מר ואהלות קצא

ימים שומ"ה היתה בלבי בהסכמות כאלו דתלו בפלוגתא דרבוותא שמטילים חרם כדי שע"כ יוציא הלה מממונו כי יחוש לס' אסור מ"מ הצבור נכנסין בספר גזל בקום עשה שמוציאין ממון ונותנים לתוך רשותם ואף דהכא אין פי' החרם שיתנו אלא שלא ישבו בעירם להסתחר ואם ירצו לישב ולהסתחר יתנו כו"ך מ"מ האי נקיט בכובסי' וכו' עכ"ל ור"ל שהרשב"א שכתב יתנו וכו' היינו משו' דפסיקא ליה מלתא אבל לדידן דאיכא מחלוקת איך מנדין על הספק וכו' עכ"ל דעפ"י מש"ל א"ש דהכא בנ"ד לכ"ע יד בעל המנהג על התחתונ' ומוציאין מיד המוחזק ושפיר מצו לתקן לכתחיל' בחרם ושבוע' ואף את"ל דאכתי בנ"ד לא ימנע מן המחלוקת עם שאינו אמת מ"מ מאי דעבוד עבוד וספק חרם להחמיר וכמ"ש הרב כנה"ג וה' פ"מ בח"ב סימן קי"א על ענין זה של גאביל"ה דאם עברו ותקנו גאביל"ה והסכימו בחרם ספיקא להחמיר כשאר ספיקי דאורייתא דקי"ל לחומרא ואע"ג שכתב מהרי"ך שם דאם נעשה חרם על הגאביל"ה על כרחם של הסוחרים אין העוברי' ראויים לעונש לא ממון ולא עונש הכרז' להכריחם בחרם ולאו עבריינין מקרו ואפי' שיהיו מנודים לבני עירם לבני עיר אחרת אינם מנודים אבל הם יחושו לעצמם וכ"כ מהראנ"ח ז"ל שמפני ספק חרם אין מוציאין מיד המוחזק ובעל הדבר יחוש לעצמו עש"ב מ"מ בנ"ד מודה דיש טעם אחר לתקון הגאבי"לה שתקנו כדי שיוכלו להביא חכם המורה להם אסור והתר לכל יהיו מוכשלים באסורי תור' מחמת דלא יש להם מי שמורה להם את הדרך וזה רמיא אכ"ע שחייב כל איש ישראל להסיר מכשול האסור ולדעתי הא עדיפא ממצות פדיון שבויים שזה הצלת גופו וזה הצלת נשמתו ואם בעבור פדיון שבויים תקנו הגאביל"ה כ"ש בעבור להסיר מכשול מבני ישראל ואף מטעם זה לחוד ראוי והגון לתקן גאביל"ה ואף שהרב כנה"ג כתב שם דמטעם זה שנותנין אותה לת"ת לא מהני אלא להיות סניף לשאר הטעמים ולא לבדו בנ"ד יודה דיועיל לבדו ואפי' לא יהיה אלא לסניף מ"מ הא איכא טעמים אחרים האמורים בשאלה ומכ"ש למאי דכתיבנא דבנ"ד כ"ע מודו בצירוף כל הטעמים הנז"ל דשפיר מצו לתקן בהסכמה ובחרם ליקח דבר קצוב למאה מהאורחי' הבאים להסתחר ע"י שמתרין בהם כמו שכתב הרשב"א

ועוד אני אומר דהכא בנ"ד אף המתעקש לומר דתלוי בפלוגתא דרבוותא הכא בנ"ד שעשו ההסכמה כל בני העיר ק דם בואם של האורחים וקודם צאתם מעירם ושלחו והודיעו הסכמ' זו לרבן של בני עירם להודיע לבני עירו בבל יע"א ואם אינם חפצים בה לא יזוזו ממקומם ויבואו דהשתא לית בה משום דנקיט ליה בכובסי' וכו' משום דלא יבא ולא יהיה זז ממקומו ועכ"ז באים אחר שומעם ההסכמ' להסתחר הא ודאי דסבירו וקבילו ועל דעת כן באו ומנא אמינא לה ממה שראיתי להרב מ"ץ בתשו' סי' נ"ד שהביא תשו' הרשב"א וסיים וכתב ואפי' לא ישב אלא ב' חדשים בההסכמ' החדש' אשר עשו מאחר שעשו ההסכמ' קודם בא יעקב לעיר וידע בהסכמ' קודם בואו שם אדעתא להשתעבד בהסכמה בא וכמ"ש הריב"ש עכ"ל. וה"נ בנ"ד כיון דשמע ההסכמ' ובא אדעתא דהכי בא ואינו נאמן לו' לא שמעתי דבכל דבר שהיה בהכרז' אינו נאמן לומר לא שמעתי ואף על גב דיש לדחות קצת דשאני ההיא דהריב"ש שבא לדור מ"מ האמת יורה דרכו דלא שייכא כיון דחד טעמא אית להו. וכן ראיתי להרשב"א בסי' תשפ"ח שכתב דמי שדר בכאן וכו' אין יכולים להתנות עליהם בדבר הזה דהוי כמתנין על הגזל אבל מועיל לאותם שיבואו באותו תנאי ולבאים אחריהם עכ"ל הרי מבואר שמי שבא אח"כ חייב בהסכמתם וע"ד כן בא וכן בנ"ד

מכלל ופרט כל הדברים הנאמרים הסכמ' הלזו שרירא וקיימת ועולה לפום דינא ואף שהמנהג אינו כן יכולין לסותרו ולחדש דבר מעתה אפילו לכתחי' כנ"ל להלכ' אבל למעשה עד שיסכימו עמו שנים מבעלי ההוראה. נאום העבד הצעיר במשפחת אבי

אברהם בן לא"א. מהר"ר יצחק ענתיבי ס"ט

הסכמת הרב הכולל אחד משפירי אר"ץ כמהר"ר יצחק עבאדי נר"ו

ראיתי את השאלה על דבר תקנת בני אשור אי מצו למעבד על פי הסכמתם ותקנתם והתראתם על האורחים הבאים להסתחר בעירם לתת סך למאה והיא הנקראת גאביל"ה לפום דינא. ואת אשר נגזר עליה מפי עליון הוראה יוצאה מנ"ר דעמיה ומדברנא דאומתי' ראש על אר"ץ רבה אבי דרי חושבנא. . הרב המופלא וכבוד ה' מלא אחד היה אברהם דיינא. הוא ונחית לעומקא דדינא לא הניח זוית ופנה צדדין דין וצדי צדדין ואיזה מקום בינה. ותאחז במשפט ידו כולהו תנויי גמר לה לה ותצא דינ"א

תשובה ניצחת דון מנה ומנה דמצו לתקוני כטוב בעיניהם תהיינה. ולאו למוד"עי הוא צריך כי לא הניח דבר קטון וגדול אשר לא הביא בענין זה כיד ה' הטובה עליו אכן מענותנותיה דרבי רצה לעמוד על דעתי בדבר זה להיכן הדין נוטה וכשאני לעצמי לא נעלם ממני מיעוט ערכי עלי כי מה אני לבא אחר המלך לחייב או לפטור האמנם משום יקרא