עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמר ואהלות

מר ואהלות קעז

Mor Va-Ahalot 177 · מר ואהלות · free full Hebrew text

Open in the reader →

ואינו כשר לדון דאינו כשר לדון לכל העולם. ואם כן איך פסיק ליה להתנא למתני הכל כשרים לדון ד"מ אפי' גר אלא בע"כ צריך לחלק ולומר דאוהב שאני שייך לומר דלא פסיק ליה לתצא למתני כיון דלכל העולם כשר ואינו פסול אלא לזה אוהבו דוקא אבל גר שיכול לדון כל הגרים פסיקא ליה למתני הכל כשרים לדון ד"מ ויש שראוי לדון ד"מ וא"כ כ"ש דשייך הכא למתני ואינו כשר לדון לכל ישראל אע"ג דכשר לדון חבירו ודוחק לחלק בין הכל כשרים לדון לאינו כשר לדון דלא ידענא מאי חילוקא איכא. אמנם כדי שלא נעשה דברי התו' תמוהים נראה ליישב בדוחק ולו דלאו מואינו כשר לדון משמע דאינו כשר לדון כלל אפי' לגר חבירו אלא מדקאמר ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון משמע דה"ק ויש שכשר להעיד דוקא ואינו כשר לדון כלל ואלו גר לאו דוקא להעיד כשר אלא אפי' לדון לגר חבירו כשר ובאמת שהתו' קצרו במקום שהיה להם להאריך והא דלא תי' הכי גבי אוהב משום דאית להו תי' מרווח ועל מה שהקשה דנימא לאתויי סריס וכו' תיר' הלח"מ דבכללא דכייל וכו' ע"ש שהאריך והקשה עוד נמי תימא דאמאי קאמר חד לאתויי וכו' לימא דחד לאתויי ממזר וחד לאתויי הנך זקן וסריס וכו' ותי' דהנהו מסומא בא' מעיניו נפקי וכו' עש"ב ולא ידענא מה ענין זה לזה וקשה לזווגם דאע"ג דסומא בא' מעיניו כשר לד"מ מ"מ סריס כיון שהוא אכזרי הו"א פסול אפילו לד"מ דמחמת אכזריות ואינו אינו נותן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו וזו היא המדה שצריכה להיות בדיינים וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה"ס וכן נמי זקן שהוא מופלג כיון שתשש כוחו ואין לו עוד לב אמיץ הוא דפסול אפי' לד"מ מה"ט ומ"ש דגר אצט' משום שבא מטיפה פסולה עדיין קשה דנימא דמתני' ויש שראוי לדון ד"מ וכו' לאתויי ממזר וגר דאין לומר דהו"א שלא בא אלא לרבות ממזר משו' שבא מטפה כשרה דאנא אמינא לך דמאי חזית לומר הכי אימא להפך שבא לרבות גר משום שכשר לבא בקהל אבל ממזר דאסור לבא בקהל פסול אפילו לד"מ ומחמת שיש טיבותא בממזר שבא מטפה כשרה משא"כ בגר ובגר מה שאין כן בממזר אנו אומרים לאתויי גר וממזר וכ"ת דהא לאו על הלח"מ הוא דקשיא אלא על הש"ס גופיה דאיך עביד האי צריכותא דעדיין קשה דהא תנינן חדא זמנא הכל כשרים וכו' ומהתם ילפינן תרוייהו הא ל"ק כמ"ש התו' שם בד"ה תנינא חדא זמנא תימא וכו' ותיר' דלא פריך אלא אדרב יהודה דאמאי הוצרך למימר לאתויי ממזר התם והכא עכ"ל א"כ איפה בדאוקים נמי הש"ס חדא לאתויי ממזר וחדא לאתויי גר וקאמר וצריכי וכו' לאו על המתני' גופיה קא עביד צריכותא דהא אפי' אם נאמר שתרוייהו אתו לרבות ממזר ל"ת דדרך התנא למתני כללים בתרי דוכתי כ"ש כשנאמר חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר אלא