מר ואהלות רח

ביניהם מכל איש ואיש הוא דקאמר פטורים אבל אם עבד המושל לוקח מכל איש ואיש כסף גלגלתא לא קאמר הרמב"ם לחייב הצבור לפרוע בעד הת"ח דא"כ הכי הול"ל חייבים הצבור לפרוע עליהם ולא שיאמר פטורים משמע דהפטור יספיק לדין זה וזה לא הוי אלא אם בעלי דינם הם הקהל ומדברי הרמב"ם בפי' המשנה שכתב וכו' דומיא דמחצית השקל וכו' אין ראיה דסתם מיירי בשב ואל תעשה וכו' והרא"ש כתב וכו' וזהו מדוקדק בדבריו וכו' | עכ"ל עש"ב

והנה מה שדקדק מדברי הרמב"ם שכת' אין מחייבים אותם ולא קאמר וחייבים הצבור לפרוע עליהם וכו' דקדוק זה שפיר ונכון ובכה"ג דקדק הרב הפרישה בח"מ סימן קס"ג מדברי הרמ"ה שהביא הרא"ש והטור שם וז"ל מדכתב חייבים לפרוע עלייהו דלשון עלייהו משמע שתפסם הגזבר עצמו דאל"כ בעבורם הול"ל גם יש לדקדק כן מממונא דנפשייהו דהוא יתיר' משמע אפי' מכסף גלגלתא שתובע גבאי המלך חייבים הצבור לתת בעבורם עכ"ל. וא"כ יש לתמוה עליו דהיכי כתב אליבא דהרא"ש דלא איירי אלא כשתובע מהכללות אבל היכא שעבד המושל תובע מהאיש עצמו אף אם הוא ת"ח אין הצבור חייבים לפרוע בעדו והא ראיית הרא"ש היא גם כן שהביא שם בתשו' ראיה לדבריו מדברי הרמ"ה והרמ"ה הרי כתב להדיא דחייבים לפרוע עלייהו ואם בהא לא ס"ל הרא"ש כוותיה לא הוה שתיק מלחלק עליו ולהביא ראיה ממנו ועוד היכי כתב הטור על ספק הרא"ש וכן כתב הרמ"ה דמשמע דליכא מדי דחוצץ ביניהם לפום דינא והא טובא איכא בינייהו גם מ"ש שם והאריך לפרש כוונת התשוב' שהביא שם הב"י בסי' רמ"ג שאפי' אמר המלך וכו' דתשובה זו ג"כ מודה דהיכא דתבע עבד המושל מהת"ח עצמו שאין חייבים הצבור לפרוע בעדו ולהצילו מן הגוי וכו' עש"ב אתמהא דהא סיים שם באותה תשובה וז"ל ואם תקשי לדברינו מההיא דרב חמא דקביל עליה כרגא דרב פפא דאלמא דצורבא מרבנן יהיב כרגא תו' מהר"ם ז"ל דהתם שלא כדין מטילים עליו עכ"ל. והשתא מאי קושיא מההיא דרב פפא והוצרך לדחוקי ולומר דהתם שלא כדין היו מטילים עליו ועשה לכל הצבור רשיעי ח"ו ועברי אדאוריי' כיון די"ל בפשיטות דההיא איירי במס הקצוב אקדקפת' דגברי ועבד המושל תובע מכל א' וא' אלא דס"ל להאי תשו' ולהר"ם דלא גוונא במס הקצוב אפי' קצב אקרקפתא דגברי ועבד המושל תובע מכל א' בפ"ע אפ"ה חייבים הצבור לפרוע בעדו וצ"ע. גם מבואר מדברי הרב הדרישה בסי' קס"ג דלא כמהרי"ט והרב ז"ל עש"ב. גם הרב בני יעקב שם בסי' א' הביא משם מהרשד"ם ז"ל דלא ס"ל כמהרי"ט ע"ש באופן דנ"ד ונדון מהרי"ט בפלוגתא תליא ודלא כמ"ש מהרי"ט שם דליכא מ"ד שיבואו בני העיר לפרוע בעד הת"ח ולפטרם דאחרי המחילה ליתא אלא אדרבה שיש כמה פוסקים מפורסמים דס"ל דגם בכה"ג פליגי הרמב"ם והרא"ש על סברת הרמב"ן והר"ן וסבירא להו לדעת הרמב"ם והרא"ש דחייבים הצבור לפרוע בעדם וכיון דדבר