מר ואהלות ריב

משועבדים במקום שיש ב"ח דהא המלוה שהיה לו הבעל על אחרים הוי משועבדים כיון דהם ביד הלוה ואלו נכסים של היורש הוו בני חרי לגבייהו אבל הכא בנ"ד מקום החזקה הוי בני חרי שעה אחת ואדרב' נכסי היורש שזכוהו מן השמי' מדאורי' ונשתעבדו הנכסים לו הוו משועבדים לגבי מקום. החזקה שנתנו בני חרי כל עוד שלא זכה בו אדם מעולם ומכ"ש לפי מ"ש הגאון בס' פני יהושע בתשו' ח"מ סימן ב' דטעמא דאינו יכול ליקח מהחובות משום דכשיצאו החובות של הבעל ונעשו ברשות היורש מקרי ראוי לגבי הב"ח משום הכי נפרע הב"ח מנכסי יורש שירש המצויים אצלו ולא מן ההלואות עש"ב מה שאם כן בנ"ד דמקום החזקה מקרי מוחזק לגבי כתובה וב"ח אליבא דהר"ם ן' חביב ז"ל

אמנם מה שהביא עוד ח' הנזכ' ממ"ש | הרשב"ץ ח"ב סימן רל"ה וז"ל וכמו שהיורש המחזיק בנכסי אביו חייב לפרוע חוב אביו ה"ה וכ"ש מקבל מתנת ש"מ דלא הויא אלא דרבנן ואף עפ"י שיש חובות אחרים על ישמעאל אינו יכול לדחותך עליהם שהרשות ביד ב"ח לגבו' איזה מהם שירצה ואפי' אחים שחלקו ויצא עליהם שט"ח יכול ב"ח לגבות חובו מאיזה שירצה אם האחרים. אינם כאן או הם קטנים או לא נתרצו הגדולים לפרוע ואינו יכול לו' לא אפרע אלא לפי מה שיגיע לחלקו מהחוב לפי מה שבא לחלקי מהנכסים ואעפ"י שהיה אביהם יכול לפרעם מכל שדותיו בפזור מזה מעט וכו' אין היורשי' יכולין לדחותו אלא הרשות בידו לגבות חובו מאיזה מהם שירצה וכו' עש"ב

הרי מבואר דתנא קא מסייע לן דנתן רשות לב"ח לגבות מאיזה שירצה ואפילו ממקבל מתנה אף עפ"י שיש חובות אחרים של הישמעאלים דיוכל. תכף למכרם כפי מה שיוכל ועכ"ז אינו יוכל המקבל מתנה לדחותו עליהם אלא מאיזה מקום שרוצה הב"ח לגבות גובה וא"כ גם בנ"ד אין יכול הזוכה מן ההפקר לדחות הב"ח על נכסי היורש כיון דהרשות נתונ' ביד הב"ח שממי שירצ' יגבה

אמנם אחר העיון יראה דאי מהא אין ראיה דלפי ראיה זו צריכין אנו לו' דתשו' זו פליגא אמ"ש הנ"י ופסקו מור"ם בסימן רנ"ב דהיכא דיש נכסים ליורש אינו יכול ב"ח לגבות ממקבל מתנה וא"כ איך הביא הב"י דברי הנ"י מבלי חולק וגם מהר"ם שם לא הביא שום חולק בזה אלא ודאי דליכא ראיה כלל דבנדון הרשב"ץ דאיכא שטרות וחובות וגם איכא מקבל מתנה דהוי תרוייהו משעבדי מש"ה נתן הבחירה ביד הב"ח לגבות מאיזה מהם שירצה אבל היכא דיש נכסים בעין אצל היורש בודאי מודה הרשב"ץ דאינו יכול לגבות לא מהשטרות ולא ממקבל מתנה וכדכתב הנ"י וא"כ בנ"ד דיש נכסי' ליורש בעין בהא לא דבר הרשב"ץ כלל

