מר ואהלות קעד

דשמואל דהויא מדינא וכמש"ל כמש"ל מיהו יש לייש' דהב"ח קשיא ליה על המרדכי ז"ל דאית ליה דכל הני דפסילנא אינו אלא חומרא בעלמא א"כ איך הביא דברי ר"ת בספ"ק דסנהדרין שכתב כי הנך דפרח גדפא וכו' בסתם ולא כתב עליו דלאו דוקא פרח גדפא אלא הה"נ ההיא דשמואל אלא ודאי משמע דס"ל להמרדכי דגם ר"ת מודה דההיא דשמואל נמי חומרא בעלמא הוא והא דקא' כי הנך דפרח גדפא לאו דוקא אלא ה"ה ההיא דשמואל ומש"ה זיווג ס' ר"ת והתו' להמרדכי דבחדא מחת' נינהו אמנם לעד"ן דר"ת נקח דבריו בדקדוק וכדכתיב' ועמ"ש הב"ח דהרמב"ם ס"ל וכו' גם מרן בב"י כתב הכי דמדברי הרמב"ם בפכ"ג מה"ס נראה דמדינא מפסלי

והרב בדרישה כתב ולא ידעתי מנין לו זה דאע"ג וכו' גם הרב בני שמואל כתב על הב"י כן ע"ש. וראיתי בספר ריח שדה הנדפס מחדש סי' י"ט שכתב שמרן נימוקו עמו וכו' עש"ב וליתא דכוונת הדרישה לו' דאף על גב דמדברי הטור מבואר להדיא מכל מקום י"ל דגם הרמב"ם ס"ל הכי ולשון הגמ' נקט ולא הוצרך לפרש דפשי' ליה להרמב"ם דלשון פסילנא לך הוא חומרא בעלמא והרי בטור נמי לא כ' והאי פסילנא לאו דוקא אלא חומרא ע"כ צריך וכו' אלא הביא לשון הגמ' בסתם וסיים וכת' ע"כ כל דיין צריך להתרחק משו' דס"ל דמלתא דפשי' דלשון פסילנא לך הוא חומרא בעלמא א"כ איפוה גם הרמב"ם נמי י"ל דהכי ס"ל ולא הוצרך לו' ע"כ צריך הדיין וכו' ולע"ד יראה ליישב דמרן ב"י ז"ל דייק לה מדברי הרמב"ם שכתב ולא שוחד ממון בלבד וכו' ומעש' בדיין א' וכו' ומעש' בא' וכו' ומדלא כתב כלשון הגמר' כי הא דשמואל וכו' ומעש' וכו' אלא כיילינהו כולהו בחד לישנא מש' דס"ל דכולהו פסולן שוה וא"כ כמו במעש' דשמואל בע"כ צ"ל דס"ל להרמב"ם דהאי פסילנא מדינא וכדמשמ' מהש"ס וכדכתי' לעיל אם כן גם בשאר מעשיות מש' דס"ל הכי דאל"כ הו"ל לפרש כולי האי דהאי פסילנא שהעביר נרא' וכו' לאו כמעש' דיהיב ליה ידיה ולפחות הי"ל לתפוס לשון הש"ס ולומר הכי כי הא דמעש' וכו' אלא ודאי משמע דס"ל דכולהו שוים בדינא עוד י"ל דדייק לה מל' הרמב"ם שסיים וכת' אף על פי שהתאנים משל דיין הואיל והביא' שלא בזמנם נפסל הדיין עכ"ל ומדקא' נפסל ולא קא' פסל עצמו מש' דמדינא נפסל שוב ראיתי להרב כנה"ג בהגהת ב"י אות א' שתי' כן וסיים וכתב ועוד סמך אחר מדכתב אח"ז וכו' היה לו לסדר וכו' עש"ב ואי מהא לא אריא לע"ד די"ל דבתחי' סדר דבר שעש' עמו בשעת הדין דבממון פסול ובדברים מדת חסידות ואח"כ בא ולימדנו דדיין ששאל שאלה אע"ג ששאל קודם הדין טובא פסול לדון וכפי דבריו א"כ יש להקשות על הטור ז"ל דס"ל דהנהו עובדי לא מדינא פסול אם כן אמאי לא סדר דין השאל' קודם. דמדינא פסול אלא ודאי הא ל"ק וכדכתי' ובספר ריח שדה הקש' על מרן דבשלמא הטור מדהביא תשוב' הגאון משמע דס"ל דהנך עובדי ממדת חסידות אבל הרי"ף והרא"ש שלא הביאו ההיא תשוב' דגאון למה לא הביא דעתם דס"ל דהנהו עובדי דמדינא פסול וכו' עש"ב

