מר ואהלות קצד

עליו שנה ויפסד ולא יביא אפי' חצי דמיו ואם סמך עצמו שמעון במה שהרשהו בסוף הכת' שכ' לו והלדי הקב"ה בילהמאך מקבולנא פקט תזהיר אל מחביא כנז' בשאלה לע"ד יראה בפשיטות דאין רשות זו מוציאתו מידי שנוי ופשיעה כזו חדא ודאי דהרשות שהרשהו היינו שיקח איזה סחורה טובה אשר לא צווה לו עליה עם שאר סחורות אשר כתב לו עליהם כמה פעמים אבל להניח כל הסחורות שצווה לו עליהם ויקח לו סחור' הנז' דוקא בשיעור רוב ממונו אשר לו תחת ידו ולעשות מטפל עקר בזה ודאי מעולם לא הרשהו דודאי דרכם של הסוחרים ומנהגם של הסוחרים הגדולים ליקח כמה מיני סחורות אשר אם לא ירויח בזה ירויח בזה כידוע ואם כן שמעון זה שהניח כל הסחורות שבקש ממנו ראובן ולקח בסך עצום מין אחד אשר לא צווהו עליו ובודאי דאנן סהדי דראובן מקפיד בזה ולא הרשהו ולא הית' כוונת רשותו לעשו' שמעון שליח בדבר הזה דליכא למימר דאפ' ע"מ כן הרשהו ליקח לו ברוב ממונו מין א' דוקא וככל אשר יחפוץ שמעון יעשה ויוכל לומר שכך נתן הקב"ה בלבי לקנות הא ודאי ליתא דודאי מנהג הסוחרים לתת רשות כדי שיוכלו לקנות שלוחיהם ושלא להניחם ריקם בביאת השיירא ויעמדו ויצפו לשיירא אחרת אחר כמה חדשים אבל להניח מ"ש לו עליהם וליקח לו דבר אשר לא צווה לו עליו בזה מעולם לא הרשהו דלא נתן לו הרשאה גמורה מבלי שיוכל לו' לו לתקוני שדרתיך וכו' אלא שלוחא בעלמא הוא דעשאו ויכול לו' ליה לתקוני שדרתיך וכו' והכא כיון ששינה ממנהג הסוחרי' שלוקחים מינים הרבה וכאשר צווהו ראובן וזה הלך ובחר במין הזה ואנן סהדי דאין חפץ ראובן בזה דמעולם לא נסתחר בזה המין בשיעור עצום כזה ושמעון שלוחו יודעו ומכירו בזה כי הם היו שותפין קודם זה ובשלמא אם יקח לו מזה המין מעט מזער עם שאר הסחורות אשר כתב לו עליהם אפ' דלא היה מקפיד כ"כ שהיה בטל זה הסחורה בשאר הסחורות ששלח לו אבל להניח מה שכתב לו עליהם וליקח ברוב ממונו מזה המין העומר ליפסד הא ודאי שאין זה בכלל הרשות שנתן לו ושנוי גדול עשה בזה ומנא אמינא לה ממ"ש מהריב"ל בח"א כלל י"ז וז"ל יראה שלשון זה משתמע לכמה אנפי או שנאמר שלא נתן לו רשות ביותר או אפשר שנתן לו רשות כוללת ויכולת מספיק וכו' ובאתי לגלות אזן השואל שאל יחשוב דבנ"ד שראובן נקרא בעל השטר וידו על התחתונה אלא אדרבא איפכא ששמעון בעל השטר וידו על התחתונה לפי שאין ספק שזה האיש שמעון שינה מדרך הסוחרים וכו' ובודאי שאין המנהג בזה האופן אלא שהוא טוען שמתוך כתיבת ידו הכתוב' למעלה בשאלה נראה שנתן לו רשות שיעש' באותן המעות כמו שיעשה במעותיו הא קמן ששמעון בעל השטר וידו על התחתונה אף אני או' בנ"ד כיון שהוא מודה וכו' והוא ידוע ששינה מדרך הסוחרים ויש להסתפק בלשון הכתוב בשטר אם נתן לו רשות לשנות וכו' וכפי דברי השואל ששמעון מפי השטר הוא חי מה ששינה בודאי שחיי' לפרוע וכו' ובנ"ד אין יכול לישבע שלא פשע וכו' עכ"ל עש"ב: ל

