מר ואהלות רז

לכן פטורים מכל מיני מסים בין מסים הקצובים על כל בני העיר בין מס על כל איש לבדו וכו' וחייבים בני העיר לפרוע בשבילם אפילו הקבועי' ע"כ איש ואיש עכ"ל וא"כ ה"נ בנ"ד אע"ג שקצוב זה המס ע"כ איש ואיש לבדו אפ"ה חייבי' הצבור לפרוע בשבילם ומכ"ש לפי מ"ש מור"ם שם דאפי' אם אמר המלך שהת"ח עצמם יתנו חייבים הצבור לתת בעדם

האמנם ראיתי למהרי"ט חח"מ בסימן נ"ח שכתב וז"ל ופשיטא שאם הממונה או שלוחו הוא שגובה כסף גלגלתא מכל א' ואחד ליכא למ"ד שיבואו בני העיר לפרוע בעד הת"ח ולפטרם לא נחלקו אלא בכסף הקצוב לפי חשבון הגברים וגבאי של מלך גובה מהרבים דמלכא לא טרח בזו סבר הרמב"ן שחייב הת"ח לפרוע מנתו ורב יהוסף סבר שפטורים עכ"ל וא"כ בנ"ד שעבד המושל גובה מכל א' מה שנקצב עליו לדעת מהרי"ט חייב הת"ח לתת ואין הצבור פורעים בעדו ולפ"ז אין ראיה מדברי מרן בש"ע דמרן הכריע כסברת הרמב"ם דס"ל כהרב יהוסף דפטורים ואליבא דמהרי"ט דלא פטר הרמב"ם אלא בכסף קצוב על הגברים לפי חשבון הגברים וגבאי המלך גובה מהרבים כא' אז אין הת"ח חייב לפרוע אבל הכא דעבד המושל תופס כל א' וא' וגובה ממנו ואין תופס אחרים בשבילו בזה לא דבר הרמב"ם ואפי' הרמב"ם מודה דחייב הת"ח ואם כן בנ"ד שהת"ח כתוב בפנקס המלך לתת כו"ך ועבד המושל מחפש ע"כ א' וא' לבדו בפרטות ואינו גוב' מאחד על חבירו אליבא דמהרי"ט חייב הת"ח ולא הצבור והגם דגזר המלך שיפרעו הת"ח בזה המס אין בזה דינא דמלכותא וכמ"ש הרב כנה"ג בח"ב סי' שס"ט אות ט"ל בשם מהר"ם אלאשקר ע"ש. הרי כתב הרשב"ש בתשובה בסי' קי"ב וז"ל ואם המושל תבע ממך שלא כדין נסתחפה שדך ואין הצבור חייבים באחריות דבר נזק לת"ח ואם כן גם בנ"ד דכיון דהמושל תובע מהת"ח זה המס שהוא שלא כדין תובע והוי כמי שגזלו המושל לזה הת"ח דאין הצבור אחראין שלא יגזול ממנו המושל ואינם חייבי' לתת בעבורו

האמנם לכאורה יראה מתשו' זו של הרשב"ש דלא ס"ל כמהרי"ט ז"ל שהרי כתב חייבים בני העיר לתת בעבורך אפילו במס הקצוב אקרקפתא דגברי ואתה לא נתת והם לא נתנו בעבורך עתה כ כששאל המושל לא שאל אלא האמת וחייבים הם לתת את חוקו עכ"ל דזה הלשון משמע דס"ל להרשב"ש בדעת הרמב"ם והרא"ש דאפילו היכא דהמושל תופס לח' ותובע ממנו חלקו הכתוב עליו בפנקס עכ"ז הקהל חייבים ליתן עליו דלא כהרי"ט ז"ל שהרי נדון שלו שתבע ע מהת"ח עצמו ולא שהצבור הם התובעים מהת"ח ובודאי שבימי מהרי"ט עדיין לא נתגלו תשו' הרשב"ש ז"ל הללו אלא שראיתי להרב בני יעקב שהביא משם הרשב"ץ אביו של הרשב"ש דבכה"ג דמהרי"ט שתובע עבד המושל מכל א' לבדו הת"ח חייב ואין הקהל חייב לתת בעבורו ע"ש

