מר ואהלות קעח

ועל פי מש"ל יש ליישב מאי דלכאורה קשה בדברי התו' בפ' אד"מ דמאי מקשו התם דנימא דלאתויי סומא והא כבר פריך בגמרא על אוקמתא זו ומסיק חדא לאתויי ממזר וכו' ואם כן ה"ט דלא מוקי לה בסומא דמדקאמר מתני' הכל כשרים לדון ד"מ משמע דגם בהכשר ד"מ אתי לאשמעינן דאם לא"ה לא הול"ל אלא ואין הכל כשרי' לדון ד"נ אלא ודאי משמע דגם כשר לדון ד"מ אתא לאשמעי' ואמאי הוצרך לזה והא כבר שמעי' לה מרישא דמתני' דקאמר ד"מ דנים ביו' וגומרי' בלילה ומש"ה אוקמה בממזר דמצרך צריכי כמו דמצריך בש"ס ואע"ג דאשכחן טובא בכה"ג לתנא מ"מ כיון שיש לנו לו' דשנה דבריו לצורך הא עדיפא לו' הכי מלו' ששנה שלא לצורך. אמנם למש"ל דהתו' מקשו על רב יהודה דנימא במתני' ויש שראוי וכו' לאתויי ממזר וגר והאי מתניתין לאתויי סומא כיון דאף לפי אוקמתא דידיה צ"ל דר' שנה דבריו שלא לצורך מיהו עדיין קשה קצת דבאמת דהא לא דמיא להא דממסכתא למסכתא י"ל דדרך התנא לשנות דבריו לאין צורך א"נ מפ' לפרק אבל במתני' גופה דוחק הרבה לו' שהתנא שונה דבריו בתכ"ד לאין צורך ויש ליישב

ואיך שיהיה לפי מה שתי' התו' דלא איירי מתני' אלא בפיסול יוחסין ממילא אדחי תי' הלח"מ ותגדל מדורת קושיית הכ"מ דנימא דהאי ואינו כשר הוא לד"נ ולאתויי זקן וסריס דמתניתין אתי לפיסול. יוחסין ומתניתין דאינו כשר לדון אתא לאתויי שפסול מחמת אכזריות ולא מחמת יוחסין:

| והנה לפי מה שישבתי קושיא א' של מרן בכ"מ גם קושיא זו מתורצת במכ"ש דמדקתני ויש שכשר להעיד וכו' משמע ואינו כשר לדון כלל בין ד"נ בין ד"מ ועוד יראה ליישב דכמו דרישא דקאמר כל הכשר לדון כשר להעיד הוא פירושא כל הכשר לדון בין ד"מ בין ד"נ א"כ ה"נ מדסתם התנא בסיפא ואמר ואינו כשר לדון משמע דאינו כשר לדון כלל בין ד"נ בין ד"מ ואלו. היתה כוונת התנא על ד"נ הוה מבאר להדייא ואינו כשר לדון ד"נ כדי שלא נטעה ונבין ש שפירושא הוא דומיא דרישא

מיהו ק"ל על התו' שהקשו על מתני' ויש שראוי וכו' דנימא לאתויי בעל מום דאמאי הוצרכו לידחק ולו' דמתני' לא איירי אלא בפסול יוחסין ולא תי' כמ"ש דודאי דוחק הרבה לומר כולי האי שר' סותר דידיה אדידי' ממשנה לחברתה בתכ"ד לכן נראה לדחות ולומר דגם התו' אית להו כתי' הכ"מ דר"י הוא דתי' הכי אבל אה"נ לדידן שפיר מתקומא מתניתין בגר ומשוחרר ומה שהקשו התו' גבי אוהב הוא על ר"י גופיה קא מקשה ואה"נ דהיו יכולים לתרץ משום דכך קבל מרבותיו אבל לרווחא דמלתא תי' דזה אי אפשר כלל ומש"ה מקשו לעיל לדידן דמוקמי' למתני' בגר ולא עבדינן קשיא סתמא אסתמא אם כן קשה על רב יהודה דנימא לאתויי בעל מום וכל זה דוחק וצ"ע

