה"ל על לשון הטו הש"ע וכוונתו ודאי על השהיה ולא חשש למטעי דבשיחה נמי בעינן פחות מכ"ד שהרי גבי טול כרוך דמינה דייקי שיחה שלא לצורך הוי פחות מכ"ד שהוא כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך ר' וי"א ומורי וא"כ הוי טפי מטול כרוך ועכ"ז דייקינן דשיחה כה"ג הוי הפסק וצלו"ל ולכן לא חשש למטעי כדי לסיים ולו' ובשהיה יותר מכ"ד והשתא הוו דברי מור"ם בפי' הטור שוים לפי מרן ולא כמו שיצאת לו' דמור"ם חולק על מרן בפי' דברי הטור כאשר ידוע בכ"מ בכה"ג דכל עוד שלא ביאר מור"ם שהוא חולק סתמו כפי' דבא לפרש דברי מרן וא"כ מה שהבינו כל האחרונים בדברי מור"םדעת שפתם ברור מללו ומה שתמהת על מרן דאיך פי' דברי הטור צריך שלא יפסיק בדבור א"כ איך קאמר צריך דמשמע לכתחי' כמ"ש הכנה"ג גבי צריך לאוחזו בימינו וכו' תמהני עליה דמר דלמה לא תמהת על שיירי כנה"ג שפי' כן גבי אוחזו וכו' ולא פי' כן למעלה וזה ודאי דל"ק שמר סובר דכל אפיא שוים דדעת הטור בכ"מ שאו' צריך הוא לכתחי' וזה אינו אלא דע לך דכשאומר צריך לעשות דבר פ' לא הוי אלא לכתחי' דוקא וכמ"ש הטור בסימן רי"ט אמנם אם יאמר בלשון שלילה שלא לעשות כההיא דסי' ר"ו הא ודאי לעכובא דאדרבה לזה הוסיף לו' צריך ולא הספיק לו' ולא יפסיק וכן יש להוכיח מכמה דוכתי לא עת האסף ובזה ינוח לי לישנא א דהטו' בסי' רנ"ט שכתב צריך לאודויי וכו' משמע דוקא לכתחי' ואי בכ"מ שנאמר צריך הוא לכתחי' ל"ל להאריך היה לו' בקצור דלישנא דצריך מש' לכתח' אלא כוונתו לו' דבכה"ג דהוי לעשות מעש' אינו אלא לכתחי' ובא לשלול אם תהיה בלשון שלילה כאמור וממילא כפי האמור שפיר כתב הרב גו"ר שהבינו כן בדברי הטור דסתומי סתים ומהריק"ש הביא דברי השה"ל לבסוף ואין תמיהא על דבריהם מדברי מרן כאמור גם לא הוצרך מרן להביא מהירוש' דברקם כאשר תמהת בדבריהם מאחר דמההיא דטול כרוך נפקי תרוויהו כנ"ל ומ"ש הטור בסימן קס"ז לא ישיח וכו' דמשמע דוקא שיחה ולא שהיה כבר מבואר מתוך דברינו דלא קאמר הכי אלא בהפסיק בפחות מכ"ד דימייא דטול כרוך דמשום דהויא הפסק לצורך אצלו"ל אם סח אבל בשלא לצורך אפי' בפחות מכ"ד צלו"ל וכן ראיתי בס' עולת התמיד שהקש' מסי' קס"ז לסי' ר"ו והי' דבסי' קס"ז קמל"ן אפי' בפחות מכ"ד יע"ש דאלו היה מדייק מטול כרוך כמו שדקדקתי לא היה כותב ואפ' לדחות ועכ"ז יש ליישב דבריו

גם מה שתמהת על מה שפי' דברי שה"ל כפי' הירוש' כפי' מרן לדעת הרמב"ם והטו' דאם כן היכי קאמר יותר מכ"ד דאפי' תכ"ד צלו"ל כיון דעיקר הטעם דשמא לא יביאו הפירות לפניו ל"ק דמאי דמתרץ מרן אפשר שלא יביאו וכו' היינו באופן דאיכא למיחש להכי כגון אם הוא במקום רחוק קצת אבל אם קרוב כ"כ בתוך כ"ד הביאו לפניו אח"כ דא"צ לחזור ולברך דלא שייך למיחש שמא לא יביאו וכן ראיתי להט"ז בסימן כ"ו דאפשר שלא יביאו ע"י אונס וכת' הוא ז"ל וא"כ שייך לו' נתת דבריך וכו' וכתב ע"ז הב"י הביא בשם הש"ל וכו' עש"ב הנך רואה בעיניך דהסברא נוטה לפו' טעמא דכתב מרן דאפ' שלא יביאו לפניו ע"י אונס דאפילו אם מתעכב יותר מכ"ד אם הוא סמוך לסדר דליכא למיחש לאונס אין בכך כלום ושה"ל יותר מחמי' דיותר מכ"ד צלו"ל גם מה שהקשית עלי דא"כ מאי קא מקשי מרן מאמת המים וכו' גם זה אינו דאה"נ התם אם יתעכב קצת באופן דהוי שהיה כ"ד אינו חוזר ומברך כמו גבי היכא דליכא אונס גבי פירות כמ"ש הט"ז ולזה לא הק' אלא לענין דאף ע"ג דלא היו מזומנים לפניו כיון שדעתו עליהם אצו"ל וה"נ דכוות' ומשני שפיר שאפשר שלא יביאו לפניו ומתוך דברי הט"ז נראה שגם הוא מפרש דבכה"ג קאמר שה"ל ונתעכב ולא עלתה בידו כגון שבירך על על הדבר ואח"כ הביאוהו לפניו כמ"ש ובאמת דמה שיש לתמוה לכאורה הוא בתר אפכא דלפי טעם מרן דשמא יאנס וכו' הדבר מוכרח דהיכא דליכא למיחש להכי אפילו אם יהיה יותר מכ"ד אינו חוזר דש יעור כ"ד אינו כלום דהוי שהיה כל שהוא אם מטלטל הדבר מצד זה לצד זה הוי יותר מכ"ד ואפ"ה משמע מדברי מרן דאינו חוזר וא"כ היכי מייתי ההיא דהש"ל בסתם דיותר מכ"ד בכל אופן שיהא חוזר לראש וצ"ל כמ"ש דשה"ל מיירי בשלא לצורך אותו דבר והתם שמביאין לפניו דהו"ל אכילה ולא הויא הפסקה לחזו"ל אפילו ביותר מכ"ד וממילא אין מן התימא מה שלא הגיה מור"ם כמו שהגיה לעיל דאין ענין זה לזה גם מה שפי' בדברי שה"ל דאירע אותו אונס וכתבת מוכרח דאינם על כוונה שפי' כת"ר אלא כך פי' וכו' זהו עפ"י שטתך שפי' דברי מור"ם דלא כדברי שה"ל וחלקת על כל דברי האחרונים וכתבת שהוא חולק על מרן אמנם לפי האמור לעיל שהם אמת ודבריהם אמת מוכרח לו' דמור"ם אינו מפרש כן בדבריו שהגיה על לשון הטור דמייתי בש"ע צריך שלא יפסיק וכו' משמע דבכל ענין קאמר הטור: את זה כתבתי בפ' הנסיעה וה' יהיה עמך ויצליחך בתורה ותאריך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך אמן כן יהי רצון

נאום בא"ר ס"ט