עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמר ואהלות

מר ואהלות ריז

Mor Va-Ahalot 217 · מר ואהלות · free full Hebrew text

Open in the reader →

דנחתת להכי א"כ מה לך ולהאלמנ' ולהעלים עין מן הבת תעשה שיקול זה עם הבת וכו' עכ"ל. ואלו דקדק ועיין יפה בדברי לא היה מתמיה דהא דקדקתי וכתבתי דנהגו פצ"י דהבת אינה יורשת בחזק' זו וכמ"ש הרב המג"ן והרבנים הנז' א"כ הוי ודאי וודאי דודאי יש לה להבת בשאר נכסי אביה ובחזק' זו ודאי דאין לה וא"כ אינו ענין לההיא דיבם אבל לגבי האלמנה שפיר דמיא לההיא דיבם וכדכתי'

נאום אבי"ע ס"ט

שאלה ט"ו

נשאל הרב קול אליהו בסי' כ"ד וז"ל במאי דקי"ל דבנו קודם לכל דבר שררה אם יעקב שהיה נוהג שררה על הצבור ומת יעקב ונתמנ' בנו הגדול במקומו ואח"כ מת זה בנו הגדול ויש לו בן ממלא מקומו ורוצ' לירש מכח אביו ובא שמעון דודו אחי אביו לירש מכח אביו מי משניהם קודם והשיב דשמעון זכה והאריך בזה והביא ראיות עש"ב

ואני אומר אחרי המחיל' רב' דאדרבה הדין והסברא מחייבים להפך דאדרבה חנוך בן ראובן זכה בשרר' שירש את אביו ראובן דדא ודאי השרר' לגדול הוא מדין תור' דכתיב והממלכ' נתן ליהורם כי הוא הבכור וכיון דמדינא יורש הבכור השררה מאביו וכח האב נתרוקן לבן הבכור א"כ מהיכא תיתי שאם ימות הבכור לא יורישנ' לבנו והא המלכות והשררות הם יש להם דין ירוש' א"כ איך הופקע' מבן הבכור וחזר' לשמעון אחי הבכור והרי זה ממש כדין בכור שזכת' לו תור' לירש בנכסי אביו פי שנים וירש פי שנים ומת הבכור היתכן לו' שתחזור הירוש' הזאת לאחי הבכור ולא לבן הבכור זה ודאי לא אפשר וה"נ ממש דכוות' שהתור' זיכת' השרר' לבכור שהוא גדול האחים ועבר וירש ומת ויש לו בן הא ודאי שהבן יורש ולא אחי אביו דאל"כ לא הויה ירושה והתור' קרי' ירוש' כדכתיב הוא ובניו וגו' כדכתב הרמב"ם ז"ל ולא שייך לומר שמעון אני בא מכח אבי שכבר נתרוקן אביו לבנו הבכור ונעשית דידיה ואין עוד שייכות בה לאביו שמת

