מר ואהלות יז

אין לה ענין ואין עכשיו צורך לה כלל ומש"ה כתב המג"א דאם סח בענין תפל' חוזר ומברך אבל בנ"ד שכבר שמע התקיעות דמיושב ויצא י"ח בהם מלתא דפשיטא דאמירת אשרי והתפלה לא הוי הפסק בין הברכה לתקיעות דמעומד דכיון דהתקנה היא שלא יתקע תקיעות השניות אלא דוקא על סדר הברכות בלבד א"כ בודאי דאמירת אשרי ותפלה היא צורך לתקיע' דאין יכול לתקוע כי אם על סדר הברכות אע"ג שענין התפלה אינו מענין התקיעה ממש כיון שתקנו כך הוי צורך ממש ובודאי דזה דומה לטול כרוך וכו' דכיון דצריך לפת ושיאכלו כל הקרואים מפרוסת המוציא מש"ה אם דבר דברים כאלו לא הוי הפסק ה"נ בנ"ד כיון שאינו יכול לתקוע תקיעו' הב' אלא על הסדר שכך נתקנו א"כ בודאי הוי צורך לו ולא הוי הפסק וחובה עליו לעשות הכי שיתפלל ויתקע ודמי ליקנה"ז דלא הוי הפסק הקדוש וההבדלה בין ברכת היין לשתייה כיון שכך ניתקנו ואע"ג דגבי טול כרוך וכו' פסק מור"ם דלא יפסיק לכתחילה אפי' בדברים אלו שאני הכא בנ"ד דא"א בלא"ה שאינו יכול לתקוע עד שיתפלל דכבר שמע תקיעות דמיושב ויצא י"ח וכמו שחילק המ"א גופיה דהיכא דצריך לשוח כגון שאומר להביא שופר דא"א שלא ישיח יפסוק אפי' לכתחי' משא"כ התם גבי המוציא דאע"ג דקא עבר על איסורא שאוכל קודם בהמתו כיון שאפשר שיאכל מיד בלא זה לא יפסיק לכתחילה אפילו בדברים אלו אבל בנ"ד מוכרח להתפלל ולתקוע ומ"ש כת"ר דכיון דאין מעכבות אלו את אלו דאיזה מהם שיודע יעשה לא הוי צורך תמיהא לי מלתיה שהרי גבי המוציא נמי בודאי דאם אין לו מלח כלל יכול לברך ולאכול בלי מלח ואפ"ה אם בירך ויש לו מלח אם הפסיק לו' הביאו מלח לא הוי הפסק כיון שצריך לטבול פתו במלח וכן נמי בגביל לתורי אע"ג דכשאין לו בהמות לעצמו אין חובה עליו להאכיל הבהמות קודם שיטעום אפ"ה כשיש לו בהמה רביע איסורא עליה ומש"ה אם הפסיק בין הברכה לאכילה ואמר גביל לתורי לא הוי הפסק כיון שחובה עליו לעשות הכי א"כ ה"נ בנ"ד. אע"ג שאין מעכבות התקיעות לברכו' ואיזה שיודע יעשה כיון דכשהוא יודע לתקוע ולהתפלל חובה עליו לתקוע ע"ס הברכות דכך היא התקנה מתחילתה בודאי התפיל' בין הברכה לתקיעו' מעומד הוי צורך ולא הוי הפסק ואדרבה חוב' עליו להתפלל ולתקוע וכל זה פשוט לע"ד ולא הוצרך ליכתב ובזה הנך רואה דאזלא לה ראייה האחרת שהבי' מסי' כ"ד סעיף יו"ד שפסק מרן אם שמע קדיש או קדוש' בין תפלה של יד לתפלה של ראש לא יפסיק לענו' אמן עמהם שותק ושומע ומכוין למה שאומרים ונשא ונתן בהם כת"ר והעלה דמרן ס"ל דאם הפסיק וענה חוזר ומברך כהרשב"א והרא"ש והאגור שהביא בב"י אע"ג שצורך הוא לו לענות קדיש או קדושה וכן פי'המג"א דברי מרן ודלא כהרב מגן דוד שהבין בדעת מרן שס"ל אינו חוזר ומברך דליכא ראייה לנ"ד מדין זה דשאני התם דאע"ג דחובה עליו לענות קדיש וכו' מ"מ אין צורך תפילין הוא ולא דמי לטול כרוך והביאו מלח שצורך המוציא הוא וכן נמי גביל לתורי כיון דאסור לטעום עד שיתן לבהמתו ומש"ה אית ליה למרן דאם ענה חוזר דאין תקנה שיענה קדיש או קדושה קודם הנחת תפילין בין הברכ' לעשיה וכבר נתבאר לעיל דמוכרח דמרן ס"ל דעניית קדיש לא הוי צורך דאלו הוה ס"ל הכי היה מתיר אפי' לענות כמו טול כרוך וגו' אלא ודאי ס"ל דלא הוי צורך וה"ט משום דאינו ענין לתפילין אבל בנ"ד דהתקנה היא לתקוע על סדר הברכות כ"ע מודו דהתפל' הוי צורך לתקיעה ואינה הפסק בין הברכ' לתקוע' כיון שאינו יכול לתקוע עוד עד שיתפלל כנלע"ד פשוט

עוד הביא ראיה כת"ר ממ"ש מרן בסימן ק"מ העומד לקרות בתור' וכו' ופסק ודבר דברי תור' או דברי חול לא הוי הפסק וכו' משמע דוקא אם קרא מקצת פסוקים אבל אם לא קרא כלל אע"ג שהפסיק בד"ת צריך לחזור ולברך משום שהפסיק בין הברכ' למעש' וכת' שזו היא ס' ר"א שהביא המרדכי והביאו הב"י שחלק על ר"י שרצה לפסוק מהירוש' דנשתתק וכו' דאפי' קרא מקצת פסוקים צריך לחזור ולברך והביא עוד מתפילין דאף ע"ג דב' מצוות הן ואין מעכבות זו את זו כשסח הוי הסח הדעת מברכה א' ה"נ מי שקרא בתור' ג' פסוקים יצא ידי קריאה ואם סח בנתים יברך וחלק עליו ר"א דמתפילין אין ראייה משום שהן מצוה א' ופעמים ב' מצות לא סח מצוה א' סח ב' מצות וכו' והביא הב"י משם רבי' אבוהב שכת' שנראה מדברי ר"י דדוקא כשקרא ג' פסוקים ואח"כ סח צריך לחזור ולברך אבל אם לא קרא עדין כלום לא עשה גמר המצו' ואפי' סח א"ל לברך ומרן בספר ב"ה כתב ולי נראה דברי ר"א דכיון דהתחיל וכו' וכת' כת"ר דמדבריו נראה דמפרש פלוגתא דר"י ור"א בלא קרא שלש' פסוקי' נמי והפסיק מיירי דאי כפי' מהרי"א א"כ מאי מייתי ראי' לדחות דברי ר"י מסעוד' שאני סעודה ה"ט דמצי להפסיק תוך הסעודה משום דהו"ל עדיין לא גמר המעשה שבירך עליו משא"כ גבי קריאת התור' שכבר קרא ג"פ והשלים מצות קריאה בהא הוא דקאמר ר"י א"צ לחזור ולברך אלא ודאי משמע דס"ל למרן דלא כפי' מהרי"א אלא אפי' דלא קרא ג"פ קאמר רז דצריך לחזור ולברך וחלק עליו ר"א דבכל אופן א"צ לחזור ולברך ולפ"ז מייתי שפיר מרן ראיה מסעודה עכ"ד ותמה אני על גברא רבא כוותיה שעלו דברים אלו במחשבה לפניו דגבי סעודה מיד שאכל מעט כבר נפטר מברכ' א' דברכ' א' אין לה שיעור ואפילו כל שהוא צריך לברך עליו ואין חובה עליו לאכול עוד אלא אם רוצה מברך ברכה אחרונה ואפי' שבירך בתחלה ע"מ לאכול הרבה אפ"ה אם אכל כל שהוא כבר נפטר מהברכה הא' אבל גבי ברכת התור' אין יכול לקרות פחות מג"פ וא"כ מה ענין סעודה למי שבירך וקרא פחות מג"פ והפסיק ותו דאם מרן הבין דבלא קרא ג"פ נמי פליגי ומש"ה מייתי ראייה לדברי ר"א מברכת הסעודה א"כ אמאי לא אייתי ראיה נמי לדברי ר"א מדברי הרא"ש והביאו בי"ד סי' י"ט שכת' להדייא דאם בירך על המצוה והתחיל לעשות' וסח קודם שגמרה אינו חוזר ומברך כיון דלא סגי דלא גמר וכו' וכן יראה מדברי הרי"ף גבי תקיעות והביאו המג"א סימן תקצ"ב וכן מתבאר להדייא מתשוב'. הרשב"א הביאה הב"י בסי' תרצ"ב שפסק דאף ע"ג שסח באמצע המגילה אינו חוזר ומברך וכן יראה מדבריו הביאם מרן הב"י בסימן כ"ה דכל שהתחיל