שנוי במחלוקת הא קי"ל דאין הת"ח יש לו דין יחיד המדיין עם הרבי' ויכול לומר קי"ל כמאן דפטר להת"ח אפי' בכה"ג ועוד הרי כתב הרב משא מלך דבמלתא דאסור' ליכא למימר קי"ל דמאן דנטל כרגא מדרבנן עבר אדאורייתא וכו' וספיקא דאיסורא לחומרא ואין הצבור יכולים לו' קי"ל כמאן דמחייב לת"ח בכה"ג שוב ראיתי דהני טעמי לא מהנו אלא אם פרעו הצבור בעדו ובאו לתבוע ממנו או כשהקהל או הממונה שלהם הם התובעים מהת"ח אבל הכא בנ"ד שאין הקהל תובעים אלא שעבר המושל הוא שעומד וגובה ממי שכתוב בפנקס בהא לא שייך לומר הני טעמי דאמרן ואדרבה הצבור מוחזקים בממונם והת"ח שרוצה להוציא מהם לפרוע בעדו עליו להביא ראיה וכמ"ש כן ג"כ הרב דרכי נועם בח"מ סי' נ"ו ודייק לה מדברי מהריב"ל עש"ב. ואפי' את"ל דהוי ספיקא דאסורא כיון דמהרשד"ם ודעמיה ס"ל דגם בכה"ג חייבים הצבור לפרוע וכאלו התורה חייבה להצבור שלא להניח להת"ח לתת כלום מ"מ כבר הרב דרכי נועם אסיק וכתב שמדברי כמה פוסקים נראה דלא ס"ל הכי ולא חיישי להאי ספיקא משום דהוי ספק ספיקא עש"ב איברא מה שסיים שם הרב עמ"ש מהרי"ט שנהגו כדברי הרמב"ן ז"ל דאטו אי נהוג עלמא למעבד איסורא מי שבקינן להו וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דבשלמא אם הדבר אסור לכ"ע שייך שפיר לו' אטו אי נהוג עלמא וכו' אבל מכיון שהדבר תלוי במחלו' דלמר היתר גמור ולמר איסור גמור ונהוג עלמא כמאן דמתיר מי שם פה לו' מי שבקינן להו הא ודאי כה"ג שבקינן ושבקינן ואין בהם כח לבטל מנהגם ולאסור להם מחדש בע"כ ועוד דכל טעם דהת"ח מוחזק משום דלאו בטפסא דמלכא מנח וא"כ היכא דמנח בטפסא דמלכא כגון בנ"ד ודמהרי"ט ורוצה המלך ליקח ממנו ודאי דהצבור מוחזקים לגבות זה המס אף נגד הת"ח כל זה היה נראה לכאורה אמנם אחר העיון יראה דגם בנ"ד פטירי הת"ח וליכא למימר קי"ל יען שאנו בתר מרן גרירנן הן לחיובי הן לפטורי ואין טענת קי"ל נוהגת במקום שקבלו הוראות מרן ז"ל ומרן בב"י בסי' קס"ג מוכח מדבריו להדיא דס"ל בדעת הרמב"ם והרא"ש שהת"ח פטורים אף היכא שעבד המושל תובע מכל א' ואחד מכל אשר כתוב עליו כנ"ד ומהרי"ט וחייבים הצבור לפרוע בעדם והוא ממ"ש הב"י שם אדברי הטור וז"ל ולכאורה אין הוכחא בדברי הרא"ש והרמב"ם לומר שהם סבורים דלא כהרמב"ן ז"ל שכבר אפשר לומר דמס קצוב דקאמר הרמב"ם דפטור הת"ח היינו דוקא כשהמלך נוטל מהקהל כו"ך בעד כסף גלגלתם והם מחלקים ביניהם אבל כשהמלך גובה מכל א' אפשר שהת"ח חייבים אבל טעם רבי' ממה שלא חלקו בהדייא משמע דבכל גוונ' פטורים עכ"ל הרי שכתב ולכאו' וגם כתב אפשר לו' וכו' וסיים וכתב אבל טעם רבי' ממה שלא חלקו משמ' להדיא דבכל גוונא הם פטורים דמשמעות דבריו. שחזר בו מהאי לכאורה שכתב ומכ"ש דלא אמרה אלא בדרך אפשר ומאחר שבטל דבריו מפני הטו'