מר ואהלות קפג

אם הוא ראש ישיבה ובספר ריח שדה כתב שאסור ליקח יותר מכדי חייו והביא ראייה מב' דייני גזרות וכו' עש"ב

וכבר כתבתי לעיל משם הב"ח דהתם שאני שלא נתמנו ראשים על הקהל עוד תי' דהתם שאני שהיו לוקחים בחזקה א"כ איפא בנ"ד שאינו לוקח בחזקה אלא איש איש אשר נדבו לבו בודאי מותר ליקח עד שיתעשר עוד כת' בספר ריח שדה דאמרינן האי דיינא וכו' וא"כ כ"ש מתנה והא נמי ליתא דהתם שאני שהוא רגיל כמ"ש הב"ח ומור"ם עוד כתב וכ"ת ה"מ היכא שנותן לו וכו' מדברי מהרי"ק ועור מדברי מהרשד"ם וכו' והא נמי ליתא דכיון דכללא כייל לן מהריק"ו משום ר"י דדוקא התם פסולים שהיה הדבר מוכיח שהיו עושים הטובה מפני שהיו רוצים לדון לפניו א"כ איפה י"ל דאפי' במתנה נמי כל שאינו מוכיח מותר ואפי' מיחידים נמי מותר דהא כל הנהו עובדי דכתובות הוו מיחידים שהם כמה"ד ואפ"ה כתב ר"י שהתם שאני שהדבר מוכיח וכו' וכמ"ש הב"ח דמה"ט מתיר בתשו' הגאון וכבר נתבאר לעיל דאפי' הרמב"ם מודה בזה עוד כתב הריח שדה ובפרט אם היחידים אינם נותנים לת"ח מתנות אלא לח' העיר דוקא וכו' ובודאי שנותנים לחכם הקהל הוא להחניף להם עכ"ל. ומהא נמי לא אירייא די"ל דה"ט דסוברי' דכיון שזה נעש' רב עליהם אם כן לו נאה כל כבוד משא"כ שאר הת"ח

הכלל העולה דאם אינו רגיל מותר ליקח מתנות אפי' להתעשר ואפי' הרמב"ם מודה בזה ועוד יראה לע"ד דאפי' מדת חסידות ליכא כיון שהוא ראש ישיבה כגון שצריך להתעשר כדי שישמעו דבריו כנלע"ד. ץ

עד כאן מצאתי מדברי א"א הרא"ש ז"ל

נאום יצחק בר שבתי ס"ט

שאלה ט'

נשאלתי מה שנהיה מזה שנים בעיר אשור יע"א שעברו עליהם מים הזדונים שנה אחר שנה וימת עם רב מהעיר ההיא ומה שנשאר מבני ישראל נדדו הלכו למקומות אחרים עד ישוב חרון אף ה' מהעיר ההיא וכד נח זעפא התחילו לחזור כמה בעלי בתים למקומם ורובם עניים ואין בהם עוד כח לסבול עול המסים שאינם נהוגים והעלילות ברשע ובכל יום ויום הולכים ומוסיפים ורוב הסוחרים הנמצאים שם הם מבני בבל הבאים להסתחר שם בדרך עראי וחוזרים לבתיהם ויש מהם שמתעכבים י"ב חודש ויותר ועיני המושל על בני העיר שרואה סוחרים רבים ואינו מבחין שרוב הסוחרים אינם מבני העיר ומרוב דוחקם וצערם לא יש לאל ידם לשכור להם מרביץ תורה להורות להם דרך האסור וההתר וללמוד עם התלמידים ורובם ע"ה ולא ידעי האסור מה הוא וכשראו בני העיר כך דא"א להם עוד קיום בארץ ומוכרחים לילך מן העיר ההיא ולהניח שלהם הקדום ומקדש מעט ביד הגוים וגם להניח קבריהם וקברי אבותם ולילך ומחמת זה נתקבצו כל בני העיר וחבר עיר עמהם ותקנו והסכימו בהסכמה חמורה באלה ובשבועה וחרם עליהם ועל הבאים אחריהם שמהיום הזה והלאה על כל האורחים הבאים דרך ארצה להסתחר שם שאם ירצו להסתחר בארצם יתנו דבר קצוב למאה וזו היא הנקראת גאבי"לה כמו שעושים פה אר"ץ יע"א ודמשק משק יע"א כדי לסייע עמהם בעבור הכנסת ת"ת וח' המורה ובעבור המסים הרבים אשר מתחדש עליהם בכל יום ואם לא ירצו לתת אין להם רשות להסתחר בעירם ובעת שעשו הסכמה הזאת לא היה שם שום אורח ושלחו והודיעו לבבל ולכל המקומות הקרובים להם על רזא דנא כדי שקודם שיבא הסוחר יהיה לו ידיעה מזה וע"מ כן יקום ויבא ואם אינו חפץ לא יבא ולא יהיה וכל הבא על דעת הסכמה זו הוא בא ושלחו מתם לרבני אר"ץ יע"א להודיע להם אם הוכשרה התקנה וההסכמה הזאת בעיניהם ועולה לפום דינא אם לאו ושכמ"ה

תשובה הנה כבר נודע דכמה קולמוסים נשברו וכמה דיות נשתפכו בענין זה ולכאורה נראה דלא יפה עשו דאינם יכולים לתקן ולהסכים וליקח גאביל"ה מה אורחים הבאים וכמ"ש מהרח"ש ז"ל בס' תורת חיים ח"ג סימן ק"א דקמ"ה ע"ב וז"ל אם יכולים בני העיר לכוף לבני עיר אחרת לשלם גאביל"ה ואומר שמתברר מתשו' הרשב"א והריב"ש ז"ל ושאר רבוותא שאין כח ביד בני העיר לתקן תקנות על הבאי' מחוץ להסתחר שם ואינם חייבים הסוחרים מחוץ לעמוד בתקנתם והסכמתם רק במי שדר י"ב חדש וגם הביא משם הר"ן ז"ל בתשובה סימן י"א דתקנתם דוקא לאותם הנקראים בני עירם אבל לבני עיר אחרת לאו דאטו יש כח בידם להציע על קצתם כיון שאינם מבני קהלם עכ"ל. הרי מבואר להדיא שאינם יכולין לתקן ולהסכים ליקח גאבי"לה מהאורחים הבאים מחוץ האמנם לכאורה נראה שזה הפך מ"ש הרב ש"ג משם ר"ת בפ"ק דב"ב וז"ל ומה שטוען ראובן לתקן לתת משל אחרים מעתה והלאה ושמעון מעכב הדין עם שמעון אם הוא מישובו עכ"ל. הרי מוכח מדבריו דאם שמעון אינו מישובו מצי ראובן לעכב עליו ולתקן מחדש שיתן על הנכסים שבידו וכן הבין מדברי ר"ת הרב פני משה בח"ב סי' צ"ה וז"ל והרואה יראה דאי אמרינן דהיחיד מעכב שלא לשנו' המנהג לא הוי כי אם ביחיד שהוא מבני העיר בעצמה לא כן אם יהיה שלא מבני העיר ההיא עכ"ל וא"כ איך לא זכר שר מנ"ר מהרח"א ז"ל דברי ר"ת הללו דהם לכאורה נגד הרשב"א ז"ל. אמנם ודאי יש ליישב בפשיטות על פי מה שסיים הרשב"א שם בההיא דסימן תרס"ה שהביא מהרח"ש ז"ל וז"ל ומ"מ אינם יכולים להכריחם מיד לפרוע עמהם