מר ואהלות רו

הח' כבר נפשט מתוך דברינו שכתבנו לפשוט ספק הששי ע"ש

והספק הט' אם נקרא המס הזה שהטיל עלינו מחדש אי הוי מכלל דינא דמלכותא דינא הנה כבר כתב הרשב"א דה"ה כל שר ושלטון בעירו שיש לו כח לעשות חוקים בעירו דד"ד דלאו דוקא מלך עיין בתשו' ח"א סי' תרי"ב ותרל"ז וחלק ב' סי' שנ"ו איברא מה שעומד לנגדנו הוא מ"ש הרב שה"ג בתשו' דשייכי לס' נזיקין סימן ט' הביאם הכה"ג בח"ב סי' שס"ח אות יו"ד שמדבריהם נראה שהבינו דהרשב"א מיירי בשלטון ושר הממונה מאת המלך ואף ע"ג שכתב שם הרב כנה"ג דלא היא דהרשב"א לא בא לומר אלא דלא צריך שיהיה מלך ממש אלא אפי' דוכוס ואפשר לו' וכו' ע"ש הנך רואה דבדרך אפשר אמרה אבל פשטן של דברי' הם דס"ל דצריך שיהיה שליח מהמלך והכא בנ"ד עין כל ראתה שאינו שלוח מהמלך אלא בע"כ שלא בטובתו לקח ממנו אלו העיירות אם לא שנאמר דכדין לקח ממנו אלו המקומות דכך שמענו שהמלך נדחק למעות בעבור המלחמה שהיה לו עם מלך המוסקוב כידוע ולוה מאת המושל של מצרים סך עצום ורב בע"מ שיתן לו ערי סורייא לכמה שנים כדי לפרוע חוב הנז' ועשו תנאי מפורש בזה ואח"כ המלך יר"ה לא רצה לפרוע לו באמרו מה שקנה עבד וכו' ושאר המלכי' הסכימו עם המושל הנז' דהאמת אתו ובכחם לקח אלו המדינות כידוע והוי שלוחו ממש אבל אכתי הרי כתב השה"ג דשינה קצת ממצות המלך משמע דאם שינה שנוי גדול כנ"ד לא הוי דד"ד ועוד הרי כתב הרמ"ה הביאו הטור ח"מ סימן שס"ט וז"ל והרמ"ה כתב אפי' אם הוא המלך בעצמו ע"כ בני המדינה אם דבר קדש הוא שמוסיף על קצבתו שהורגלו ליתן בכל שנה ושנה לאו דינא דמלכותא הוא וא"א הרא"ש כתב כס' ראשונה והר' המגיד כתב שדעת הרמב"ן כהרמ"ה עיין שם כן בנ"ד שכבר מוטל עליהם מס אקרקפתא דגברי לפום מניינם דסכומם איך עתה יטיל מס מחדש אקרקפתא דגבררואע"ג דהרא"ש והראשונים דעמיה פליגי עליה דהרמ"ה ליכא למימר בזה דהרבים הוו מוחזקין לגבי היחיד אע"ג דהוי פלוגתא דרבוותא שהרי כבר כתב הרב משפט צדק ח"ב סי' ע"ד שאחר שהמחלוקת הוא על מה שהטיל השר מדעת' בלתי דעת המלך וטעמו א"כ ליכא למימר מוהריקייהו בטפסא דמלכ' מנא וכמ"ש בעתה"ד בסי' שמ"א יע"ש וסיים וכתב דאפילו למ"ש הג"א בשם מהרי"ח שכתב בשם ר"ת וכו' ואפי' למ"ש המרדכי בשם מהר"ם דכל המסים שלנו הוי גזלה דמלכותא ועל כ"ז העלה דאכולהו אמרינן האידנא מוהריקייהו דהני וכו' ע"ש מ"מ התם הוא במושלים שהיו במקומות ההם שמושלים במקומות ההם הם ובניהם ואם כן אדעתא דהכי קובעים דירה תחתיהם עכ"ל ואם כן בנ"ד דמעולם לא נהגו במס הזה מהמלך עצמו שכבר יש לו עליהם מס כרגא אקרקפתא דידהו ואינו חפץ המלך בזה אלא המושל הזה הטילו עליהם בע"כ כמו שעושה ונוהג כן במלכותו