מר ואהלות ר

בעבורו ובני עיר אחרת ירויחו. ובשנה הזאת ראינו להפך כשגב' הפנקס והגיע לאלו אז בני. השכונ' חזרו והוציאו הקבל' שבאה לכאן שכבר אלו נתנו במקום אחר ויצאה הגזרה מלפניו שאין עוד עליהם כלום ושלא יוכלו בני השכונ' עוד לקחת מהם ועכ"ז לקח הסך הכתוב עליהם מן בני השכונ' באומרו שכבר הוסר. שמם מהפנקס ונכתב חלקם על שאר הכתובים בפנקס יען שבשנה. הזאת גזר עליהם שיסירו כל ההולכים וכל וכל המתים. מהפנקס וימלאו הסך על שאר הכתובים בפנקס מזה מוכח שהחק הוא שלא ליקח מאת היוצאים למקום אחר כיון שנותנים זה המס בעצמו שם. במקום שהולכים ואינו רוצה להלקותם בכפלים ובמקום שהם דרים שם יתנו מזה מוכח שהחק הוא שבמקום שדרים נותנים ועכ"ז לוקח הסך משלם הכתוב בפנקס מבני השכונ' באומרו שימלאו הסך ובל יחסר הן מן הקטנים שגדלו הן מן הבאים ממקום אחר וכן עושה המושל של עזר. האחרת ואם כן חזר דינו של מהריק"ש שפטר להיוצאים מלתת עם אנשי עירם הראשונה וכן מעשה היה בסוחר גוי גדול שהלך לדמשק ושם נתן הפירדיה שלו ושלח לכאן ע"י המושל של התם והסיר שמו מהפנקס של כאן הרי שחק המלכות לתת זה המס במקום שהוא דר שם וכפי הנראה שבתוך ג' שנים של החלפת הפנקס אם יצא שום. אחד ללכת במקום אחר אין מעכבים עליו כי אם אותה שנה שאינם מניחים אותו לילך עד שיתן מה שעליו אם נכנס החדש שבו תובעים או החדש שבו מתחייב במס הזה אעפ"י שעדיין לא תבעו אותו וכל החלפת הפנקס של כאן אחר ג' שנים אינו אלא להסיר ההולכים והמתים ולכתוב הסך שלהם על הנשארים ועל הנולדים שנולדו מחדש. אבל מהסך אינם מחסרים כלום ושאני אותו גוי. הנז' שהסיר שמו והורידו מהפנקס חלקו שידו תקיפה באופן שבמס זה החדש עדיין לא נתברר בברור החק של המלכות אם דעתו לפטור היוצאים דאם מתברר כן. הא ודאי פטורים היוצאים וכמ"ש מהריק"ש אבל אם אינו מתברר בברור שכך חק המלכות אזי חזר הדין לסיני שכבר הסכימו כל הפוס' הנז' שהבאנו לעיל שעפ"י שורת הדין שמס של קרקפתא דגברי ינתן במה שיצא משם ושאר מסים במקום שהלך לשם וכמש"ל

והנה ראיתי להרב בית דוד ח"ב בהשמטות בסוף הספר שכתב בתוך השאלה קם ועשה וכו' ליאודים אשר נמצאים שם ונכתבו בפנקס המלכות בקושטא ושמו עליהם חו'גיט לפרוע מסים וארנוניות כדרך כל מדינות מלכותו ומהם ברחו למקומות אחרים והשיב דדוקא אחר שהוטל המס אינם רשאים לצאת לפי שכשהוטל המס הוטל בשבילם אבל אם יצאו קודם שהוטל אעפ"י שידוע בודאי שתבא אותה הטלה על העיר פטורים כיון דבשעת ההטלה אינם נמצאים שם והיי' משום דההטלה אינה אלא על הנמצאים אז באות' שעה וכו' ואין לו' שכיון שנכתבו בפנקס בעת עשיית החו'גיה כשמטילין עתה לפי החו'גיה נמצא שהם מטילין גם בשביל הבורחים דהא הם השרי' המטילין יודעים שדרך לצאת כמה וכמה מהם אחרי. עשית החו'גיה ועכ"ז מטילים על הנשארים משלם כשעת עשית החו'גיה אלמא כללא הוא להטיל לפי הקצבה של החו'גיה שעשו תחיל' בין אם יתרבו בין אם יתמעטו ונמצא שכל שעה ושעה שמטילין אינם מטילין אלא בשביל הנמצאים באותה שעה ואע"פי שאותם שהלכו היה בהסתר פנים מן השר ואלו ידע לא היה מניחם לצאת כיון שידע השר שהלכו משם ועכ"ז הטיל המס משלם כפי החו'גיה שכ' תחלה נמצא שבשביל המעט הנשארים הוא מטיל הכל והם חייבים לפרוע הכל והבורחים אינם חייבים כלום עכ"ל

