מר ואהלות יח

במעשה שבירך עליו א"צ לחזור ולברך אלא ודאי שמזה יראה להפך שמרן הבין כפי' מהר"י אבוהב דבקרא ג"פ פליגי שכבר נפטר מברכת התור' ואפ"ה אית ליה לר"א שאם הפסיק בד"ת או בשיחה א"צ לחזור ולברך ומש"ה מייתי שפיר מרן ראייה לדברי ר"א מברכת סעוד' דכיון שהתחיל לאכול אע"ג שנפטר באכיל' ראשונ' אפ"ה אם סח לא הוי הפסק וא"צ לחזור ולברך כשרוצה לאכול עוד כנלע"ד פשוט בכוונת דברי מרן בב"ה ולא הוצרכו דברים הללו ליכתב ומה שדייק כת"ר בדברי ר"י דממ"ש ועוד ראיה מתפילין דאע"ג דב' מצות וכו' משמע דה"ק ל"מ אם הם מצוה א' דאם הפסיק קודם שנגמרה דצריך לחזור ולברך אלא אע"ג דגמר המצוה אפ"ה הוי הפסק דמזה יראה דלא כפי' מהרי"א אלא אפי' בלא קרא ג"פ אית ליה לר"י דצריך לחזור ולברך הא ודאי ל"ק דאתידוק מריש דבריו תידוק מסוף דבריו דא דאסיק וכ' לענין דינא ה"נ מי שקרא בתורה ג"פ יצא ידי קריאה ואם סח בנתיים יברך לפניה אשר מפשט דברים אלו יראה לעין כל קורא דס"ל דדוקא אם קרא ג"פ ויצא ידי קריאה צ"ל ולברך אבל אם לא קרא ג"פ מודה ר"י דכיון דלא יצא ידי חובת קריאה א"צ לחזור ולברך משום דלא סגי דלא גמיר וכס' הרי"ף והרא"ש והרשב"א דבאמצע מצוה לא הוי הפסק דאי ס"ל דכ"ש אם לא קרא ג"פ דצריך לחזור ולברך א"כ הכי הול"ל ה"נ אע"ג שקרא בתורה ג"פ ויצא ידי קריא' אם סח בנתיים יברך לפניה ואין ספק שמדברי' אלו דייק מהרי"א דאם לא קרא ג"פ מודה ר"י דא"צ לחזור ולברך וכלל גדול מסור בידנו הכוס לשון אחרון ומה שפי' כת"ר בדברים אלו לא ידעתי מאי קאמר

אמנם כדי דלא לשוויי דבריו סתרי אהדדי מרישא לסיפא יראה לע"ד דה"ק דלשון אע"ג הוא נמשך למה שסיים וכתב ואין מעכבות זא"ז וכך היא הכוונה דהנה אם קרא ג"פ מלתא דפשיטא היא דאין חובה עליו לקרות עוד וס"ל לר"י דאפ"ה כיון שכבר יצא ידי ברכה ראשונ' א"כ מה שרוצה לקרות עוד הוי כמצו' אחרת וכיון שהפסיק בשיחה הו"ל כאלו הפסיק בין הברכה למעש' וצריך לחזור ולברך אע"ג שאין חובה עליו לקרות עוד וע"ז מייתי ראיה מהתפילין דאע"ג שהם ב' מצות ואין מעכבות זא"ז שאם הניח של יד כבר נפטר מברכת תפילין ואם אין לו תפילין של ראש אינו מעכב ואפ"ה אם סח ורוצה ללבוש של ראש צריך לחזו' ולברך ה"נ בתור' הכי דינא דבשלמא אלו היו ב' מצות של תפילין מעכבות זא"ז דאינו יכול ללבוש של יד בלא ראש א"כ לא הוי ראיה מהתם דשאני התם דכיון דחוב' עליו ללבוש של ראש עם היד והפסיק בשיחה הו"ל ממש כאלו הפסיק בין הברכ' למצו' דכיון שבירך חל עליו מיד חובה לעשות המצוה ואם לא עשאה אזלא לה ברכתו לבטלה ואם הפסיק בשיחה הו"ל הסח הדעת משא"כ גבי ברכת התור' דאם קרא ג"פ אין חובה לקרות עוד ומש"ה קאמר דאע"ג דב' מצות הן ואין מעכבות וכו' באופן שהרבותא היא דאע"ג שאינן מעכבות זא"ז אבל מודה ר"י דאם בירך על המצו' והתחיל בה וסח שא"צ לחזור ולברך וכמו שהבין מהרי"א ז"ל ובודאי דאינו דייק לישנא יתר מינן יתמי דיתמי גם מרן ז"ל בהבנה זו קאי כמו שנתבאר בסמוך ובודאי דאלו לא כך הבין לא הוה שתיק מלפרושי דלא כמהרי"א רבו ובאמת דדברי הפר"ח תמוהים שפי' דברי ר"י להפך דדוקא בלא קרא ג"פ ס"ל דצריך לחזור ולברך אבל אם קרא ג"פ אין צריך לחזור ולברך וכבר איהו גופיה יראה מדבריו דקא דחיק נפשיה בפי' דברי ר"י שכת' ג"כ מי שקרא בתור' ג"פ וכו' יע"ש ומ"ש שכך היא הסברא ודלא כפי' מהרי"א שפיר הקש' עליו כת"ר מדברי הרי"ף והרא"ש והרשב"א שכתבו להפך דאם הפסיק באמצע | המצו' א"צ לחזור ולברך

