מר ואהלות ריח

שכתב הרב ז"ל. ועוד אם איתא דהדין כמ"ש הר' ז"ל דחוזרת לשמעון א"כ איך ראה רבי' הקדוש להפקיע' ממנו לגמרי לפחות היה לו להניח הדבר על קו הדין שחוזר שמעון וזוכה בה אלא ודאי שהדין הוא דין אמת כל שזכה הבכור זכה בנו אחריו מתורת ירוש' כשאר נחלת ממון שיורש אותם בנו ואין לאחי אביו בה כלום כיון שהתור' זכת' שרר' זו לגדול ונעשית שלו הא ודאי מוריש' לבנו ואין דבריו של הרב הנזכ' ז"ל עומדים בפני דברי מרן בכ"מ ומהר"ש דוראן ומכל שכן שאין בראיותיו כלום

ומכ"ש היכא שמת ג"כ שמעון ובא בנו לטעון על בן ראובן לו' לו מ"ש אתה ולא אני דהפרש גדול ביניהם ובהא אפי' הרב קול אליהו מודה דבן של גדול קודם מבן של שמעון וזה אינו צריך ליכתב

נאום אבי"ע ס"ט

שאלה ט"ז

עוד נשאל הרב קול אליהו בסימן יו"ד על ראובן שהיה במצרים וכו' והשיב מההיא דבעי בגמ' בפרק התקבל וכו' ונ"מ דהיכא דהחפץ כבר הוא ביד הלוקח דאין מוציאין אותו מידו וברור ומזה תמה על הרשב"ץ בתשו' ח"ב שכ' דהוי קפידא וכו' עש"ב

ואני אומר אחרי המחי"ר מכת"ר דהדין להפך ויכול להוציאו מיד הלוקח כי הנה מ"ש בתחי' דהרמב"ם לא פליג על הרי"ף אתמהא שהרי כתב הרב המגיד בפ"ט בה' גרושין דהרמב"ם לא ס"ל כהרי"ף ומאי דמספקא ליה להרי"ף פשיטא ליה להרמב"ם דאינם יכולים הם להוליכו דלא עשאם שלוחים לגרושין ע"ש ואף שהכ"מ כתב שם דס"ל כהרי"ף בבעיא קמייתא הרי בדרך דוחק אמר' וכמ"ש יש לדחות וכל נושאי כלי הטור תמהו עליו בזה ומכללם הר' מ"ל שכתב שלא יסבול הדעת דברים כאלו ע"ש ואת"ל דהלוקח אכתי יוכל לומר קי"ל כמו שפי' הכ"מ מ"מ הרי"ף לא קאמר אלא היכא דקאמר ותנו לשליח בסתמא אבל היכא שפי' ואמר שליח פלוני כנ"ד אפי' הרי"ף מודה דסלוקי סלקיה וקפיד שפלוני יעשה עקר השליחות וכמ"ש הרב גט פשוט בסי' קכ"ב ע"ש. ואף שהרב כתב ואפשר וכו' אינו אלא מדרך הענוה שהרי כתב הרב מ"ל בפ"ב מה' גירושין וז"ל דמ"ש דבאומר תנו לפ' שמזכיר שמו דברים ברורים בטעמם דבהא פשיטא לן דסלוקי סלוקינהו ואינו גט אם נתנו הם בעצמם ובהא מודה הרי"ף עכ"ל. ומעתה נפל כל יסודו של הרב ארצה דנדון דידיה של הרב ז"ל הזכיר פ' בדבריו להדיא ולא אמר שליח בסתמא דבהא אפי' הרי"ף מודה וסרה ג"כ בזה תלונתו מעל הרשב"ץ דשפיר פסק דקפידא הוי והוי מעביר על דבריו במה שמכרו הוא בעצמו ומזה גם כן נתיישב' תמיהתו עמ"ש הרשב"ץ בסימן כ"ה והביאו הב"י בסי' קמ"ב על מי ששלח הגט וכו' וכת' הרב הנז' ויש להפליא עליו הפלא ופלא איך לא הזכיר ס' הרי"ף גם מהרח"ש וכל האחרונים עמדו על תשו' זו ולא הזכירו דברי הרי"ף דעפ"י מ"ש אין כאן הפלאה כלל דהיכא דהזכיר אחד בשמו אפילו הרי"ף מודה ובודאי שאינ' מגורשת ולא ספק כמו שפסק הרב ז"ל והדברים ברורים ויכול להוציאו מיד הלוקח וכמש"ל דלא כהר' ז"ל

ודרך אגב ראיתי להר' מהר"י כולי בפרק ב' מהלכות גרושין ה"ט בד"ה אמר להם הבעל וכו' וז"ל אבל מה שסיים מר זקני וכתב דלדעת הרמב"ם דאפי' באומר תנו לשליח ויוליך לה אם הוליכו בעצמו אינו גט עכ"ל. אחרי המחי' שטעה בכוונת דברי מר זקנו מהר"ם בן חביב דלא קאמר מר זקנו אלא בבעיא קמייתא שאמר ותנו לשליח ולא אמר תנו לשליח ויוליך לה אבל הרמב"ם דאמר דאינו גט באומרו תנו לשליח ויוליך לה דהיא בעיא בתרייתא וכמו שמבואר כל זה בדברי הרב גט פשוט שכתב ואפשר להליץ בעד מרן דהיכא דלא אמר ויוליך לה מודה הרמב"ם להרי"ף ולבסוף אסיק דפשטא דהרמב"ם דבתרוייהו לא הוי גט בין אם אמר תנו לשליח לבד בין אם אמר תנו לשליח ויוליך לה באופן דשגגה יצאה מלפני הרב ז"ל ודו"ק

נאום אבי"ע ס"ט

שאלה טו"ב

עוד ראיתי להר' הנז' בחלק אה"ע סימן ב' וז"ל נשאלתי וכו' ובסוף תשובתו הביא מ"ש הרב מחנה אפרים בה' גזלה סי' ב' שאחר שהביא דברי התו' וכו' וכתב עליו הרב הנז'. ותמהני על פה קדוש יאמר דבר זה דאדרבה ממקום שבא הוא הויא סייעתא לדבדי התוספות שהרי אמרו ודוקא אריס אבל אניש דעלמא לא | וכו' עכ"ל

ונוראות נפלאתי עליו שלא הבין כוונת הרב מחנה אפרים ז"ל וראייתו דכל כוונת הרב מחנה אפרים להביא ראי' דע"כ לא ס"ל להרמב"ם דאם לקח דבר שאין הבע"ה מקפיד עליו וקדש בו דהויא מקודשת מס' מה"ט דשמא ניחא ליה או לא ניחא ליה דהא ליתא כיון דמבואר בדברי הרמב"ם בהלכות עדות דכל דבר שאינו מקפיד עליו הבעה"ב לית ביה משום גזל ומותר וכשר לעדות וא"כ לפ"ז. מקודשת לגמרי וע"כ דטעם הרמב"ם שכתב ספק מקוד' מטעם שכתב הרשב"ץ משום שאין בו ש"פ ושמא במדי