מר ואהלות קפח

לחלוק על ר"ת עכ"ל

ואני אומר אחרי המחי' דאין זה הכרח כלל די"ל דר"ת לא איירי במנהג קדום ופשוט וכמו שחילק מהראנ"ח בתשו' סי' ט"ל אבל במנהג קדום מודה להרא"ש דאינו יכול לסותרו אף לגבי הנכרים שאינם מבני העיר ומ"ש עוד מהרש"ל דלאו על טעם דשנוי המנהג הוא דקא סמיך מהרש"ך בח"א סי' קפ"ד ובח"ב סי' נ"ה אלא טעם כעקר הוא משום דבתקון החדש מטי פסידא לפאטורי"ס ואעפ"י שכתב אח"כ ועוד יש טעם אחר לשבח כיון דמשנים קדמוניות וכו' וא"כ יש קצת סמך לנ"ד נמצא דאסמכתא בעלמא וגם אינו סמך גמור אלא קצת הא ודאי אסמכתא לא קניא וסומך עקר על טעם הא' וטפל טעם הב' ושני טעמים שנתן מהרש"ך ך הוא משום שבני העיר מוחין עכ"ל

מה מאד תמהתי בדברים אלו חדא דהמעיין שפיר בדברי הני ג' רועים יראה יראה דטעם זה של המנהג אם הוא קדום אינם יכולין לסתרו הוא טעם כעקר אפי' היכא דליכא מוחין מבני העיר וכמו שכן הבינו מדבריהם גדולי האחרונים הרב פני משה שם והרב כרם שלמה והרב בתי כהונה בסימן כ"א דקצ"ב והרבה מן האחרונים ז"ל ואין דבריו של מהרש"ל עומדי' כנגד כל הני רבוותא ועוד דזה כלל גדול בסו' ובפוס' כשאומרים ועוד ר"ל דאת"ל דליתי' לטעמא קמא מ"מ הא איכא טעמא אחרינא ושפיר המוחזק יוכל לו' קי"ל כהאי טעמא אע"ג דליכא טעם הא' דודאי דהיכא דאיכא תרי טעמי להוציא מן המוחזק כשחסר אחד מהם אין מוציאין מיד המוחזק דיכול לו' דאיני חייב אלא במקום דאיכא התרי טעמי לחיובא אבל כשיש שני טעמים לפטור המוחזק אפי' במקום דליכא טעם הא' עדיין יוכל המוחזק לו' קי"ל כטעם הב' ואין מוציאין ממון מהספק עק ומה שהביא ראיה ממ"ש הרב כנה"ג סימן נ"ח בשם הרדב"ז ז"ל כשהפוסקים כותבין ב' או ג' טעמים בדין א' יש מי שסומך על טעם אחד לבדו לעשות מעשה ואני לא סמכתי על טעם א' לבדו דשמא בעל התשו' לא כתב אותו לעקר וטועה הסומך על טעם אחר לבדו ע"ש ה"נ בתשו' מהרא"ש ז"ל אין לנו לסמוך אלא על שני הטעמים שכתב עכ"ל

והרואה ירא' דמלבד דליכא ראיה כלל מההיא דהרדב"ז אלא אדרבה מוכח מנה להפך דודאי ההיא דהרדב"ז שלא סמך על טעם א' לבדו היינו לעשות מעש' ולהוציא ממון מן המוחזק בקום עשה והיינו משום דשמא הפוסק כתב טעם זה לסניף בעלמא ואין בכח טעם זה לבדו להוציא ממון אבל היכא שנתן הפוסק ב' או ג' טעמים להחזיק ביד המוחזק ולפטרו אז ודאי אפי' יחסר איזה טעם מהטעמים עדיין פטור שיוכל לו' קי"ל כטעם זה כי שמא הוא עתה כנדון דידן דהתרי טעמי הם לפטור נכסי האורחים שאינם מבני העיר ומה ראי' מהוצאת ממון להחזיק בממון

ומה שהביא ראי' מדברי מהרש"ך ך שכ' וקצת סמך וכו' לאו למימרא דהטעם עצמו חלוש מכח עצמו אלא ה"ט שכתב וקצת סמך ואינה ראי' גמור' משום דיליף לה מהגמ' מההיא דסטימותא ולהאי ראי' יש לשדות בה נרגא וכמו שהקש' על ראי' זו הרב פני משה שם עי"ע וא"כ נימא אנן דלהכי כתב מהרש"ך וקצת סמך לנ"ד משום שהרגיש בקושיית הרב פני משה מש"ה כ' דאינה ראי' גמור' משום דיש לדוח' לדחות אבל אה"נ דשפיר יכול המוחזק לו' קי"ל כה"ט כי שמא הוא עקר וכיון דספיקא הוא במקום ספיקא אין מוציאין ממון באופן שכל דברי הרב מהרש"ל ז"ל בכאן נפלאו ממני ואין להם על מה שיסמוכו . וצ"ע

איברא מה שהקש' על הרב פני משה ז"ל דבתחי' הביא ראי' מדברי ר"ת שיכולין לסתור המנהג לגבי הנכרים שאינם מבני העיר ולבסוף אסיק משם מהרא"ש והראנ"ח דאין כח בבני העיר לסתור מנהג הקדום אפי' לגבי שאינם מבני העיר ואסיק הכי להלכה כי מה יענה ביום שידובר בו מתשובת ר"ת דעביד מסתורית"א לכאורה קשיא אכן י"ל בפשי' דבתחל' לא אסיק אד אדעתי' הרב פ"מ ז"ל לחלק בין מנהג קדום ופשוט מש"ה שפיר הביא ראי' מדברי ר"ת אבל כשהביא מדברי מהרא"ש והרנ"א שחדשו שאם הוא מנהג קדום ופשוט שאינם וכולי' לסותרו פי' לגבי נכרי' שאינם מבני העיר א"כ ע"כ דההיא דר"ת לא איירי במנהג קדום ופשוט כנ"ד מהרא"ש והראנ"ח ז"ל דאם הוא מנהג קדום מודה ר"ת למהרא"ש והראנ"ח וסמך הרב פני משה על המעיין כי הוא מובן מעצמו דאיך נימא שסתר דברי עצמו תכ"ד

המורם מכל האמור בנ"ד שהוא מנהג קדום מזמן אבותיהם שלא ל לעכב על האורח הבא להסתחר בעיר אשור ומכ"ש דהוא מנהג פשוט בכל ישראל לתת מס במקום הדיר' אפי על ממון ששולח למקומות אחרים או הולך עם הממון שכתב הרב פני משה משם מהר"ם גאלאנטי שמנהג כזה תקיף חילי' דאינם יכולים לסותרו לדעת מהרא"ש ודעמי' ואיך נוכל להוציא ממון ולתקן גאביל"ה על האורחים עפ"י הוראת מהרש"ל ז"ל נגד כל הני אריוותא

אמנם לכאו' עדיין אשכחנא לה פתרי להאי תקנ' והסכמ' שעשו בני אשור עפ"י מ"ש הרב כנה"ג שם בסימן קנ"ו בהגהת ב"י וז"ל ואי משום טעם מנהג שבא גם כן בספרים רואה אני שעכשיו המנהג בהפך שבכל מקום ומקום מדינה ומדינה של חכמים וסופרי' בקושטא ובשלוניקי המנהג לתקן גאביל"ה ומדברי מהר"ם מפדווא ומהרמ"א מוכח בהדיא דכל שנהגו כן יכולין לתקן עכ"ל ולכאור' דבריו תמוהים דב דבשלמא אם היה ספק במנהג תיריא י"ל שפיר דנידון העולם אחר רובו ומסתמא גם בעיר תיריא נהגו כן ושפיר יכולין לתקן ולעשות הסכמה: