מר ואהלות ריד

ולא ממני להפסיד אחרים דכמו שהנכסי' בחזקת' כך מקום החזקה בחזקת אחרים ובכי הא לא דבר מהר"ם דודאי כיון ששעבד לה הבעל לאשתו כל נכסיו מטלטלי ומקרקעי בחייו ובמותו א"כ שעבוד האלמנה בין על הנכסים שירשה הבת מאביה בין על שאר היורשים שירשו מקום חזקה זו ומאי חזית דתגבה הכל מהחזקה ולא משאר נכסי בעלה ומי פטרת משעבוד כתובה הא ודאי כל אחד יפרע לה כפי חשבון ושיעור הנכסים שבידו וזה ברור כשמש וליכא ראיה מההיא דעשור כלל

אמנם כל זה דכתבינן אם לא יש להאלמנה ממלבושים שלה בין של נדוניית' בין ממלבושים אחרים שעשה לה הבעל דאם יש לה הא כבר כתב מהריק"ש בערך לחם באה"ע סי' צ"ו בשם הרדב"ז ז"ל דאם יש לה מלבושים כל אותם המלבושים מעין אפותיקי וא"כ ודאי דאלו שירשו בחזקה הנז' אומרים להאלמנה כבר שעבודך על אותם מלבושים שיש לך והוא דומה ממש למ"ש מרן בש"ע ח"מ סי' ק"ז שכתב להדיא דאינו יכול לגבות השתי שדות מא' אלא אם כן עשאה לו אפותיקי וכו' ולא אפותיקי ממש אלא כעין אפותיקי עש"ב. והשתא לא אכפת לן אם זכו במקום החזקה אחר שזכתה הבת בנכסי אביה

וכל זה דכתיבנא הוא עפ"י הנחה דאין הבת יורשת מדינא משום שאינה ראוייה לשירות וא"כ לכאורה יש לתמוה על רבני אר"ץ הנז"ל מהרי"ק ומהרש"ל ז"ל שכתבו וחתמו בשטרי החלוקה של המכס וז"ל דכיון דראובן הניח בת שאינה ראוייה לשירות דמן הדין אינה יורשת הקרוב בנחלה קודם וזכו מקום החזקה לאחים שלו דאיך זיכו המקום להאחים דאי ס"ל להרב המג"ן דמיד נעשה הפקר וכל הקודם זכה א"כ איך זיכו להאחים היה להם לזכות מי שקדם וזכה מן ההפקר ואי ס"ל כמהר"ם בן חביב דגוף חזקה זו הוי ממון ונמכרת בדמים אם כן יכולה הבת למכור חזקתה ומוכרחים אנו לומר דס"ל דהבת לכ"ע אינה יורשת ולא דמיא לקטן שסופו להגדיל אם כן גם למהר"ם ן' חביב הוי המקום הפקר ולמה זכוהו להאחים ולא לאחר אם קדם וזכה מן ההפקר וי"ל שעקר מקום חזקת המכס תלוי במנהג המקומות דיש דנין דין מערופייא ויש מקומות שאינם דנין ויכול להחזיק במה שביד חבירו וכמ"ש מהר"ם ן' חביב בשם מהרשד"ם ומהריק"ש ז"ל וכיון שהדבר תלוי במנהג המקומות נהי דהכא פצ"י נהגו לדון דין מערופייא ונוחלין ומנחילין וגזלן הוי מי שמסיג גבולן ומוציאין מידו מ"מ כשנהגו כך נהגו כשיהיה בן וראוי לשירות לאפוקי בת דאינה ראויה לשירות כלל נהגו להיות האחים הם היורשים ולא יהיה המקום הפקר כהוראת הרב המג"ן אלא הקודם בנחלה הוא זוכה כשאר נחלות התורה והגם שנראה מתשו' הרב דבר משה בח"ב וח"ג שהבת יורשת בנחלה זו י"ל דיתכן על מנהג מקומו הוא דן שהיו נותני' להבת חלק בעבור החזקה אף שאין הדין כך שהוא לא היתה שאלתו אם הבת יורשת בחזקה או לאו אלא מעשה שהיה שנתפשרו עמה בעבור מקומה ויתכן שכך היה מנהגם שיש לה חלק להבת בחזקה מכח אביה אבל פצ"י לא נהגו כן ולא שמעו אל משה ולא הוי זה מנהג גרוע שלא על פי הדין עד שנאמר עליו שאינו מנהג וראוי לבטלו חס ושלום