זאת תורת העולה דבין דברי התו' ובין הרמב"ם בפי' המשנה שתי' משו' דהוי ענין נעתק הם תמוהים דעדיין קשה דנימא לאתויי גר ומשוחרר ומהתימא על הכ"מ שלא הביא דברי הרמב"ם בפי' המשנה ותמה עליהם ומוכרחים אנו לומר אליבייהו דיתרצו כתי' הכ"מ או כמו שתי' ולרווחא דמלתא תי' גבי אוהב ושונא א"כ גם באבי החתן ואבי הכלה יש לתרץ הכי אליבא דהרמב"ם באופן דבאמת אין אנו יכולין להביא ראיה לזה. מדברי הרמב"ם בפי' המשנה כיון שבלא"ה דבריו תמוהים ודברי מהרי"ק צ"ע

וראיתי להרב ראש יוסף שהקשה על מרן דכיון דמקרא נפקא לן שהוא פסול איך אית לן למימר דכשר בדיעבד ומחמת זה כתב דלהרמב"ם בכל גוונא פסיל מש"ה נקיט רבא וכו' עש"ב ודבריו תמוהים דהא בהדיא קאמ' הרמב"ם אסור משמע דאיסורא הוא דוקא הוא דאיכא ואלו הוה ס"ל דפסול הול"ל פסולים לדון אעפ"י שאינו אוהבו כ"כ גם לישנא דרבא לא משמע הכי דא"כ הול"ל פסול ובעקר קושיתו כבר עמד עליה הרב הדרישה וישב בטוב טעם ע"ש ומהריט"ץ כתב שדברי מרן ב"י סתרי אהדדי דבתחילה כתב דכי פסלי וכו' משמע לשון זה אפי' בדיעבד ואם כן איך סיים ומשמע לי היינו לכתחי' ע"ש ואין תמיהתו כלום על הב"י אלא על לשון הג"א ז"ל שכתב מפסלי לכתחי' הרי שכתבו לישנא דמפסלי ועכ"ז כתבו לכתחי' אלא ודאי צריכין אנו לו' דוקא כשאנו אומרים פסול בסתם הוא פירושא אפילו בדיעבד אבל כשמבארים הדבר להדיא שאינו אסור אלא לכתחי' שייך לו' עליו פסול דמהיכא תיתי למעט א"כ גם מרן ל"ק עליו דסירכיה דמתניתין נקט דקאמר ואלו הן הפסולין וכו' האוהב וכו' וכבר ביאר דבריו בתכ"ד דהיינו דוקא לכתחילה ולפ"ז אין ראיה ג"כ מלשון רש"י דקאמר לפסול וכו' די"ל דסירכיה דמתני' נקט ואין כוונת רש"י בפי' לפסוק דינין ומש"ה אינו מדקדק בלשונו וכמו שכת' הב"י בא"ח סי' יו"ד דרש"י מפרש ולא פסקן ע"ש ועפ"י שיטת מרן הנכונה בדברי הרמב"ם סיים וכתב ויש לתמוה וכו' ולפחות באחת עכ"ל ואלו היה רואה מרן דברי הרמב"ם בפי' המשנה שהבאתי לעיל בודאי לא היה כותב ולפחות באחת. והרב הדרישה כתב גם באידך קושית הב"י איכא למימר דל"פ וכו' ר"ל מדת חסידות עש"ב ואין הנדון דומה לראיה דהתם שאני די"ל דהם החמירו על עצמן ואמרו פסלי לך אבל הרמב"ם שבא לפסוק דין אלו הוה חסידות לא היה אומר אסור והב"ח כ' וז"ל ומיהו אפי' אינו שונא גמור וכו' וכך היא דעת רבי' עש"ב ודבריו תמוהים דפשט לשון הטור לא משמע הכי דא"כ הול"ל אסור מ"מ יש פנים לפרש דהאי לכתחילה הוא אסור וכו' אמנם הרי התו' כתבו להדיא דאינו אלא חומרא בעלמא ואיך כתב דמשמע מדברי התו' דאסור והא להדיא כתבו להפך וצ"ע

עוד סיים וכתב ונראה לפ"ז בשני ת"ח וכו' ובזה תמה על דברי הנ"י עש"ב גם בזה קשה לי דבריו והא הטור נמי סתם וכתב ושני