מר ואהלות רא

בפנקס מביטים אחריהם בכל מקום שהם למצוא אותם ובכל מקום שרואים אותם תובעים מהם זה המס וכמ"ש הריק"ש שם

ואם כן לפי זה יוצא בנדון דידן שאנו רואים בעינינו שאין מקפיד על היוצאי' ואדרב' נותן רשות בהליכתם ואינו מעכב עליהם כלל בעבור שנים הבאות והא ודאי להולכים לתחת ממשלתו ויודע ששם יתנו זה המס ומשום הכי אינו מעכב עליהם ואפי' להולכים לעיר אחרת שאינה תחת ממשלתו אינו מעכב והוי ממש נ"ד כנדון הרב בית דוד ועוד בנ"ר יש לו עדיפות טפי דבשלמא בנדון מהרי"ט ושאר הרבנים שהבאנו לעיל איירי שכמה שנים מימי אבותיהם ואבותם ג"כ היו נותנים מס זה של הכרגא במקו' מולדתם והיו כתובים בפנקס במקומם הראשון דין הוא שאפי' נסעו למקומות אחרים ודרו שם זה המס יתנו במקומם הראשון אבל במס הזה של נ"ד שנתהוה מחדש ותכף בשנה ראשונה קודם בא שנה שניה נסעו ממקומם לדור במקומות אחרים ושם יקחו מהם המס הזה מנ"ל דבכה"ג מחייבי' הרבנים הנז' להיוצאים ואפי' את"ל דגם בכה"ג מחייבים הרבנים הנז' דאין סברא שבני מקומו הראשון יפסידו ובני מקומו אשר הלך לדור. לשם ירויחו מ"מ בנ"ד שאינו. מעכב על היוצאים ודעתו על הנמצאים וזה נודע בבירור שכך חוק המלכות אז פטירי היוצאים מלתת עם אנשי מקום הא' אבל אם אנו רואים שלפעמי' מעכב ולפעמי'. מוריד מהסך הנקצב עליהם בעבור היוצ' ולפעמי' אינו מוריד מהסך הנקצב על היוצא ואדרב' מחפש אם יש' לו עזבון בכאן תוך ג' שנים של החלפת הפנקס כל עוד שלא נתברר לנו מהו חק המלכות. ומה דעתו של המושל מחוייב היוצא ליתן עם מקומו הראשון כדעת הרבנים שכתבנו

וראיתי להרב כנה"ג ח"ב. בסי' קס"ג בהגהת ב"י אות קל"ד וז"ל לא הוצרכנו לזה אלא למס שהוטל ונתחייב בו ולא נמצא שם בשעת הגבייה אבל במס דשנים הבאות אפילו במס הקבוע פטורים היוצאים לכ"ע וכו' ולבסוף אסיק דיכול היחיד המוחזק לומר קי"ל כר"ת ודעמיה עש"ב ולכאורה נראה דזה נראה הפך כל הפו' שהבאנו דס"ל דאם הוא מס קצוב שחייבים היוצאים לתת עם אנשי מקומם אף על השנים הבאות אחר צאתו וי"ל בפשי' דהתם מס קצוב על הכולל מדי. שנה בשנה ולפעמים או מוסיפין או גורעין ואין גם אחד כתוב בפנקס המלך ולא נשתעבד עבד להדיא בהא י"ל דכל שנה נידונית בפ"ע לא כן בנדון הרבנים שכולם נכתבו בפנקס המלך ונשתעבדו לתת בכל שנה ושנה בכה"ג מודה הרב הרב ז"ל להרבנים הנז' והראיה שאיהו גופי' כאן אות רל"ג הביא כל דברי הרבנים הנז' ולא פליג עלייהו וכן בתשו' בעי חיי פסק כוותיהו ודחה דברי מהר"י איסקאפא דפטר בכה"ג עש"ב

