מר ואהלות קפה

טעם והכרח ואדרבה דבריו תמוהים ולא ניתנו ליאמר וכ"ש ליכתב דאם לפום דינא אינם יכולין ליקח מהם מה יוסיף ומה יתן כח ההסכמה והתקנה דאטו יכולים להתנות ולהסכים על הגזל לגזול ממון חביריהם זה לא אמרה אדם מעולם ועוד דכל שאלת הרשב"א אם יכולין בני העיר לשעבד בני עיר אחרת והיה לו להשיב בקצור דנהי דעפ"י הדין אינם יכולין לשעבד מ"מ ע"י תקנה והסכמה יכולין לשעבד ומה לו להשיב שכך הסדר שמתרין בהם תחילה ומה צורך להתראה זאת והא מבלי התראה יכולים לשעבדם על ידי הסכמה ותקנה ואדרבה לישנא דהרשב"א משמע דאפילו ע"י הסכמה שהרי כתב אם יכולין. בני העיר הזאת לשעבד בני עיר אחרת ולשון זה משמע שבאים לשעבדם ע"י הסכמה או תקנה מחדש דאל"כ הול"ל אם יכולים לחייב בני עיר אחרת לתת במס עמהם וע"ז השיב שאינם יכולין אלא דוקא להתרות בהם ולחייבם אחר ההתראה אבל תכף לגזור ולתקן עליהם לתת מס עמהם אינם יכולין וכמ"ש שם הרשב"א בתשו' הנז"ל

ועוד דתיקשי לכל הני הפוסקים המפורסמים | שאסרו לעשות גאביל"ה על האורחים דלמה לא מצאו מקום להיתר ע"י תקנה והסכמה ועוד אדרבה שכל נדונות שלהם ושאלתם דאם יכולין לתקן ולהסכים ליקח גאביל"ה מהאורחים והעלו דלא מצו ואם איתא דהרשב"א מודה דע"י תקנה והסכמה יכולין לתקן על בני עיר אחרת מה להם כי יצעקו לאסור הגאביל"ה כיון דע"י הסכמה ותקנה מצו למעבד אלא ודאי דזה לא יעלה על לב שום פוסק

ומה מאד תמהתי בדברי קדשו במה שסיים וכתב על דברי הרשב"א ז"ל דמשמע דאם נהוג ליקח מן האורחים נהוג והשתא ניחזי היכי נהוג מעקרא אם ע"י הסכמה של בני העיר א"כ נמצא שיכולין לתקן על האורחים ואם בלא הסכמה אלא נהוג עלמא הכי דבענייני מסים לא בעינן מנהג ותיקין א"כ כ"ש דע"י הסכמה מהני עכ"ל ואנכי לא ידעתי מה כ"ש היא זאת וק"ו דאית ליה פרכא דבשלמא מנהג אימור אשתרבובי אשתרבב כמה פעמים בקום עשה והוקבע המנהג כך אפילו שהיה שלא כדין מאי דנהוג נהוג אבל לתקן ולהסכי' לכתחלה ולהתנות שיקחו מהם בע"כ הא ודאי לא אמרה אדם מעולם ואין ללמוד זה מזה כלל ועוד שיתכן שנהגו ע"י שעשו להם התראה שכ' הרשב"א ונתרצו לבא על זה ובכה"ג אם עשו תקנה והסכמה אחר שהתרו בהם שלא להסתחר ואם יסתחר יתן שפיר דמי אבל מתחלה לגזור עליהם ולתקן שיתנו תכף זה א"א כלל דהוו מתנין על הגזל וכמ"ש הרשב"א גופיה בכ"מ הובאו דבריו בס' הרב פני > משה ח"ב סי' צ"ה ע"ש

