מר ואהלות רה

העניים ואיך עתה יכול לפטור את עצמך ממנו ולהכביד חלקך על אחרים וכבר נהגנו זה שלש שנים ליקח ממשרתי הקונסו"ל חלקק משלם כאשר כתוב עליהם מלבד הקכ"ה גרוש שהסרו מסך הפנקס ובמסים העקר המנהג כאשר ידוע אף שהוא נגד הדין ומכ"ש הכא דלא הוי מבורר דהוי שלא כדין אלא אדרבה כדין הנהגנו ליקח מהם וכל רבני העיר וחכמיה הסכימו בזה שחייבים ליתן משרתי ומכזנ'גיה של הקונסו"ל כאשר כתו' עליהם לב"ד מקכ"ה כדכתיבנא ואצ"ל שותפי הקונסו"ל במשא ומתן כגון שנותן לו איזה סך ומשתתף עמו בריוח שלו דודאי זה אינו נכנס בכלל האחד דאמא של המלכות התוגרמה עם מלכות הפרנקוס כידוע דזה האיש ודאי כשאר אינשי דעלמא קאי וחייב כפי הדין הגמור לתת חלקו משלם דזה הוי בכלל שפטרו המושל אחר בקשה ואחר הפשרה דלכ"ע לא הוי פטורו כדין ובחיובו קאי וזה ברור ופשוט למעיין בדינים האלו ולא דמי לשום נדון מהפוס' שפטרו בנדונם אפי' שהיה הפטור לאחר בקש' ואחר פשרה למעיין שם בדבריהם באורך

ועל הספק הששי שגזר המושל שלא יכת' בפנקס הזה על שום א' יותר מת"ק אפי' העשיר הגדול לא יתן יותר מת"ק אי משגחינן על דברי המושל והוי בכלל דינא דמלכותא או אנן בדידן נערוך אותו כפי ממונו ולהוסיף הסך הקצוב עליו גם לזה יש לפשוט בפשיטות דאינם יכולין לשנות מדברי המושל דזה הוי בכלל דינא דמלכות' ומעקר' כך נראה לו שיתן זה העשיר כו"ך כידוע בפוסקים אשר דברו בזה ומכללם בתשובות מהר"ם גאלאנטי ע"ש ומכ"ש בנ"ד דכך חק המלכות הזה במס הזה שמניח אקרקפתא דגברי וכך נהג מימי קדם בבני מלכותו שלא ליכתב שום א' יותר מזה הסך ואדרבה כשעו' איזה כסוראת הן בשביל המתים הן בשביל הבורחים אומר להם לבני השכונה שיעמיסוהו על הפחות מת"ק ואין יכול לתבוע מבעלי הת"ק כלום אלא תכף שנתן אדם הת"ק שעליו לוקח תסכרא קבלה בידו שכבר אין עוד עליו כלום ובבחירתם אם ירצו לתת. יותר בעבור זה יתנו אבל לא יכתב בפנקס מה שנותנים יותר כי הוא אינו יכול לשמות חק מלכותו שלא יש על העשיר כי אם ת"ק

אמנם בעבור מה שכתוב בפנקס על ת"ח שיתן כל ח' כו"ך והעלינו לקמן שחייבים הבני שכונה לתת בעבורם ולישא משאם זה הסך שעולה עליהם זה יש לו דין עריכה הנהוג פה צובא והבעלי ממון הם החייבים לשאת בעול זה של החכמים ויהיו נערבים כל א' מה שראני לתת כפי ממונו וכן כל כסר שיתהוי בזה הפנקס כגון הוצאות ושוחדות ובמתים חפשי וכיוצא יהיה נערך כל א' לפי ממונו ויכלתו וכך נהגנו בזה זה ג' שנים. ועל ס' השביעי כיצד דין אותם שמתו אם חייבים יורשיו לתת בעדו אם בקש חלקו מבני השכונה הא ודאי אם אומר המושל ליקח מעזבונו וכך חוקו שכל עוד שלא הסיר שם המת מפנקסו יוקח מיורשיו אם יש לאל ידם לפרוע יכולים בני השכונה לומר הרי לו יורשים ולך קא מהם אמנם אם גוזר המושל שלא יקח מיורשיו אלא יניחו חלקו על בני השכונה וכן אחר שלשה שנים שגזר המושל להדיא שיסירו המתים. מהפנקס ויתנו מה שכתוב עליהם על בני השכונה נראה ודאי שאין בני השכונה יכולים לתבוע מיורשיו כלום והוא ממ"ש מהרשד"ם חח"מ סי' שס"ד שבמות האדם בניו פטורי' שזכו בירושה מבלי שיתחייבו לא הם ולא הממון שנכנס לרשותם כלל עכ"ל

