מר ואהלות קפד

את המס אלא כך סדר הענין לפי דעתי שבתחלה מתרין בהם שלא יתעסקו בגבולם מפני כי לולי הם וכו' יהיה להם ריוח וטוב הארץ יאכלו ואם ירצו להתעסק יהיו כאחד מהם ויפרעו מס כפי הממון שמסתחרים בו שם עכ"ל. וא"כ י"ל דה"ק ר"ת דאם שמעון מבני עירו אינו יכול לעכב עליו בשום אופן לשעבדו ולתקן עליו לתת מס על הנכסים שבידו לאפוקי אם הוא אינו מישובו דאז יכול לבא עליו בעקיפין ולו' לו דאם אינך חפץ בתקון שלנו לתת עמנו לך מעמנו ויוכל להכריחו על זה אבל לא לעשות עליו תקנה והסכמה מבלי התראה וכמ"ש הרשב"א ז"ל וכ"כ הרב פני משה שם וז"ל אמנם אם כל בני העיר מסכימים על נכסי האורחים שאינם מבני העיר וכו' דאם אינו שוה להם להאורחי' התקון ההוא יוציאו ממונם מהמדינה עכ"ל דלכאורה קשה עליו מדברי מהרש"ח ז"ל שהביא מדברי הרשב"א והריב"ש והר"ן דכולם ס"ל דאינם יכולין לתקן על בני עיר אחרת ואדרבה משוה כח בני עיר אחרת יותר מכח בני העיר שהרי כתב וכי יכולים להציע על קצתם כיון שאינם מבני קהלם ואיך לא זכר מזה הרב פני משה ז"ל פלוס ואדרבה כתב וזה ברור אלא ודאי כמ"ש דכולהו מודו שאינם יכולין בני העיר לכוף לבני עיר אחרת ולתקן עליהם לתת עמהם אפי' אם ירצו ליקח סחורתם ולילך דזה לא יתכן אלא יתרו בהם בתחלה וכדכתב הרשב"א ז"ל. ועי"ל דמ"ש ר"ת אם הוא מישובו אם זה מלשון אפי' ור"ל דאפילו שמעון מישובו וכפוף לבני עירו אפ"ה אינו יכול לתקן עליו ולהפסידו כ"ש אם הוא מעיר אחרת שאינו כפוף לבני עיר האחרת שאינה עירו דאין יכולין לתקן עליו ועי"ל עפ"י מה שראיתי להרב משא מלך ומהראנ"ח ומהרשד"ם ומהר"י אדרבי והרב פני משה ז"ל שכולם הבינו מדברי ר"ת שטענת ראובן לשמעון הוא שיפרע מממונו בעד מה שמרויח שמעון בממון אחרים שבידו ועל זה באה תשו' ר"ת אבל לפרוע. מכיס בעל הממון חייב מדינא וכמו שהעלה הרשב"א לפום דינא דעקר החיוב על מקום העסק ולא על מקום הדירה לפי"ז י"ל בפשיטות דההיא דר"ת איירי בעסק קבוע דכפי הדין מקום שמסתחר שם יתן ומש"ה כתב אם שמעון הוא מבני עירו אינו יכול לעכב ולתקן עליו מחדש משום דמטי ליה פסידא ממ"נ אם יקח ויתן מממונו של בעל הממון שוב לא ישלח לו באופן דאם שמעון מבני עירו אינו יכול לתקן עליו לתת לו מהריוח שלו ולא מממון בעל העסק אבל אם הוא מעיר אחרת ומתעסק שם בדרך קבע יכול לתקן עליו כיון דמדינא ינא חייב וא"כ אף אם נהגו שלא ליקח ממנו יכולין לשנות המנהג ולסותרו ולחזור על דין תורה דבכה"ג. כ"ע מודו דיכולין להסכים ולסתור המנהג ולחזור לדין תורה כידוע מדברי הפוסקים ז"ל ודברי הרשב"א שכתב שאינם יכולין לשעבד בני עיר אחרת היינו אם מתעסקין בדרך עראי דאז אינם יכולין ליקח מהם כי אם אחר שמתרין בהם

ובטהרת יד הקדש מצאתי כתוב למורנו מהר"ש לאנייאדו זלה"ה שכתב על דברי מהרח"ש הללו שהבאנו נו וז"ל משמע מדבריו שכל הפוסקים מודים להרשב"א וזה מן התימא דהא איכא ר"ת והרב אביגדור ז"ל שהבאנו דפליגי גי בזה עש"ב דעפ"י מ"ש א"ש דל"פ ולק"מ גם מ"ש דהרב אביגדור דלא כהרשב"א אחרי המח"ר ליתא דהא לך לשון הרב ז"ל המובא בס' המרדכי בפ"ק דב"ב סי' תע"ז וז"ל השיב אביגדור איש הבא אל עיר נושבת יהודים אם צריך ליתן מס תוך י"ב חדש אם מנהג קבוע שם איני יודע לפטרו עכ"ל א"כ י"ל בפשיטות דההיא דאביגדור איירי שבא האיש לעיר נושבת דהיינו לדור שם ולישא וליתן בקבע דכל עוד שלא קנה בית דירה לא חשיב כבני העיר אבל אם נהגו לחייבו אפי' שלא דר י"ב חדש מנהגם מנהג וכמ"ש איהו ז"ל וא"כ מה ענין זה לסוחרי' הבאים מעיר אחרת שכל ביאתם למכור סחורותיהם ולהלבישם בסחורות אחרות ולחזור למקומם שעל זה לא דבר הרב אביגדור דיתכן דבכגון דא מודה הרב אביגדור שאין יכולים בני העיר לתקן עליהם לתת מס אלא מתרין בהם על דרך שכתב הרשב"א ואת"ל דבהכי איירי הרב אביגדור מ"מ הרי כתב דאם יש מנהג וכו' איני יודע לפטרו הרי שלא חייבו הרב אלא משום שהיה מנהג בעיר לחייב האורח אף שכפי הדין פטור שמנהג בענייני המסי' מבטל הלכה אבל היכא דליכא מנהג אדרבה מוכח מדבריו שאינם יכולין לתקן ולחייבו כל עוד שלא שהה י"ב חדש וכן ראיתי למהרש"ך בח"ב שהביא משם מהרא"ך ז"ל שכתב דההיא דאביגדור במי שבא לגור אבל לו' שמי שאינו בא לגוד אלא למכור סחורתו לא נשמע מעולם היות תקנה והסכמה עליהם ואינו נכנס בתקנותם והסכמותם עכ"ל: ומה שהק' מהרש"ל עליו וז"ל דבריו תמוהים שהרי תשו'הרשב"א איירי במי שבא להסתחר וקאמ"שהכל תלוי במנהג ואיך קאמר דלא נשמע מעולם והרי שמועה שמענו מדברי הרשב"א עכ"ל. ואחרי המחי"ר לק"מ דודאי מ"ש הרשב"א דהכל תלוי במנהג ור"ל דאם נהגו ליקח מהאורח הבא להסתחר אפי' בדרך עראי ודאי שמנהגם מנהג דכיון דבקום עשה נהגו ליקח מהם מה לי אם היה כדין מ"ל אם היה שלא כדין דכלל גדול במסים דאזלינן בתר המנהג אפי' הפך הלכה אבל במקום דליכא מנהג אלא שרוצים. לתקן ע"י הסכמה ליקח מהאורחים הבאים להסתחר ולחזור למקומם בודאי שבזה שפיר כתב הרב ז"ל דשמועה זו לא שמענו מעולם במקום דליכא מנהג לתקן ולהסכים ליקח מהם זה לא אמרה אדם מעולם להתנות על הגזל אם אינם חייבים על פי הדין ואפילו הרשב"א מודה בזה ואין להם אלא להתרות בהם שלא יסתחרו בארצם ואם ירצו להסתחר יתנו עמהם במס וכמ"ש הרשב"א בתשו' הנז"ל

עוד כתב מהרש"ל הנז' דמ"ש הרשב"א דאינם יכולים לשעבד בני עיר אחרת ולא להחרי' אותם לאו היינו ע"י תקנה והסכמה דע"י תקנה והסכמה יכולין לשעבד בני עיר אחרת ע"ש שהאריך בחילוק זה ויצא נגד כמה וכמה מהפוסקי' שכתבו איפכא ואני אומר אחרי המחי' מעצמותיו הקדושים דאיך מלאו לבו לחלוק על רבנן סבוראי מבלי