עוד כתב מהרש"ל על דברי מהרא"ך שהביא . דבריו מהרש"ך בח"ב סימן נ"ה שהביא ההיא דר"ת וכתב עלה והא דאמרינן רשאין בני העיר וכו' אין התקנה אלא למי שעשאה והסכים עליה אבל בני מדינה אחרת אין להם חלק עם עושי ההסכמות וכתב מהרש"ל עלה והיא היא תש' ר"ת ונראה שר"ל שאף בענייני המסים אין לעשות הסכמה על האורחים ואני תמה עליו שדלג מפשו' ר"ת ג' תיבות שעל מ"ש הדין עם שמעון מסיים בה אם הוא מישובו דמוכח להדייא שיכולין בני העיר לעשות הסכמה על מי שאינו מן הישוב וא"כ הרי זו ראייה לסתור דבריו עכ"ל ולפי מש"ל בכוונת דברי ר"ת א"ש ולק"מ

המורם מכל האמור דאין יכולין בני העיר לתקן ולהסכים על הבאים מחוץ לתת מס עמהם אם מסתחר בדרך עראי אלא דוקא להתרות בהם כדרך שכתב הרשב"א וא"כ מפורש יוצא בנדון דידן שאין יכולים לעשות הסכמ' לכתחי' ולתקן על האורחים לתת גאביל"ה דבר קצוב למאה דבמקום שנהגו נהגו אבל לתקן מחדש א"א אלא דוקא להתרות בהם כדרך שכתב הרשב"א ואחר ההתראה יכולין לתקן ולהסכים אם לא ישמעו להתראתם ויכולין לנדות על זה וכמ"ש הכנה"ג בסי' קנ"ו שהביא תשו' הרשב"א הלזו והעל' ממנה שיכולין לתקן וליקח גאביל' מן האורחים ע"י ההתראה והעכוב שמעכבים עליהם שלא להסתחר בארצם ואם ירצו להסתחר יתנו כו"ך

שבתי וראיתי לכאורה דאפי' בכה"ג להתרות אינם יכולים לעשות שהרי הר' כנה"ג שם בסי' קנ"ו הביא משם כמה פוסקים שהבינו מדברי הרשב"א שכתב שמתרין וכו' היינו בשתי. מלכיות אבל אם הם תחת מלכות אחת אפילו: שהם מחולקים בעיירות ובשרים מקרו שייכי בכרגא ולא מצו לעכובי עלייהו וכן הביא מרן בב"י בסימן קנ"ו משם ספר חזה התנופה עש"ב וכתב שם הרב כנה"ג דמדהביא מרן ההיא דחזה התנופה מבלי שום חולק ש"מ דס"ל דהכי הלכתא וחלפה פסוקה היא וליכא מאן דפליג עלה עכ"ל. ואף שהרב משפטי שמואל כתב על ההיא דחזה התנופ' דיחידאה היא וכל הפוסקים פליגי עלה ובודאי דס"ל דההיא דהרשב"א ז"ל דמתרין אפילו במלכות אחת כיון דהשרים מוחלקים הוי בכלל לא שייכי. בכרגא דידהו ויכולין לעכב עליהם מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ויכול האורח הבא מחוץ לו' קי"ל כמ"ד דכל עוד שהם תחת מלכות אחת לא מצו לעכובי

ומה גם לפי מה שראיתי בתשו' כ"י למהר"ם בן חביב הביאה מהרש"ל ז"ל וז"ל שהסכמת רוב האחרונים דס"ל דכל העיירות של מלכות תוגרמה אעפ"י שהן מחולקין לשרים כיון דכולם כפופים למלך אחר וכולם פורעים כרגא למלך ורצון המלך הוא שעבדיו ובני מלכותו כיון שפורעים מס במקום דירתם יש להם רשות להסתחר בכל מדינות המלך וכולם מבני ישוב אחד מקרו ויכולין למחות בבני העיר שלא לתקן כנגדם וזה ברור ופשוט עד שאני תמה על הרב פני משה שאיך החליט הדבר דאם כל בני העיר מסכימים על נכסי האורחים שאינם מבני עירם דאין האורחי'. יכולין לעכב אע"ג שהם תחת מלכות א' דלפי דבריו נתבטל אומרם ז"ל בגמ' ובפוסקים דבר מתא אבר מתא אחריתי לא מצי מעכב אי שייך בכרגא. דידהו דהרי יכולין לעשות הסכמה כנגדו שלא יבואו