וא"כ כ"ש שזה המס שחדש המושל הוא. אקרקפתא דגברי ולא בשביל הממון דפשיטא שבמתים חפשי והא לא קאי קרקפתא דיליה והא לא דמיא כלל לההיא שכתב מהרי"ט בסי' כ"ז וז"ל אבל אם מת בתוך זמן העריכה דבר זה פשוט שנפרעים מיורשיו כל מה שנוגע לו עד סוף הזמן ולא מטעם שחיוב המס על הנכסים אלא שהחיוב עליו כשאר בעלי חובות ונפרעים מנכסיו לאחר מותו כדין מלוה תוך זמן דנפרעים אפילו מיתומים קטנים וסיים וכתב דההיא. דמהרשד"ם שפטר התם לא איירי שמורישם חייב כלום מהמס אלא שכלה זמן עריכתו וכו' עש"ב חדא דהכא בנ"ד שהוא מס אקרקפתא דגברי ומס פרטי עליו הוטל כל זמן שהוא חי וכשמת ודאי פקע שעבוד המושל מעליו לא יש מס כלל עליו. וחוב עליו לצבור כההיא דהר"ט דהוי כאלו כתוב עליו שט"ח לצבור אבל נ"ד נהי דקרינן להו שותפים מ"מ כיון שמת בטלה השותפות מאותם שנים הבאות אלא דוקא חייב בשנה ראשונ' שהוטל עליו ונתחייב בה דאז אם מת קודם שנתן מחוייבי' יורשיו לתת בעדו שכבר נשתעבד הוא ונכסיו לשלם המס הזה אבל בשנים הבאות שכבר הפרידוהו מן השמים ואין עליו מס זה של אקרקפתא דגברי כי אם בעודו חי באופן דאין לדמות נ"ד לההיא . דמהרי"ט כלל למעיין ומדקדק שפיר ואם כן כיון דמן הדין פטור ומכ"ש כשאמר המושל להדיא אחר ג' שנים שיסירו המת מהפנקס וישימו אותו על בני השכונה ממה נפשך היורשים פטורים דאי חק המלכות כך לתת משאו על בני השכונה א"כ דינא דמלכותא דינא דמעקרא כך היה דעתו של המושל שלא לחסר מן הפנקס כלום והמתים ימלאום בני השכונה עליהם ועל הנולדים מחדש שהגדילו ואין להם שוב לתבוע מיורשיו כלום ואם הוי זה גזלנותא כיון דהוא פטור כיצד נוטל מהם חלקו כ"ש שאינם יכולין לתבוע מיורשיו כלום שהרי כתב הרשב"ש בסי' קי"ב וז"ל בתוך התשוב' ואם המושל תבע שלא כדין ממך נסתחפה שדך ומזלו גרם וכ"כ מהרי"ט בסי' נ"ח דאם תבע המלך שלא כדין מהם הוי גזלנותא דמלכא וזה אינו חייב בנזק דידהו ע"ש ה"נ כיון דמן הדין פטור היורש הן מצד במתים חפשי הן מצד שאינו רוצה ליקח מעזבונו והעמיסו על אחרים יאמר להם היורש לבני השכונה נסתחפה שדה שלהם ומזלם גרם ומה יעשה הוא להם וגם היכא דלא ידעינן דעת המושל ולפעמים תובע מיורשיו ולפעמים פוטרם נחזור לדין תורה שבני השכונה אינו יכולים לתבוע ממנו כלום והוא יבקש ולא הם ואם הרשה להם לקחת מעזבונו הרי כאלו הוא בעצמו תבע מיורשיו. הס'