ולכאורה הוי נ"ד דומה לזה ועדיף מניה דגם בנ"ד בשנ' שני' בעת ההטל' יודעים השרים שדרך לצאת כמה וכמה ועם כ"ז מבקשים הסך משלם וגם יוצאים שלא בהסתר פנים אלא אדרבה ברשות המושל הם יוצאים ואינו מוחה בידם ועכ"ז מטיל על הנשארים הנמצאים משלם הסך שנכתב בתחל' בין אם יתרבו בין אם יתמעטו נמצא כל שעה שמטיל אינו אלא על הנמצאים וגם לכאור' דברי הר' תמוהים דהיכי פסיק ותני נגד כל הני רבוותא הפוסקים הנז' המפורסמים ולא חש גם כן להביא דבריהם ולדחותם מעליו

האמנם נר' שיש לו' בפשיטות דלא דמי נ"ד דהרב ז"ל לנדון דידהו דהרבים. הנז' דנדון הרב ז"ל לא. איירי במס המונח אקרקפתא דגברי כנ"ד שנשתעבד כל אחד ואחד. בסך קצוב לתת בכל שנה ושנה ונשתעבד מדינא דמלכותא אלא איירי בשאר מסים וארנוניות וכמו. שחלק מהרי"ט שם בסי' נ"ח להדיא וז"ל אבל יש לברר אם זה שיצא מעירו היה פורע כרגא דמלכא שם במקום הא' והיה בפנקס אותה העיר וכו' וחיובו קבוע שם והם פורעין בשבילו ונתפסים עליו ה"ז מתחייב עמהם ופורע כסף גלגלתו הקצוב' עליו. אבל שאר מיני פרעניות ותשחורת בין שמטילים אותם לפי ממון בין לפי נפשות אין לתבוע ממנו שהוא לא יתחייב עמהם אלא במקום שהוא דר שם יתן ובכגון דא קאמר הרב בית דוד דהיוצאים פטורים ואע"ג שגם נדון הר' ז"ל כתוב בפנקס המלך ונשתעבד בכל המסים הנהוגים לתת שם ועכ"ז פטרו להיוצא משם י"ל דהתם בנדון הרב ז"ל שבשע' שנכתבו בפנקס המלך לא קצב עליהם כלום מדי שנה בשנה אקרקפתא דידהו כנ"ד אלא כתב שמם כדי לידע מספרם כמה הם בעבור לדעת מה ראוי' לתבוע מס בכולל וכ"ת דנהי דנדון דידן ונדון הפוס' הנז' לא דמי במציאות לנדון הרב ז"ל מ"מ לטעם שהניח דדעת המושל על הנמצאים וכו' גם האי טעמא איתיה בנ"ד ונדון הרבנים ז"ל וע"כ מוכרחים אנו לומר דדעת הרב ז"ל שפטר להיוצאי' מדין דינא דמלכותא וחק המלכות שכך דעת המושל וחותיו שלא להקפיד על היוצאים ודעתו על היוצאים ודעתו על הנשארים כהב' הריק"ש ממש וס"ל להרב ז"ל דכל הפוסקים שחייבו איירי בלא נודע חק המלכות כיצד אלא אדרבה הכתובים