והנה מהרח"ש ח"א סי' ס"ג הביא כל דברי הרב כנה"ג ודחה אותם וס"ל דשעבוד המלך לא פקע משנים הבאות ומ"ל שנה ראשונה ומ"ל שנה שניה והרב כנה"ג בסימן זה הביא דבריו ודחה אותם גם הרב לב שמת חח"מ סימן י"ד האריך הרחיב ודחה דברי מהרח"ש ומהר"ש מובחר והעלה כוותיה דהרב כנה"ג דכל שנה נידונית בפני עצמה וכן דעת הרב בית דוד בתשו' שהבאנו לעיל

האמנם מ"ש עוד הרב כנה"ג שם בדף נ"ו ע"א וז"ל ועור אני אומר דאפילו שנודה שנודה ששעבוד המלך לא פקע משנים הבאופ היינו דוקא כשיש הנאה למלך מטעם דינ' דמלכות' אבל כשהמלך אין לו שום הנאה דבין הכי ובין הכי מס שקצב אל יחסר אין זה אלא גזלה דמלכות' שמיקל לזה ומכביד לזה עכ"ל.. וכוונתו מבוארת דכשאין למלך הנאה לא מקרי זה משועבד למלך בשנים הבאות כיון דלוקח מהנמצאים. באותה שעה את חוקו וא"כ מה שלוקח מהם חלק שברחו ואינו מקפיד על הבורחים ממקומו לתבוע מהם והיה מן הראוי לשלוח וליקח מהם במקום שהם כיון שהם תחת ממשלתו ולא עשה כן אלא לקח מאלו בעדם וזה גזלנותא וכיון דהוי גזל אין הבורחים חייבים באחריות גזל חבריהם ודבריו אלו לכאורה אינם מובנים דהא כבר כתב לעיל איהו גופיה בשם מהר"ם ז"ל שכל שהמלך יש לו תפיסה באלו העיירות אינו יכול להפריד השתוף בהליכתו וא"כ אף שגזלם יכולים לתבוע גזלתם מהבורחים. כיון שהם עדיין שותפים ועוד הרי מבואר בפוס' ז"ל בדין שפטרו המלך אחר הפשר שקצב והיקל על אחד והכביד על אחד דאינו נאמן ומה שהכביד עליהם יכולין לחזור ולתובעו מזה האיש. ויש ליישב

אמנם עדיין יש להסתפק בנ"ד אי מקרו הקהל בזה המס החדש שנעש' שותפי' דבשלמא בנדון הפוסקים שחייבו בכרגא לתת במקום שיצא משם אפשר דמיירי בתובע מאחד או ב' על הכל סך אשר קצב לגלגולת והם יחזרו ויגבו מכל א' וא' חלקו. מש"ה נעשו שותפים ואין ביד היוצא לילך וליפריד השותפות דכל עוד אלא הוסר שמו מהפנקס הם שותפים אבל במס של נ"ד אינו תופס ב' ג' בעבור כל הכולל אלא תופס כל אחד ואחד לבדו ותובע ממנו חלקו אם כן מעקרא לא הוו שותפים ואיך יוכלו הקהל לתבוע ממנו חלקו לזה ההולך למקום אחר ושם יקח ממנו המושל המס הזה הנז' כיון דמעקרא אין לו שתוף עמהם ואם יטענו עליו שהם נתפסו בעדו אין זה טענה דהא קי"ל דהנתפס בעד חבירו פטו' חבירו ודוקא במסים שהם משותפים בהם ויד כולם שוה בם ונתבעים מהכללות חייב חבירו ליתן מה שנתן הנתפס בעבורו ואולי יש לומר כיון דהמושל מרשה לבני השכונה בכל ושנה ושנה לתקן את הפנקס להוריד את היורד מנכסיו ולהעלות למי שיש יכולת בידו ועל פי עריכתם עושה עד סכום ת"ק שקצב לגדול ולא יותר הוו שפיר משועבדים זה לזה ומקרו שותפין הרי נפשט ספק הא'. ומעתה נבא לדבר משפט לס' השני לאותם שהלכו ויצאו לדור בעיר אחרת שאינה תחת הממשלה הזאת דלכאורה הם גריעי מהנהו דהלכו במקום ממשלתו דעכ"פ פורעים המס הזה