מר ואהלות קצג

ק"ח בהגהת הטור אות צ"ג וז"ל נקטינן דבתוך זמן נשבעין ונוטלין ובאחר זמן מן אין נשבעין ונוטלין ע"ש. והיה נראה עוד לו' דהכא בנ"ד אפילו מהרש"ך והש"ך מודים מטעמא דטען האח הגדול שאחר שהלוה לו אביו זאת ההלוא' מעולם לא קבעו עוד אותה כלל וכלל ועבר יותר מט"ו שנים ולא הזכיר לו אביו מאותה ההלוא' כלל ומת ולא תבע אותה ולא כתבה עליו בפנקסו דמזה קצת ראיה שמחלה לו אז מעיקרא לא היה דעתו לתבוע אותה ממנו והרי זה דומה למ"ש הש"ך דאם יש לאחד עם חבירו הלואה דאינו חייב לפרוע לו מבלי שיתבענו דכל עוד שלא תבעו אינו חייב לפרעו דאפשר דכוונתו לתתם לו במתנה או מחלם לו ע"ש וא"כ גם בנ"ד שמעולם לא תבע הלואה זו ולא כתבה בפנקס כלל מזה הוכחם שמחלם לו וכיון דהוי ספק הוי כל א' וא' תובע לחבירו מספק וכיון ששניהם טוענין בספק הדר דינא דלגבי כל א' וא' אין מוציאין ממון מספק ועם כי יש לדחות דלא כתב הש"ך אלא דוקא שאינו חייב לפרעו כל זמן שלא תבעו אבל בודאי אם מת המלוה יכולין היורשים לתבוע המלוה משו' ברי בחיובא וספק בפטור ודומה למנה הלויתיך וזה אומר לו איני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם מ"מ בנ"ד יתכן דאפי' מת אינם יכולים היורשים לתבוע חדא דרגלים לדבר כיון שלא כתב עליו בפנקסו ההלוא' הזאת כמו שאר חובותיו הכתובי' בפנקסו וגם הוא בנו הגדול וגם הוא דר עמו הוא ואשתו בביתו יש מקום לו' דמעקר' כשנתנם לו אדעתא דמתנה נתנם לו דבלא"ה סופו לירש אותו אע"ג דיש לו אח קטן ממנו הרי גם לאח הקטן הלוה לו כנגד חלקו העולה לו מהלואה של האח הגדול ודעתו של הזקן לעמוד כל א' בשלו אחר מיתתו ולא הוי כ"כ נ"ד ברי בחיובא

באופן העולה לפום דינא שהאח הגדול המוחזק ל זכה במה שבידו אחר שנשבע וכדכתי' לעיל. זהו מה שנלע"ד נאום אבי"ע ס"ט

שאלה י"א

ראובן ושמעון סוחרים גדולים אחד פצ"י : ואחד בבבל וכל מה שיצטרך ראובן איזה סחורות מבבל כותב לשמעון אהובו הנזכר עליהם כי תמיד יש לו מממונו תחת ידו וכן שמעון ע"ז הדרך והנה קודם צאת השיירא ד' חדשי' מבבל כתב לו ראובן בכמה כתבים שיקנה לו במעות שתחת ידו מיני סחורות דבר פ' ודבר פ' ודבר פ' עד תשלום הסך באופן שכתב לו על כמה מינים שכך מנהג הסוחרים הגדולי' ליקח מינים הרב' שעכ"פ אם לא ירויח בזה ירויח בזה וכן בכתב האחרון שכתב לו חזר והקפיד עליו כדרכו וא"ל ממין פ' תקח שיעור כך ומסחור' פ' כו"כ עד תשלום הסך אשר ביד שמעון והנה אחר שכתב לו ראובן על כמה מינים בפרטות אחד לא' חזר וכתב לו בסוף הכתב בתא יא א'כי כתבנא אלדי עלינא לא' גל נבצרך ואלדי הקב"ה בילהמך מקבולנא פקט תזהיר לינא בקיית אל מחביא. והנה יש לראובן סחורה בשותפות עם שמעון והיא נקראת תונבך 'גיראזי ששמו קלאם אקנא ושלחו אותו לעיר עוץ ששם דוקא נמכר זה יזמין וידוע שאם יתיישן זה המין יותר משנה יהיה נפסד והולך לאבוד ולא יהיה עוד נמכר כלל אפי' עד חצי דמיו והיו שניהם ראובן ושמעון מצטערים על הסחורה הזאת שהיא עומדת בעוץ בלי מכירה וכתב לו שמעון לראובן שיכתוב לאהובו אשר בעוץ למי שהמעות תחת ידו שימכרנו מהר הן חסד הן יתר יען ששמע שיצא מזה המין הרבה בבצרה והנה אחר שהגיע כתבו של ראובן לשמעון אשר כתוב בו שיקח לו ממין פ' ופ' ופ' כנז"ל הלך שמעון וקנה ברוב המעות אשר תחת ידו מזה המין הנז' והניח כל סחורות שצוה לו עליהם ד"מ לקח לו בח' גרוש מזה המין וב' גרוש משאר המינים וראובן עומד וצווח מה זאת עשית עמדי שקנית לי ברוב ממוני דבר שלא צויתיך עליו מעולם ולא יתכן שאצוה אותך עליו מאחר שאתה יודע שיצא מזה המין הרבה בבצרה ואתה יודע אפי' על דבר מועט שיש לנו בעוץ אנו מצטערי' הרבה שאפי' מין אחר שאינו גרוע ואינו עומד ליפסד אין לך ליקח ברוב ממוני שיש לי תחת ידך אלא דוקא כאשר כתבתי לך מזה ומזה ומזה ומכ"ש שאתה יודע שאיני חפץ בזה המין אפילו במשקל א' ועוד הרי צויתיך על תונבך אחר מזה מוכח שאיני חפץ עוד בתונבך ושיראזי הנז' ואם כן איך עלה בדעתך לקחת לי עוד מזה המין העומד ליפסד בסך הגדול הזה ותעשה לי כל ממוני בדבר הקרוב להפסד ואתה יודע שמימי לא עלה בדעתי ליקח מזה המין ולישא וליתן בו בזה הסך העצום ופשיעה גדולה עשית בזה ואיני חפץ במעשה הזה כלל אלא מעותי פקדון הם אצלך והדבר אשר קנית לך ולחולקך ואני איני חפץ ממנו כלום זהו שאמרתי לך פקט תזהיר אל מחבריה מה זו אהבה אינה אלא איבה יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה

תשובה הנה ידוע מ"ש מהריק"ו בשורש יו"ד דבשנוי כל דהו פקע תורת שליחות מהשליח עש"ב עוד כתב שם דכל המשנה במה שחבירו מקפיד עליו כל ההפסד שאפשר לתלות שבא מחמת השנוי חייב לפרעו עכ"ל והיינו ודאי בשותף משמע הא בשליח השליחות בטלה וא"כ יראה ודאי בנ"ד דאין לך שנוי גדול מזה במה שלקח לו מזה המין שלא צווהו עליו והניח כל המינים אשר צוה לו עליהם אחת לאחת ומכ"ש שזה המין אשר לא צווהו עליו דבר העומד ליפסד אם אינו נמכר במהרה כנז' בשאלה ומימיו של ראובן לא נסתחר מזה המין בסך עצום כזה כי עומד בהאי פחדא שמא לא ימכר מהר בעוץ ויעבור