מר ואהלות קצט

בהם כדי להחליף ולתת גברא דדלי בחריקיה וכו' עכ"ל. ואע"ג שסיים שם מהרי"ט וז"ל אלא שהדבר בנ"ד אמרו שהוא דבר קצוב מימי עולם בכ"ב פרחים עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע לפי' חובם תלוי על הכל והקהל יתנהגו כמנהגם וכו' עכ"ל. דמשמע דס"ל דכיון דהדבר קצוב יתנהגו כמנהגם שלא להסיר היוצא משם בעבור שיש להם קטנים שגדלו דאפי' יש קטני' שממלאים הפנקס אפ"ה עדיין החיוב על היוצא וכן סיים ובזה נתבטלה טענה הא' שאף אם יש בעיר וכו' ומכ"ש בנ"ד שמתחלה היה הדבר קצוב וכו' ומאות' שעה שהוקבע עליהם נתחייבו כולם בה עכ"ל: וא"כ כ"ש במס של נדון דידן שנעשה מס קצוב להדיא על כל א' וא' בפרטות שכתוב בפנקס שם האיש והסך בפרטות א"כ ודאי אפי' יש קטנים למלאת בעבורו מ"מ כיון שכתוב עליו להדיא סך מה שעליו והוא יצא משם ובעת הגביה מבקשים את חלקו אפי' שיודע המושל שהלך הוו שפיר פורעים עליו וחייב ליתן להם מה שפרעו בעבורו י"ל דשפיר מודה מהרי"ט בנ"ד שאם יש נולדים ובאים מחוץ למלאת הפנקס שהיוצאים פטורים. חדא הרי כתב שהוא דבר קצוב מימי עולם משמע היכא דלא הוי קצוב מימי עולם אלא עכשיו הוא שנתחד' גזר' זו לקצוב עליהם כל שנה כו"ך כנ"ד ועדין לא נהגו בזה שום מנהג מודה מהרי"ט דבכה"ג אם יש נולדים למלאת הפנקס שהיוצאים פטורים והיינו שדקדק בלשונו שיתנהגו כמנהגם והיינו שכך נהגו שלא להסיר הכתוב בפנקס אף עפ"י שיש להם נולדים תחתיו א"כ ודאי דהיכא: דעדיין לא נהגו שורת הדין הוא דאם יש נולדים למלאת בהם הפנקס שוב לא הוו פורעים בעדו דשפיר אמר יאמר הא גברא דדלי בחריקאי: ועוד הרי כתב מהרי"ט שם אלא שאמרו לי שכן מנהג מלכיות הללו וכו' משעבדין אותו לפרוע במקומו וכו' ובזה נתבטל' טענה הראשונ' שאף אם יש בעיר כדי למלאת וכו' לא פקע שעבודייהו וכו' עכ"ל וא"כ בנ"ד שהדבר להפך שאדרב' ההולך לשם אינו מקפיד עליו המושל של מקום היוצא משם ואדרב' אמור יאמר שימלאו הנולדים במקומו ופקע שעבודו מעליו ונשתעבד למושל של מקום שהלך לשם בזה המס עצמו הא ודאי דבכה"ג מודה מהרי"ט כיון דעכ"פ לא יש להם פסידא בני המקום שיצא בעבורו דיש להם ב נולדים תחתיו

אמנם אם לא יש להם למלאת והוי להו פסיד' בעבודו ודאי שחייב לתת מה שכתוב עליו לבני עירו שיצא משם ולא לבני עירו שהלך. לשם והוי כמציל עצמו בממון חבירו ואין להם לבני המקום שהלך לשם לתבוע ממנו מס זה שכבר. זכו בו בני עירו וכדכתבינן לעיל בשם הפוס' הנז"ל:

האמנם ראיתי למהריק"ש ז"ל בסימן מ"ד | וז"ל אמנם עדיין צ"ע דודאי אם דין המלכות ליפרע כל המס מהנמצאים בכפר ולא מאותם שהלכו לדור במדינ' פשיטא שהיוצאי' מהכפר ודרים במדינ' פטורים מלפרוע עם אנשי הכפר ופורעים עם אנשי המדינ' אם מכח מחילה כמ"ש אם מדין המלכות שדינו דין ובפרט בעניני המס הכתובים בפנקס שהם מן הכפר ומביטים אחריהם בכל מקום שהם מן הכפר במוצאו אותם וכן נראה קצת ממה שבא בשאלה דכשהולך גובה המס למדינ' ומוצא אחד מהכפר. הוא תובע ממנו שימציא. לו. כל בני הכפר שבאו לדור שם וכו' או יש לבע"ד לו' שחייבים לפרוע עם הנמצאים בכפר שדין המלך דין וכו' עכ"ל. הרי מבואר מדבריו דאם דין המלכות ליפרע כל המס מהנמצאים ולא מאותם שהלכו שהיוצאים פטורים אם מכח מחיל' אי מכח דין המלכות ובודאי דמהריק"ש לא. פליג עם כל הני שזכרנו דפה א' לכולם אפי' האחרונים הבאים אחריו חייבו להיוצאים לתת במקום הא' שנכתבו בפנקס ולא עלה על דעת א' מהם לומר שמהריק"ש פליג בדין זה עם כל הנז"ל והדבר פשוט. דלא פליגי דאי לטעמא דמחילה הרי כל הפוס' ז"ל שזכרנו כתבו להדיא דאם אין מנהג על פי שורת הדין שיתן כסף גלגלתא במקום האחד שנכתב אבל כשיש מנהג הולכים אחריו ובודאי שנדון שלהם שחייבו להיוצאים לתת עם עירו. הוא כשאין מנהג כנ"ד ואדרב' כתב הר' משפט. צדק ח"א סי' הנז' דבכמ' מקומות אדרב' נוהגין. שהיוצאים נותנין עם אנשי המקום שיצאו משם גם לטעם ב' של מהריק"ש כ"ע מודו ואין מי שיחלוק והם מיירו בדליכא חק המלכות בזה ולא נודע חק המלכות בזה המס של נדון שלהם ובחילא. קא משתעו ובכי הא אפי' מהריק"ש מודה שעפ"י שורת הדין שהיוצאים חייבים לתת מס גלגלתם לבני עירם מקום הכתובים בפנקס בתחלה

ומעתה הבא נבא לידע בנ"ד מהו חק. המלכות. בזה המס החדש הנקבע אקרקפתא דגברי בהיוצאים שראה ראינו כשבא זמן המס הנז' בשנ' שני' ליתבע אמרו לו להמושל הממונ' על זה המס שפו"פ הלכו לעיר אחרת.. לתחת הממשל' הזאת והרש' לבני השכונ' לחפש על ממונם אם נשאר להם כאן ביד קרוביהם כדי ליפרע ממנו הרי גלי אדעתי' שאינו רוצה. לפטרם במה שעקרו דירתם וכשאינו רוצ' מממונם תובע מבני השכונ' חלקם ועוד שיש מהיוצאים. שהלכו למלכות זה שנוהג ג"כ זה המס ולקחו מהם התם זה המס ונתן בידם שם המושל קבלה שהגיע ממנו הפירדיה הנז' שלו ושלחוה לכאן פה אר"ץ יע"א וכשתבע המושל של כאן הפירדיה הנז' של אלו הראו לו הקבל' הנז' שכבר נתן: זה המס הזה במקום שהוא שם ועכ"ז לא נתרצ' ולקח. חלקם מבני השכונה וכתב למושל של דמשק שיחזירו המעות שלקחו מהם שם מטעם שכבר. כתוב בפנקס. כאן בתחל' הרי נראה שחק המלכות בזה שאפי' ילך למקום אחר יתן למקום שיצא משם וחק זה הוא עפ"י הדין הגמור לסברת הפוסקים סקים הנז"ל גם להריק"ש במקום דליכא מנהג ובודאי דלפ"ז אין יכולים בני השכונ' של עיר האחרת. שהלך לשם לתבוע ממנו כלום וגזל הוא בידם. מה שלקחו ממנו וחייבים להחזיר אותו לבני השכונ' של עיר שיצא משם שאינו בדין שהם יפסידו