ולפי מ"ש לק"מ דהרמב"ם שאני דכיילינהו כולהו בחדא מחתא וסיים וכתב ונפסל הדין מש' דס"ל הכי אבל הרא"ש שהביא לשון הש"ס א"כ מנ"ל למי' דס"ל דמדינא פסילי ולפ"ז יגדל התימא על הטור דאיך פסק הפך דעת אביו ולא הזכיר דבריו כלל אלא ודאי י"ל דס"ל להטור בדעת אביו שס"ל כדעת ר"ת ז"ל בהנך דפרח גדפא וכו' ושאר עובדי דממדת חסידות הואי ולא מדינא אלא דוקא בההיא דשמואל כדרכו בכ"מ להיות נמשך אחרי התו' והא דלא פי' הרא"ש כלום משו' דס"ל דמילתא דפשיטא היא דאלו ממדת חסידות שהרי התו' נמי לא ציינו דבריהם על מעש' דפרח גדפא וכו' אלא כתבו דהאי אוהב כי הנך וכו' משמע דס"ל דמלתא דפשיטא דהני לאו מדינא אם כן גם הרא"ש י"ל דהכי ס"ל דאי פליג עלייהו א"כ הו"ל להביא דבריהם ולדחות אותם כמו דרכו בכל מקום אלא ודאי דס"ל כהתו' וא"כ י"ל דגם הרי"ף ס"ל הכי מה"ט דאל"ה הו"ל להרא"ש להביא דבריו ולדחות אותו אלא ודאי דליכא ראיי' מהרי"ף כלל די"ל דס"ל כהתו' ועי"ל דמוכרח הוא דהרא"ש ס"ל דלא מדינא פסילי שהרי כתב הטור בסימן ז' ואם אינו אוהבו כ"כ אין אינו לכתחיל' דאמר רבא לא לידון וכו'

וכתב ב"י שכ"כ הרא"ש להדייא בפי"ב וכ"כ בתשו' ע"ש א"כ איפה אם הרא"ש ס"ל דהני מדינא א"כ הוו דבריו סתרי אהדדי שהרי בהני אינו נעש' כ"כ אהובו כמו שושבינו אלא מקרבא דעתי' לגבי' ממש עי"ז והוי אהובו מעט כי הנך דפרח גדפא וכו' שכך נמי הרא"ש ס"ל דרב פפא. איירי באינו אהובו כ"כ ולכתחי' הוא דלא לידון ואין ספק לע"ד שמחמת זה הבין הטור דהרא"ש ס"ל כהתוספו'

וראיתי למהר"ם מלובלין בסי' ס"ג שכתב שמדברי הטור מש' דג' חלוקו' בדבר וכו' עד סוף לשונו עש"ב וקשיא לי דאיך אפשר לו' דס"ל להטור דג' חלוקות יש בדבר דמלבד דלשון הטור דקא' ואין לדונו לכתחיל' וכו' דמש' דמדת חסידות היא דאי לאו הכי הול"ל ואסור לדונו ואם דן דינן דין ותו קש' דא"כ מנ"ל להטור דהרא"ש אית ליה דהני לא מפסלי מדינא דהא כמו דפליג על התו' בהא דא' רבא וכו' א"כ ה"נ י"ל דפליג עלייהו בהני ואית ליה דאע"ג דאינו אוהבו כ"כ איסורא איכא הכא פסילי כיון שזאת האהב' ע"י הנאה שעש' עמו עכשיו נעשית ומחזי כשוחדא ולפחות יהיו שוים דאיסורא איכא כיון שעי"ז נתקרב' דעתו אצלו ונעש' אינו אוהבו כ"כ ויש ליישב בדוחק דהא דקא' מהר"ם מלובלין דס"ל דג' חלוקות וכו' לאו למימרא דמשונין הם בדין אלא ג' עניינים הם הא' אוהבו ורעהו והב' אינו אוהבו כ"כ. אלא מעט ולא ע"י הנאת ממון והג' נתקרבה דעתו אצלו על ידי' הנאה וצ"ע

עוד סיים הטור והביא תשוב' להגאון ע"ש וכתב הר' הדריש' ומה שהביא רבי' לדברי