במקומו הא ודאי דכולהו מודו בנ"ד דלא אמרינן מוהריקייהו דהני ולא הוו הרבים מוחזקים אם לא שנאמר דכוון דיודע המלך יר"ה שזה המושל כך מנהגו להטיל זה המס הקצוב על מקומות ממשלתו אפי' בעת שהיה כפוף וכבוש תחת ידו והוא שלוחו למשול במקומות הללו וע"ד כן עתה מסר בידו מדינות סוריא לעשות בהם כחפצו ורצונו כמו שהיה נוהג לעשות בארץ מצרים וסביבותיה ושפיר אמרינן מוהריקייהו דהני וכו' אע"ג דהוי גזלנותא דמלכא ומ"מ עדיין יש להסתפק בנ"ד חדא דנראה דבנ"ד אפי' הרא"ש ודעמיה דפליגי עם הרמ"ה מודו בנ"ד דהוי גזלה דמלכות' דלא קאמר הרשב"א דלאו דוקא מלך אלא ה"ה מלכא בלי תגא שיש לו כח לעשות חוקים בעירו דינא דמלכותא דינא אלא דוקא היכא שכבש העיר בחרבו ובקשתו ולקחה מהמלך לגמרי ואין שייכות עוד למלך במקום ההוא אלא ויקם מלך חדש אשר לא ידע את המלך הא' ועושה עצמו כאלו לא ידעו אבל הכא בנ"ד שעדיין המושל הזה כפוף קצת למלך יר"ה ששולח לו המס הראשון שהיה לוקח מקודם כל דבר הקצוב אקרקפתא דגברי וגם שולח לו כל מס הקצוב על העיר משנים קדמוניות כמו מירי וכיוצא כידוע א"כ עדין זה נקרא שלוחו של מלך וכיון דהוי שלוחו של מלך עדיין ואינו נהנה המלך ממס זה ולא יכנס לאוצרו של מלך כלום ממס זה כלל ואדרבה לוקחו המושל לעזרת החיל שלו להרבות חילו כדי שלא יחזור בעיירות שלו וא"כ הרי כתב הרב משא מלך דף נ"א אחר שהאריך להביא הפוס' בענין שהרבים מוחזקין סיים וכתב נמצינו למדין בזמננו זה שאין הקהלות מחלקים בין המתים שהם לפרוע אל המלך וכו' אין שום מקום להיות הרבים מוחזקים אלא אם כן יש מנהג ועל המנהג אין לפקפק עכ"ל. וא"כ בנ"ד שאין הנאה למלך במס הזה לא הוו הרבים מוחזקים מאחר דהוקבע מחדש ועדיין לא הונהג בו שום מנהג וי"ל דכאן פצ"י יע"א נהגו להיות הרבים מוחזקים אף בדבר שידוע שאין בו למלך הנאה של כלום כגון זאת המחרמיה הנהוגה פה מכמה שנים לקציב על הכולל וגם בעלילות שאין למלך הנאה בהם כלום אפ"ה דיינינן שהרבים מוחזקים אם כן כ"ש בנ"ד דכפי הנראה רזה ה המושל לקח בחזק'המקומו' של המלך וקרוב לו' דזה הוי כמ"ש הרשב"א דלא דוקא מלך וכו' דהוי דד"ד דשפיר אמרינן ביה דהרבים מוחזקים ומכ"ש לפי מ"ש בשם המרדכי לעיל שכתב דכל המסים שלנו הוו גזלה דמלכותא ואפ"ה העלה דאכולהו אמרינן מוהריקייהו וכו' ץ והרבים מוחזקים ודו"ק

ומעתה נבא למשפט הספק העשירי אם הת"ח חייבים במס הזה וחייבים הצבור לפרוע בעדם כשאר מסים וארנוניות הקבועים בעיר או נימא דשנייא הא שנתבע מכל א' ואחד לבדו וגם הת"ח נכתב שמם בפנקס לתת כל אחד סך כו"ך אין חיוב לתת במס שנתבע ממנו

ולכאורה נראה דאין מקום לשאלה כי הרי ש מבואר בש"ע י"ד סי' רמ"ג וז"ל