וכ"ת כל זה לא אמרן אלא בבת שאינ' נשואה אבל נשואה שבעלה עומד במקומ' אף הרב המג"ן ז"ל ורבני אר"ץ מודים דבעלה זוכה במקומה בחזקה זו הא נמי ליתא שהרי כבר כ' הרב חקרי לב א"ח סי' נ"ג בדף מ"ב ע"ב וז"ל ומה גם למ"ש הרב כנה"ג בח"מ סימן רפ"א בהגהת ב"י אות ה' שדברים אלו מדברי המרדכי וראבי"ה חולק על זה ע"ש כי על כל אלה היא שעמדה לי בבת הספק לנ"ד אם הבעל יורש שררת חמיו וכו' הגם הלום ראיתי שאין מדברי ראבי"ה אלו שום ראיה לנ"ד די"ל דשאני התם דהבת איתא בכ"מ בירושת ממון ועל כן גם אם נשתמדה ופקע כח ירושת' ממנה לא לגמרי נעקרה הרי אם חזרה בתשו' תשוב לאיתנ' הראשון ודא תנא שלא נעקר מבאי כחה ירושה זו לא כן בנ"ד דלגבי ירושה זו הבת לא שייכא כלל בירושה זו אין לבעלה לירש מה שהיא אינה ראויה לירש כלל וסברא זו אלימתא היא עכ"ל הצל"ע הרי שלכאו' היה נראה לו דזו תליא בפלוגתא ולבסוף אסיק דכגון נדון דידן כ"ע מודו דאין לבעלה לירש מה שהיא אינה ראויה לירש כלל ואף על גב שסיים שם הרב שראה תשו' אחת לגאון אחד בנו נכדו של מהר"ם מפדווא ז"ל שהעלה דלא יש כי אם בת נשואה שיורש החתן מכח אשתו וכו' ע"ש כבר דחה דבריו שם הרב בטוב טעם ודעת ולא יהיה אלא ספק אלו האחים היורשי' שהחזיקו יכולים לומר קי"ל דלא זכה החתן מכח אשתו והמע"ה וא"כ הגם שראינו כתוב בס' מים שאל שכתוב בשאלה לשון השטר שכתוב שירש מחמיו והשאלה היא מפצ"י אינה ראיה כלל שיתכן שמעשה שהיה שכתב החזקה לחתנו מחיים וזיכהו בה בעודו חמיו חי חקרתי על זה ונמצא עדים יש כשרים שהעידו לי שכך היה המעשה שחמיו כתבה לחתנו בעודו בחיים ושלי"ת שכוונתי אל האמת ומה גם דמזה כמה שנים אירע מעשה שבת אחת נשואה שעמדה ומכרה חזקת אביה שהיה לה במכס ועמדנו אנן שבעה ב"ד ובטלנו המכר וזכינו לקרובו של המת שהיתה בידו וחתמנו אנן ז' הב"ד הנז' וחזקנו המנהג של פצ"י שאין הבת יורשת בחזקה זו אפי' אם היא נשואה מזה עשרים שנה ומאותו היום והלאה כל עת שאנו נשאלין על זה משיבין להם שאין הבת יורשת בנחלה זו והוא מנהג קדום ועפ"י הדין

אמנם עדיין יש לזכות להאלמנה במה שגבתה כתובתה בחזקה הנז' על פי הוראת מהר"ם ן' חביב ז"ל והוא עפ"י מאי דכתבי' לעיל דכפי הנראה דנהגו פצ"י דכשאין בן אלא בת שאינה ראויה לשירות דחוזרת הירושה לאחי המת המוריש חזקה זו ויש לה להאלמנה על כל פנים למכור קצת מהחזקה בעבור כתובתה כפי חשבון