על רב יהודה גופיה קא עביד צריכותא דכיון דאמ' בחדא לאתויי ממזר אמאי הוצרך באידך לומר לאתויי גר והשתא ניחא הצריכותא דבאמת אלו לא הוה אמר רב יהודה כלום בחדא מנייהו היינו אומרי' מסבר' שבא לרבות תרוייהו דמצי חזית וכו' אמנם עכשיו שאמר רב יהודה בחדא לאתויי ממזר היינו אומרים שס"ל שדוקא ממזר משום שבא וכו' וכן נמי אלו אמר בחדא לאתויי גר ולאאמר באידך כלום היינו נמי אומרים שס"ל דוקא גר משום שראוי לבא בקהל הוצרך לומר תרווייהו כרי לגלות סברתו ואין להקשו' על התנא לפ"ז דאמאי הוצרך לומר ויש שראוי וכו' הא תנינן הכל כשרים ומהתם שמעינן תרווייהו דאשכחן כמה כללות תנא במתני' אע"ג דתני להו בדוכתא אחריתי. אמנם קושיית הלח"מ עדיין במקומה עומדת דעל רב יהודה גופיה יש להקשות דאמאי קאמר הכי לימא דהכל כשרים אתא לאתויי ממזר וגר ויש שראוי לדון וכו' אתא לאתויי סריס וזקן תו קשה אף לשי' הלח"מ דזקן וסריס מסומא מא' מעיניו נפקא לן דהנה התו' שם בפ' בא סימן בד"ה ור"מ היא וכו' מבואר שם מדבריהם דס"ל דאפי' סומא גמור כשר לדון ופליגי על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וטעם פלוגתייהו הוא משום דהרי"ף וסיעתו מפרשים דה"ט וכו' עיין בהרי"ף הטעם אבל התוספו' מפרשים הטעם משום דלא מקישינן ריבים לנגעים ה"נ לענין סומא וכמו שפרש"י שם ומש"ה אית להו דאפילו סומא בב' עיניו כשר א"כ איפא בשלמא אליבא דהרי"ף סומא א' מעיניו פסול לד"נ ממתני' דקתני דג' דנים ביום וגומרים ביום שמעינן דפסול אבל אליבא דהתו' קשה דהא לפי שיטתם סומא בא' מעיניו לא נתבאר בשום מקום במתני' אם פסול לד"נ ואם כן ממ"נ קשה דאם הוא פסול נימא דמתניתין ויש ראוי וכו' הא קמל"ן שסומא א' מעיניו וזקן וסריס פסולים לד"נ ולאו משום דכשר בד"מ אצט' דבאמת הא ממתני' דדנין ביום וגומרים בלילה שמעי' זה דכמו דלענין לילה לא מקשינן ה"נ לענין סומא אלא כדי ללמדנו דפסול לד"נ אצטריך ולפ"ז דייק לשון התנא דלא קאמר בסנהדרין ויש שראוי לדון וכו' כמו דקאמר בפ' בא סימן משום דהתם כשר לד"מ אצטריך לאשמעי' ומש"ה אמר הכל כשרים לדון וכו' דהיינו אפילו ממזר וגר כשרים לדון ד"מ מיהו על הסומא יש ליישב ולומר דה"ט דלא אוקי מתני' בהכי משום דדוחק הרבה כולי האי לומר דר' סותר דידיה אדידיה ממשנה סמיך לחברתה דהכא סתם דסומא א' מעיניו כשר לד"מ ואינו פסול אלא לד"נ ובתכ"ד אחר כך סתם ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון ואוקמינא לה בסומא מא' מעיניו הר"מ וכו' אבל על הזקן והסריס קשה דנימא דאלו אתא לרבויי שפסולין לדון ד"נ וממילא ילפינן סומא מנייהו שפסול לד"נ אליבא דהלח"מ ז"ל

שוב ראיתי שכבר הקשו התו' זה שם בד"ה לאתויי ממזר וכו' ותי' דלא איירי אלא בפיסול יוחסין ע"ש ולפ"ז מתורץ נמי אמאי לא קאמר לאתויי זקן וסריס בין לד"נ בין לד"מ כמו שכתב הלחם משנה גם נמי בפ' אד"מ הקשו שם הכי דנימא לאתויי סומא וכו' ותי' דמתני' איירי בפיסול יוחסין עש"ב: