מר ואהלות קצו

היא ופטור

וכ"ת שזה דוקא להיות אדם בטל ואינו נושא ונותן בעיר כמ"ש בפי' פרדכת ע"ש. וכן משמע מלשון מהרי"ק בשורש קצ"ד וז"ל מש' להדייא דאף ע"ג דלו לבד היו תובעים והצילוהו הקהל בטענתם אפ"ה טעמא דהכביד עולם מתוך. כך הא לא הכביד עולם לא היה מסייע מתא כלל ואפי' היו לו אוצרות זהב וכסף כיון שאינו עושה ריוח בעיר עכ"ל. משמע טעמא כיון שאינו עושה ריוח בעיר הא אם עושה ריוח בעיר חייב

כבר העיר בזה מהרשד"ם ח"מ סימן שס"ד וז"ל לכאורה עמדתי תמה על דבריו אלו מנין לו שהרי הטור לא כתב כן וכ"ת דנפקא ליה ממ"ש בגמ' פרדכת וכו' שהוא אדם בטל משמע דוקא בטל וכו' דאי לאו הכי למה נקט פרדכת דהוי גבר בטל משמע דוקא פרדכת הוא דאמרינן סייעתא דשמיא ואינו פורע כלום הא בגבר' דמרויח בעיר בין הכי ובין הכי חייב אי משום הא לא אריא דהא דנקט פרדכא לרבותא נקט דאפ"ה חייב לסייע מתא ועוד. דאורחא דמלתא דמש"ה פטרוהו גובי המס וכן מצאתי בדברי במרדכי שם דכתב בההיא דפרדכת וז"ל בהגוזל בתרא וכו' עד כי העשיר למה ימחלו להם עכ"ל עש"ב. הרי בפי' שכתב המרדכי הפך מהרי"ק דאפי' בעשיר שנושא ונותן שפיר אמרינן ביה סייעתא דשמיא וראה הרב מהרשד"ם ליישב לשון מהרי"ק וכתב וז"ל ומ"מ אני אומר דאפי' לדעת מהרי"ק דקאמר דאינו עושה שום ריוח דמשמע דאם עושה ריוח חייב היינו טעמא דמשו' האי טעמא פטרוהו בני המדינ' שלא היה נושא ונותן בעיר כלום אבל אם הם כשפטרוהו היה אפי' בהנחה דהוה אמיד ומרויח אה"נ דפטור עכ"ל. ואחרי ני"ק נ"ל שאין אנו צריכין לזה כד דייקינן שפיר בדברי מהרי"ק הם לא יסתרו למ"ש המרדכי לענין הדין דכל מ"ש מהרי"ק הוא בשהצילוהו הם מחמת טענותם ולא הכביד עולם אז פטור כשאינו נושא ונותן דוקא הא אלו נושא ונותן והם הצילוהו בטענתם חייב אעפ"י שלא הכביד עולם לפי שמן הדין חייב כיון שנושא ונותן וכיון שהם הצילוהו בטענותם הוי כאלו הצילו מיד הגייס שהצילו לעצמן וההיא דאנדיסיקי שממוני המלך פטרוהו שמצא חן בעיניהם או שכחוהו אפי' שנושא ונותן בעיר כיון שממוני המלך פטרוהו דינא דמלכותא דינא ואפי' שהכביד עליהם ודברי המרדכי הוא בחלוקה שניה כשהוא אנדיסיקי כדאמרן שאז אפי' שנושא ונותן פטור וכן דייק לשון המרדכי שכתב אנדיסיקי סייעתא דשמיא וכן ה"ה בעשיר עכ"ל. דמשמע דקאי אחלוקת אנדיסיקי שאפילו שהוא עשיר ואפילו הכביד עולם. אבל כשהצילוהו מהא ולא הכבידו עולם דוקא פרדכת שהוא אדם בטל פטור

הכלל העולה שראובן פטור לכ"ע ומנה דלא אמרינן רבים מוחזקים כיון שהדין עמו ובפרט למה שראיתי להרשד"ם שם דאפילו בענייני מסים לא אמרינן הרבים מוחזקים אלא שיהיה היחיד רודף אחר הדין והביא ראיה מדברי הרא"ש כלל ו' וכו' הרי בפי' דע"כ לא קאמר הרא"ש וכו' אלא כשהמלך הוא תובעו והוא ב להוציא אבל להחזיק בשלו אין צריך ראיה וכתב עש"ב

ואם כן גם בנ"ד שראובן מחזיק בשלו והשני עומד וצווח שאינו רוצה משלו כלום וה באים להוצא ממנו הם צריכין ראיה ולא אמרי' רב מוחזקים אלא שיהיה הוא תובע אחר הדין זהו לדעת הרא"ש והרשד"ם ואם יש בידו להרחיב הזמן א להעביטו כדכתי' ואפי' לשאר הפו' מהריק"ו ותה" בנ"ד פטור מן הדין לכ"ע כדברירנא לעיל. נ זה כתבתי להלכה ולא למעשה עד שיסכימו ענ מו"ר היושבים על הדין וגם שנשאתי ונתתי ע מר אבי ז"ל והסכים עמי גם עתה רבני ארעא דישראל המאור הגדול ואחי יפת ברי"ך שמיה דמארי לעלם וענותם היא סמכתני עם כל ז מיראי הוראה אני: אני הצעיר משה בכמהר"ר יהונתן גאלאנטי ס"ט

שאלה י"ג

ידוע ומפורסם שמושל ארץ מצרים הנהיג על בני ממשלתו מס אקרקפתא דגברי מלבו הכרגא של המלך יר"ה וזאת נקראת אעאניי בשביל החיל שלו ומזה שלש שנים המושל הנז' לקי מהמלך יר"ה מדינות סורייא ואר"ץ וכל סביבותייה ודמשק וסביבותיה וכל אקלים של סוריא כידוע ובבא המושל הנז' לכאן ולדמשק נתן על כל בני העיר מס הנז' וכת' את שמות כולם בפנקסו מסן ת"ק לעשיר עד סך ט"ו לעני העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט מסך ט"ו כדי שיגיע לכל גלגולם של בני השכונה קכ"ה גרוש בין עני ובין עשיר ועלה בקבץ אחר שנכתבו הכל סך ד"מ מאה אלף על בני השכונה ולאחר שנכתב הפנקס ונחתם שלחו הקנוסי"ל היו להסיר מהפנקס לכמה אנשים כמו משרתיהם והמכזאנ'גיה שלהם שלא יתנו בזה המס שכך מחוקי ונימוסי מלכות שבין המלך . התוגרמה עם שאר מלכי אדום שלא לתת אנשי הקונסיל בשום מס שיהיה והמושל הנז' הסיר אותם מהפנקס והוריד מעקר הסך אשר נקצב על בני השכונה לגלגולת הנז' על כל גלגולת הוריד מהסך קכ"ה גרוש יחד עשיר ואביון ד"מ העשיר אשר נערך בסך ת"ק גרוש הסיר מסך הנז' קכ"ה גרוש ותבע השאר מבני השכונה שימלאו אותו על שאר האנשים הכתובי' בפנקס והעני אשר נערך בחמשי' גרוש או פחות גם זה כשהסירו מהפנקס הסיר מהסך הקצוב הנז' סך קכ"ה אע"ג שהוא כתוב בסך חמשים גרוש והיותר שהסיר הוא ריוח לבני השכונה באופן שהוא רוצה לבא בידו ע"כ גלגולת