ולכאורה קשה איך לא חש הרשב"ש ז"ל לחלוק על אביו והוא רבו והיה לו לפחות להביא דבריו ז"ל ולדחותם מעליו ואולי דאיירי הרשב"ש במס הקצוב אקרקפתא דגברי אבל עבד המושל גובה מאחד על הכל והיינו דקאמר הרשב"ש כיון דהם לא נתנו בעבורו ומן הדין חייבים ליתן בעדו גם עתה שחזר ובקש ממנו מס שלו חייבים לפרוע בעדו וכבר מחוייבים ועומדים הם אבל אם המס הוא דבר כולל לכל שפטור בו עפ"י הדין ואף המושל אין לו אלא דבר קצוב מהכל בין רב למעט בין שהיו הצבור מועטים בין שהיו מרובים זה נוטל את שלו מזלם זה המושל שנטל ממך שלא כדין והצבור אינם אחראין למלכות שלא תתבע מהם שלא כדין משלם גרם עש"ב. וא"כ אה"נ שמודה הרשב"ש בנדון אביו הרשב"ץ דהיכא דהוי כנדון מהרי"ט ז"ל דאין חייבים הצבור לפרוע בעבורם ולפ' האב והבן ז"ל

והנה הרב כנה"ג בסי' רס"ג והר' בני יעקב בסי' א' הקשו על מהרי"ט ז"ל דא"כ מה ראיה הביאו הרמב"ן והר"ן ז"ל לדבריהם מהא דרב פפא דהיכי משכחת לה דרב פפא היה פורע כרבא ומאי קושיא לוקמא בכה"ג שממונה המלך היה גובה מכל אחד ואחד דבכה"ג חייב הת"ח לכ"ע אליבא דמהרי"ט ז"ל ולעד"ן דלק"מ דהא כל טעם הרמב"ן והר"ן דמחייבי הוא משום דס"ל דעקר טעם פטור הת"ח הוא משום דהמלכים והשרים אינם שואלים מהת"ח שום מס וכמו שהעידו בתנ"ך וא"כ היכא דהמלך עצמו גילה דעתו שיטול מכל אחד ואחד ואפי' מהת"ח אז חייב הח' לתת מה שקצוב עליו וכמו שמבואר כל זה בדברי מהריב"ל בתשו' ח"ג סי' מ"ח בטעם פלוגתייהו עש"ב וא"כ לפ"ז לדעת הרמב"ן והר"ן שהכל דינם שוה מה לי כשיתבע מס הקצוב על כל אחד ואחד ויגבה מא' על הכל ומה לי שיאבה מכל א' ואחד לבדו דחייב הת"ח לפרוע א"כ אפי' נימא דההיא דרב פפא איירי בשגובה מכל א' ואחד לבדו הה"נ בשגובה מאחד על הכל כיון שאמר המלך שיתן הת"ח ותפס אחר בעבורו דקי"ל בדיני מסים דאם נתפס בעד חבירו שחייב לשלם לו חבירו ואם כן. אין עדיפות והפרש בין אם גובה מאחד על חבירו ובין אם גובה מכל א' וא' לבדו אליבא דהרמב"ן ז"ל ואינם פטירי הת"ח כי אם במס הקצוב ע"כ העיר לא למנין גלגלותם אלא שהם מחלקים ע"כ א' וא' לפי ערכו דאז הת"ח פטירי משום דא דאמרינן דאין דעת המלך עלייהו וא"כ שפיר מייתי ראיה הרמב"ן ז"ל מהא דרב פפא וכאמור

וגם הרב ראשון לציון בי"ד בסי' רמ"ג האריך הרחיב והעלה כדברי מהרי"ט ז"ל ונדחק שם ליישב כל לשונות הפוסקים והש"ע שנראין משמעותם דאף דהיכא דגובה מכל אחד ואחד פטירי רבנן אלא אסיק וכתב דכל הנהו דפטרי הפוס' לא איירי היכא דגובה עבד המלך מכל אחד ואחד הכתובים בפנקס דבכה"ג כ"ע מודו דמחייבי רבנן ולא פטירי כי אם דוקא כשגובה מן הכללות לערך הגלגולת ע"ש שהאריך ואסיק לדעת הרמב"ם דפטר דוקא שהצבור הם הלוקחים: