מר ואהלות קפז

פ"מ או כאחד מקמיא או כמש"ל בשם מהר"י פורמון שהביא משמו הרב כנה"ג ז"ל דהשתא ודאי עלו דברי מרן כהוגן וכראוי דתרוייהו שהביא מרן ז"ל הלכתא נינהו ולא פליגי אהדדי ולפ"ז הרווחנו בנ"ד אף שהם תחת מלכות א' יכולים בני העיר לעכב על האורח הבא מחוץ ולהתרות בו דאם ירצה להסתחר יתן כו"ך למאה לסייע עמהם דנהי דהדבר תלוי בפלוגתא מ"מ אנו בדידן דבתרי' דמרן גרירנן וקבלנו הוראותיו בכל אשר יאמר כי הוא זה ואין לו' קי"ל כנגדו ושפיר מוציאין ממון מיד המוחזק אחר ההתראה כסדר שכתב הרשב"א והגם דמהר"ם אלשיך הבין ההיא דהרשב"א שהביא הב"י איירי בב' מלכיות וא"כ אכתי יוכל המוחזק לומר קי"ל כמהר"ם אלשיך הא ליתא חדא דזה כלל גדול ומוסכם כשהפוסק דבריו תמוהים לעין כל דאין לו' כוותיה וכבר אתה רואה מה שתמה מהרי"ק עליו בהבנה זו ועוד הרי כבר כתבנו דמבואר בס' הבתים להרשב"א דלא כוותיה ואלו היה רואה דבריו היה חוזר ממ"ש בדעתו ולא היה מדחיק עצמו כלל ועוד הא איכא סהדא רבה הוא ניהו מהרש"ל ז"ל הנז' שכתב וז"ל וא. ואדרבה לעד"ן שמרן ז"ל ס"ל כפי' חד מקמיא שהבאנו לעיל שהרי כתב עלה והיא תשובה להרא"ש ז"ל שכתב רבי' בס"ס זה והילך תשובת הרא"ש שהביא הטור שאלה וכו' עד וכי קנו אותה וכו' עכ"ל עש"ב

ואם איתא שהבין מרן ההיא דחזה התנופה כפשטה דאם כולם פורעין מס לשר אחד אעפ"י שהם תחת יד שרים מחולקים כל כי האי מלתא היכא רמיזא בדברי הרא"ש בתשובה הנז'. לא מנה ולא מקצתה וכבר מהרי"ק שם תמה על מהר"ם אלשיך ומהרשד"ם בי"ד סי' קכ"ו שנסתייעו מתשובת הרא"ש לענין זה שהבינו ההיא דחזה התנופה כפשטה דאינה ענין להו ומלתא ב באפי נפשה היא וכו' ואף מרן ארישא קאי דרישא דההיא דחזה התנופה היא תשו' לרא"ש עכ"ל אכתי קשיא לי על מהרי"ך ז"ל דלדידיה נמי מי ניחא שהרי מרן קאמר והיא היא התשו' להרא"ש וכולה ולא מקצתה משמע לכן הנלע"ד דמרן הבין ההיא דחזה התנופה כפי' חד מקמיא שהבאנו שכולם בכללות פורעים לשר א' ממון המוטל עליהם והוא הוא דינא דגמרא דקאמר ואי שייך בכרגא לא מצי לעכובי וכדפרש"י שנותן מס גלגלתו למושל העיר הזאת ולפי שר"ת פי' באופן אחר לכן סיים כדבריו סברא לו' שמהסברא הדעת נוטה כפרשי והנה זאת מצאנו להרב בית שלמה סי' ל' שהכריח מתשובת הרא"ש דס"ל כפירש"י ובזה נמצא דכל תשו' דחזה התנופה רישא וסיפא היא היא התשו' להרא"ש שכת' הטור ז"ל וכמ"ש מרן ז"ל ובכן זכינו לדין למרן דאנן גרירנן אבתריה לפסוק הלכה כמותו בכ"מ אע"ג שכל הארצות למלך א' מ"מ כיון שמחלק מס לכל עיר ועיר לבדה אף על גב דשייך בארצו בכרגא למלך כיון שאינו מסייע בעיר הזאת לבני העיר לא שייך בכרגא מקרי ולע"ד דההיא תשו' דחזה התנופ' הכי דייקא עכ"ל מהרש"ל הרי תנא דמסייע לן ועפ"י שנים עדים יקום דבר שדעת מרן כדעת הרשב"א דאפי' אם שני העיירות תחת מלכות א' יכולים לעכב ולהתרות בו שלא יסתחר שם אם לא יסייע עמהם וההיא דחזה התנופ' גם כן כמו שתרגמה הרב פני משה ועם כי יש לגמגם בדברי מהרש"ל במ"ש בכוונת הב"י ובפרט במ"ש ובכן זכינו לדין דאנן בתרי' דמרן גרירנן וכו' ור"ל ואינו יכול לו' קי"ל נגד מרן מ"מ אכתי יוכל לומר המוחזק קי"ל כמ"ד דמ"ש מרן והיא תשו' להרא"ש ארישא קאי כמו שהבין מהרי"ק או קי"ל כהרשד"ם ומהרמ"א דההיא דחזה התנופה כפשטה אזלא ומרן ג"כ ס"ל הכי

אמנם מה שהכרחנו אנן לעיל ממקום אחר דדעת מרן דההיא דחזה התנופה ל"פ אתשו' הרשב"א שהביא אח"ך וכולהו הלכתא פסיקתא נינהו ומוכרח דס"ל למרן דההיא דחזה התנופ' כדתרגם לה חד מקמיא והרב פני משה וגם מהרי"ך מודה למ"ש

אם כן זכינו לדין דשפיר מצו בני אשור לתקן ולהסכים לעשות גאביל"ה על נכסי האורחי' הבאים עם נכסיהם למכור אחר ההתראה שיתרו בהם דאם ירצו להסתחר יתנו כו"ך למאה ואם לא ירצו ילכו מעמהם שלא להסתחר שם וכמ"ש הרשב"א זלה"ה אף שאשור ובבל תחת מלכות אחת וכמו שכן פסק הרב פני משה בסי' צ"ד

אמנם מה שעומד לנגדנו הוא מ"ש הרב פני משה שם לדעת הני ג' רועים מהרא"ש ומהרש"ך ומהראנ"ח ז"ל דאין כח בבני העיר לסתור המנהג הקדום אפי' בדבר שאינו נוגע לבני העיר כי אם לנכרים ובפרט כשהמנהג הקדום הוא מנהג שנתפשט בכל ישראל ואם כן גם בנ"ד מנהג קדום מזמן אבותיהם דור אחר דור שלא ליקח מהאורח הבא להסתחר כלום ולא לעכב עליו ומנהג כזה הוא פשוט ג"כ שרוב גלילות ישראל שאינם פורעים כי אם במקום הדירה ומעריכין אותו במקומו על כל ממון שיש לו בין שהממון הוא במקום דירתו או במקומות אחרים ששולחם לעיר אחרת אין עכשיו יכולין לבטל ולשנות מנהג זה הקדום ולתקן ולהסכים מחדש שיהיו מעכבים. בידם מלהסתחר עוד בעירם עד שיתנו כו"ך למאה מאחר שכבר זכו הן מחמת הדין הן מחמת המנהג

הן אמת שראיתי למהרש"ל הנז' שהאריך בזה והכריח דכל הני ג' רועים שכתבו דאינם יכולים לסתור מנהג הקדום לא אמרו אלא בנדון שלהם שהיו הפאטור"יס מבני העיר ומוחים בידם משום דמטי להו פסידא אבל היכא דליכא פאטורי"ס מוחין או הסכימו על האורחים הבאים מחוץ על נכסיהם להסתחר שם ולחזור לעירם דכ"ע מודו דיכולין לסתור מנהג הקדום וסיים וכתב שמוכרח לו' דבר זה בדעת הני ג' רועים הנז' משום שלא יחלוקו על ר"ת שכתב דאין יכולין לתקן על שמעון אם הוא מישובם דמשמע להדיא דאם הוא מעיר אחרת ואינו מבני העיר יכולין לתקן על נכסיו שיתן מס עמהם ואיך יחלוקו הני בתראי עליו אלא ודאי דכולהו מודים דרבנן לר"ת ואינהו עקר טעמייהו משום שהפאטורי"ס מוחים דמי יוכל