והנה מדברי מרן בב"ה דמדמה דין זה לברכת סעודה יראה להדייא דס"ל דאם הפסיק בין ברכה לקריאה דצריך לחזור ולברך שהרי גבי סעודה דינא הכי דאם הפסיק בין ברכה לאכילה שצריך לחזור ולברך וא"כ דברי הפר"ח תמוהים שפי' דברי מרן בש"ע דמ"ש וקרא מקצת פסוקים וכו' דלאו דוקא דכ"ש אם לא קרא כלל וכו' אלא רבותא קמל"ן וכו' דלא כר"י דנעלמו ממנו דברי מרן בב"ה שיראה מדבריו דאם לא קרא כלל דצריך לחזור ולברך כמו גבי סעודה ובודאי שבדוקא נקט בש"ע וקרא מקצת פסוקים ותמה אני על כת"ר איך לא הרגיש בזה על הפר"ח והוצרך להקשות עליו לפי שטתו דמרן לא הבין בפי' מהרי"א אלא ר"י אית ליה בין קרא ג"פ בין לא קרא צריך לחזור ולברך וא"כ לשון זה דנקט מרן וקרא וכו' הוא כולל בין קרא ג"פ בין לא קרא ושפיר מצינן לדייק דבלא קרא כלל דצריך לחזו' ולברך דלא היה צריך לכל זה וכמ"ש ובעיקר קושיית הפר"ח מסי' מ"ז שפי' תי' כת"ר דשאני ברכת ההור"ב פוטר עצמו בה כל היום לא הוי הפסק בין הברכה לקריאה דכיון שמצו' להגות בה יומם ולילה לא מכח דעתיה כמ"ש הב"י בסי' מ"ז משא"כ ברכה התור' שנתקנו על קריאת ס"ת דאפי' אם כבר בירך ברכת התורה והכף קראוהו לס"ת צריך לחזור ולברך וא"כ דינה כשאר ברכות ואיך שיהיה אין ראיה מדין זה לנ"ד דשאני הכא דאין צורך הוא לו לדבר בדברי תורה שאינו מענין הקריאה מש"ה אם הפסיק חייב לחזור ולברך אבל בנ"ד דצורך הוא לו להתפלל כדי לתקוע על סדר הברכות מלתא דפשיטא היא דצורך הקיע' היא ולא הוי הפסק ולא גרע מטול כרוך וכו' ועפ"י דברי התו' בפ' לולב דל"ז בד"ה בהודו לה' וכו' דמשמע מד מדבריהם דהוה ס"ד שלהם גבי לולב דמברך אחר נטילתו ואינו מנענע אלא בשעת ההלל וכן ביארו הדברים להדייא בפ"ק דפסחים ד"ז בד"ה בעדנא דאגביהיה וכו' ניחא דלא הוי קריאת ההלל הפסק בין ברכה לנענוע דכיון דצורך הוא לקרות ההלל כדי לנענע דלא נתקן הנענוע אלא על ההלל לא הוי הפסק כמו נ"ד ממש ואין אנו צריכין למה שנדחה כת"ר בדבריהם בפ' לולב הגזול דהם קיימי לפי שיטתם דצריך לברך קודם שיטלנו ולטעם זה צריך שיטול הלולב ויברך ואח"ך יטול האתרוג א"נ יהפוך אותו או יכוין שלא לצאת דלפ"ז עושה מצות נטילה מיד אחר הברכה דאין במשמע בדבריהם הכי גם מ"ש דהתו' בפסחים ס"ל כר"ת שהביא המרדכי והביאו הב"י בסימן כ"ה דעניית קדיש לא הוי הפסק בין תפלה של יד לשל ראש דצורך הוא לו ליתא דאף הרשב"א והרא"ש והאגור מודו הכא דאלו