אמנם כל זה שכתבנו הוא על פי הוראת הזקן הרב המג"ן ז"ל דס"ל דתכף נעשה המקום הפקר אבל כפי הנראה מכמ' שטרות דחתימי בהו מרבני אר"ץ יע"א על ראובן שהניח בת וכתוב שם דכיון דאין הבת יורשת עפ"י הדין משום שאינ' ראוי' לשירות וירשו מקומו אחיו של ראובן ולא שאר קרובים דמוכח מזה דפה אר"ץ יע"א נהגו דכשיש אחים לראובן לא הוי המקום הפקר אלא אחיו יורשים אותו וא"כ יש לפשוט נ"ד ממ"ש הש"ע סי' ק"ז וז"ל ירשו האחי' קרקעו' וכו' וחלקום ובא ב"ח לטרוף וכו' אבל אם ירשו ד' שדות וחובו כנגד ב' שדות אינו יכול לו' אקח מאחר ב' שדות אלא יקח מכל אחד שדה אחת אלא א"כ עשה לו אפותיקי ע"ש וכתב הש"ך משם מהרש"ל דאם אחר נטל קרקע ואחד מטלטלין יכול בעל הקרקע לו' קח חצי שלי קרקע וחצי מאחי מטלטלין ע"ש וא"כ בנ"ד דיכולין אחי ראובן יורשי החזק' הנז' לו' לב"ח היא האלמנ' התובעת כתובתה לא יש עלינו לפרוע לך כי אם לחשבון שיעור הנכסים שהניח המוריש שהניח מטלטלי לטלי ומקרקעי וגם הניח חזקה זו וכיון דחוב של האב מוטל על שנינו בשו' כל כמינך ליקח כל החוב ממנו וכמ"ש הסמ"ע שם סכ"ד בד"ה טורף חצי החוב וכו' עש"ב ומכ"ש שאין לך פסידא בזה אם גובה ממני לפי חלקי ומהיורש כפי חלקו ואדרבה אינך נאמן להפסידני ולהפקיע נחלתי מכל וכל דדוקא היכא דמטי פסידא לב"ח אמרינן דמאיזה שירצה יגבה ולא ימטי ליה פסידא אף על גב דימטי פסידא ללוקח כמבואר בסימן קי"א ע"ש אבל בנ"ד דליכא פסידא לב"ח אם יגבה כפי החשבון איך נפסיד ליורש הא' לגמרי וליורש הב' לא נפסיד כלום זה לא אמרה אדם מעולם וגביה זו שהגבוך ב"ד בטעות היתה דאינם נאמנים להפסידני ני ולחוב לי שלא בפני ולא יהיה אלא ספק במנהג משום דאין בידנו לברר כיצד נהגו פה אר"ץ אם תכף נעשה המקום החזק' הנז' הפקר וכל הקודם זכה אפי' שאינו קרוב כהוראת המג"ן א"ד במקום דאין יורש שראוי לשירות שחוזרת הירוש' לאחיו כשאר ירושות דיש בהם דררא דממונא שחוזרין לקרוב קרוב כסדר נחלות. דאורייתא וכמבואר כל זה בדברי הפוסקים ז"ל ושרשם פתוח אילי ים מהרש"ך בתשובה בית כ"ח בסופו בדין משומד שהפקיעו חז"ל ירושתו וחשבו אותו כמאן דליתיה וממילא חזרה הירוש' לקרוב קרוב ועיין בספר חק"ל א"ח שהאריך בזה ומכללות דבריו דהיכא דהחזק' שהיתה ביד המוריש יש בה דררא דממונא שאין לבעליה יורש שראוי לה שחוזרת אל הקרוב אם הוא ראוי לה עש"ב ואם כן כיון דהוי ספק במנהג בודאי האחים שעומדים עכשיו ומשרתים בחזקה זו הן הנקראים מוחזקים ויכולים לומר להאלמ' עלך להביא ראיה שלא זכינו אלא מחמת הפקר ולא מכח ירושה דאם מתברר שזכו מן ההפקר כבר כתבנו לעיל דהאשה מוציאה מיד הזוכים מן ההפקר דשעבוד כתובת' עליהם ולא על היורש שאר הנכסים דבשע' שירש וזכה היורש בנכסים כבר היה מקום החזקה פנוי והוי בני חרי טפי לגבי שאר נכסי היורש שירש אותם תכף מדאורייתא אבל עתה שאין ברור שזכו מן ההפקר דדילמא מכח ירוש' זכו וא"כ לית לך עלן כי אם