גם מ"ש דמתבאר מתשו' מהר"ש דוראן בסי' ז' דחנוך קודם לא ידענא מהיכן גמיר לה הן אמת וכו' מכח אביו יעקב וכו' עכ"ל אחרי המח"ר מכת"ר ודברי מהר"ש דוראן הם אמת וצדק ואינם צריכין ראי' וכדבריו ממש כתב מרן בכ"מ בפ"א מה' מלכים ה' ו' וז"ל ולא המלכות בלבד אלא כל השררות ירוש' לבנו וכו' ובספרי הוא ובניו שאם הוא מת בנו עומד במקומו וכו' ובתורת כהנים ובנים לא היו להם הא אם היה להם בנים הם היו קודמים אעפ"י שלא היו שקולין דאלעזר ואיתמר עכ"ל הרי מבואר מדבריו דהבן הגדול זכה ומוריש לבנו ואינ' חוזרת הירוש' לאחי אביו ומה שדח' ראי' זו מדברי הרמב"ן ז"ל אינה דחייה כלל דס"ל למרן ז"ל דלא משום שהיו משוחי' נדב ואביהוא זכו בניו דאפי' אם לא היו משוחים הדין כן שמוריש השרר' לבנו דהמלכות והשרר' ירוש' הם ולא בעינן שיהיו משגיחין כדי להוריש לבניהם והא דנמשחו כולם אינו אלא משו' דא דאפילו בחיי אהרן אביהם הוו מאות' שעה כהנים גדולים שאם נטמא א' מהם ישמש האחר תחתיו והיינו דסיים הרמב"ן שלא יעשו כן לדורות ור"ל דלא בעו משיח' בני כ"ג כמו אביהם אלא יורשים בניהם אחריהם את כתרם מתורת נחלה וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל דאין מושחים בן מלך אלא יורש בלא משיח' והשתא אם איתא הא דדריש ובנים אין להם הא אם יהיה להם בנים הם קודמין אפי' אינם כאלעזר משום שנמשחו נדב ואביהוא איך כתב הרמב"ן דלא יעשו כן לדורות והא אצטריך משיח' כדי להוריש לבנו אפי' במקום דיש לו אחים לגדול וגם במלכות למה לא ימשחו לבן מלך דהשתא ע"י משיח' זוכה לבנו אפילו במקום שיש לו אחים אלא ודאי דכל שירש האח הגדול שום שררה מוריש' לבנו ואינה חוזרת לשאר אחיו של הגדול

גם מ"ש שוב ראיתי בשט' מקובצת בפ' הנושא על ההיא דאמרינן שמעון בני ח' דפריך והא קרא קאמר וכו' מבואר הדבר דאם לא היה מזהיר רבי' הקדוש הית' חוזרת אחרי מות ר"ג לאחיו שמעון ולא לבנו של ר"ג לפי' הוצרך רבינו. הקדוש וכו' וא"כ אפשי' לן בעיין וכו' עכ"ל אחרי המח"ר דאפי' קצת ראי' ליכא למשמע מההיא שהביא די"ל דהיא גופא אשמעי' רבינו הקדוש ואשמעינן האי דינא גופי' משום דלא תימא שהדין כמו שכתב הרב קול אליהו דאם מת הבכור אין בנו יורש כל עוד שיש אח להבכור לזה בא ר' ואשמעי' ואמר דגמליאל בני נשיא וזוכה בנו אחריו אפי' היכא ששמעון קיים ואשמעי' דמכאן ולהבא הנשיאות דילי' מכח ירוש' ומוריש' לבנו ואי לאו דברי רבי' הקדוש הייתי טוע' ואומר שאינו נשיא אלא כל זמן שהוא חי אבל אם מת חוזרת לשמעון לזה קאמר גמליאל בני נשיא שהנשיאות נתרוקנ' ממני ונעשית שלו והוא ג"כ ינחילנ' לאחרים הבאים מכחו וא"כ אדרבה יש לפשוט מזאת הסוגייא הפך דבריו גם מ"ש ולא תימא אדרב' מדלא גרסי' הכי תפשוט איפכא ונימא וכו' עכ"ל ע"ש תמהני עליו דבין הכי ובין הכי אזלא לה פשיטותי' דהרב מההיא דגירסת רש"י דכיון דיש מקום לומר ה"ט דלא גרסי' אנן הכי משום דס"ל דאין בין באה לו השררה וכו' כדכתב הרב ז"ל ואיכא למימר דבעי לתרוצי וכו' ואם כן ליכא פשיטות מהאי גירסא דרש"י דכיון דיש לדוח' לדחות ולומר דה"ט דלא גרסינן אנן הכי משום דס"ל דליכא חלוק בין באו לו וכו' ומכ"ש לפי מאי דכתיבנא דאף לפי האי גירסא יש לדחות כמ"ש דאיהי גופה קמל"ן רבי' הקדוש בהאי לישנא יתירת לאשמעינן מעינן הדין הפך. מה