ואם כן בנ"ד ששינה בודאי שא"ל ליקח חטים ולקח שעורים ויש להסתפק בלשון הכתוב במכתב ששלח ראובן לשמעון דיש לפרשו בפשי' כמש"ל ויש לפרשו על צד הדוחק שנתן לו רשות הכולל שכל אשר הוא יעשה הוא מקובל עליו אפי' בכה"ג שעשה שהניח כל אשר צווהו ולקח לו מין זה לבדו מה שנרא' בעיניו וה' נתן בלבו הוי שמעון בעל השטר וידו על התחתונה דגם בנ"ד שמעון מפי הכתוב בכתב הוא חי בודאי הוי ידו על התחתונ' ובטלה שליחותו כיון דאינו יכול לישבע בודאי שלא פשע בזה ואין לדחות ולומר דשניא ההיא דמהריב"ל דההיא כיון שידוע ששינה מדרך הסוחרים ויש להסתפק בלשון הכתו' בשטר אם נתן לו רשות לשנות אז הוא דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה אבל שמעיקרא א"ל שיקח לו סחורה פ' וסחורה פ' וסיים בדבריו ופי' שמ"ש לו כך היינו להיות על בצרה אבל מה שמניח הקב"ה בדעתו הוא מקובל עליו אם כן מעיקרא לא מקרי שנוי דהרי סיים ופי' ראובן דבריו החפץ פ' ופ' שציווהו ליקח אינו לעכו' אלא לגלות דעתו אבל העקר הוא שסומך על דעת שמעון וא"כ לא שייך בזה לו' יד בעל השטר על התחתונה כיון שאין ידוע ששינה מדרך הסוחרים כההיא דהריב"ל הא לא תברא כלל דהא גם הכא בנ"ד שיחד לו כמה וכמה מינים וכתב לו שמזה יקנה קודם ומזה יקנה קודם ומזה אחר מאלו ושוב כתב לו מעניינים אחרים ושוב אח"כ חזר וכתב לו ניחנא כתבנא אלדי עלינא ואלדי בילהמך הקב"ה קבילנא הנה בודאי אלולי דברים אלו בודאי שכיון שהניח כל הסחורות שכתב לו עליהם וקנה מין אחר אשר צווהו עליו ומכ"ש מין כזה העומד ליפסד אם לא נמכר במהרה בודאי הוי שנוי גדול ודמי ממש לההיא עובדא דגט פשוט לההיא אתתא דיהבא ליה זוזי לההוא גברא למזבן לה ארעא ואזל וזבן לה שלא באחריות אתא לקמיה דר"נ א"ל מציא אמר' ליה לתקוני וכו' וכתב מהרש"ך בח"ג סי' ס"ד וז"ל ומלבד כל הכתוב עוד אני רואה טעם נכון לחייב הפאטור הזה והטענ' שטוען שלטובה נתכוון אינה כלום שכיון שראובן כתב לו ממין פ' מסתמא סחור' זו חביב' אצלו ואפילו היה שולח לו סחור' היותר חשוב' שבעולם אינה חשוב' אצלו כערך הסחור' שצו' לקנות ובודאי דהוי פשיעה גדולה וכו' עכ"ל

ואם כן בנ"ד אלולי יכתוב לו הרשות הנז' שם בודאי במה שלקח לו מין אחר וכ"ש זה המין העומד ליפסד הוי שנוי גדול וא"כ שמעון בודאי מפי הרשות שבכתב הוא חי לשנות וכיון דיש לפרש הרשות הנז' כדכתי' לעיל או יש לפרשו שהוא רשות כולל הוי שמעון בעל השטר וידו על התחתונ' כההיא דהריב"ל ממש ועוד אף למתעקש עדיין בזה מ"מ הרי גם בנ"ד שינה מדרך הסוחרי' דהגם שנותנים רשות היינו לקנות סחורות הרבה אבל לא לקנות סחור' א' כנ"ד ובפרט בסחורה זו שאין מדרך הסוחרים לקנות ממנה בסך עצום