מר ואהלות קעג
Mor Va-Ahalot 173 · מר ואהלות · free full Hebrew text
Open in the reader →והתם אבל קושיא קמייתא על ר"ת במקומ' עומדת ולדברי ר"י ל"ק די"ל דהא דקאמר כי הא דשמואל וכו' אשמואל ושאר עובדי דמייתי הכא קאי חוץ מצנא דפירי ויראה ליישב ולומר דס"ל לר"ת דהא דקא' היכי דמי שוחד דברים לא קאי אלא אמעשה דשמואל דוקא וכמו דקאמר תלמודא להדיא כי הא דשמואל וכו' ולא אשאר עובדי דמייתי וזהו שדקדק בלשונו וכתב כי הנך דפרח גדפא וכו' ולכאו' קשה דאמאי לא קאמר כי הא דשמואל שהיא הוזכרה קודם להנך דפרח גדפא וכו' אמנם כפי מ"ש א"ש דמודה ר"ת בהא דשמואל דפסיל מדינא מדקאמר תלמודא להדיא כי הא דשמואל וכו' אבל בשאר עובדי דמייתי אח"כ אית ליה דלא מדינא פסילי אלא מחמירין ע"ע וכ"ת דעדיין קש' דמנ"ל לר"ת לחלק בין שאר עוברי דמייתי התם לההיא דשמואל והא שמואל נמי לאו שוחד ממון הואי אלא שוחד דברים הואי כעובדא דפרח גדפא ושדי רוק' וכו' הא ל"ק כלל דחילוקא רבא איכא בנייהו דההיא דשמואל שאני דס' סכנת נפשות איכא אלא לא יהיב ליה לסומכו מש"ה י"ל דודאי בההיא הנאה שעשה לו מקרבא דעתיה לגביה ונעשה לו אוהב גמור מש"ה פסיל מדינא אבל הנך עובדי דפרח גדפא וכו' ושאר דמייתי התם דליכא ס' סכנת נפשות בודאי לא הוי בהאי מעשה אוהבא ומקרבא דעתי' לגביה וס"ל לר"ת צ"ל דמותר דפשיטא היא דלא הוו פסילי מדינא
שוב ראיתי און לי בחי' זה מדברי הטור בסי' ז' שכתב ולא שוחד ממון וכו' כההיא עובדא דאמימר וכו' ופרח גדפא וכו' ע"כ כל דיין יתרחק מזה עכ"ל ואיכא למידק דאמאי לא אייתי ההיא דשמואל שהוזכרה בתלמוד קודם ועלה קאמר הש"ס ולא שוחד ממון וכו' אמנם עפ"י מ"ש א"ש דמודה הטור דההיא דשמואל פסיל מדינא מש"ה לא אייתי הטור אלא מעשה דפרח וכו' ודסמיך לה דאלו דוקא מחמת חומרא וממילא אתי במכ"ש לפי ס' הטור ההיא דצנא דפירי וראשית הגז דלא הוו פסילי מדינא כיון דשלהם היו נוטלין וכדקאמר תלמודא להדיא ומשום הכי לא הוצרך הטור. להביאם
איברא דלפ"ז סלקא לן קושיא אחרת על הטור | דא"כ איך לא הביא ההיא דשמואל כדי ללמדנו דבדברים כאלו פסול מדינא אע"ג שאינם שוחד ממון וכמו שהוצרך תלמוד' לאשמעינן וא"כ ממ"נ קשה על הטור דאי ס"ל דההיא דשמואל פסיל מדינא א"כ איך לא הביאה ואם ס"ל דגם דהיא דשמואל חומרא בעלמא מלבד דקש' דאמאי הביא הטור ההיא דאמימר ולא הביא ההיא דשמואל הנזכר' בתלמוד כדי לאשמעי' גם ההיא דשמואל לא מפסל מדינא קודם ועוד דבברייתא מבואר דשוחר דברים איכא איסורא וא"כ לפחות היה לו להביא ההיא דשמואל לאשמעי' מעי' דאיכא איסור' מיהו לשי' הב"ח א"ש דברי הטור דלא הוצרך להביא ההיא דשמואל רכ"ש הוא מגדפא ורוקא אבל לשי' הב"י בדברי הטור קשה וצ"ע
ויותר יגדל התימא על המרר המרדכי שהבי' מהריק"ו בשורש כ"א שכתב ראובן אינו יכול לפסול שמעון לפי שהוא שכינו של לוי כי מ"ש בכתובות אושפיזיכניה את פסילנא לך לדינא פר"י שהיה מחמיר וכו' עד ונראה דה"ד כל פסילנא שבתלמוד כן עכ"ל דאיך כתב כל פסילנא שבתלמוד והא פסילנא כי ההיא דשמואל צ"ל דמדינא או לפחות איסורא תו ק"ל עליו מדאמרינן התם רב ענן אייתי ליה ההיא גברא וכו' א"ל מאי עבידתך וכו' א"ל פסילנא לך לדינא והרי הכא בע"כ צ"ל דהאי פסילנא לך דקא' מדינא דהא שוחד ממון אייתי ליה ומוכח מדבריו דלא אייתי ליה אלא בשביל דינא דאית ליה גבי רב ענן ואין לך שוחד גדול מזה והגם שדברים אלו מוחזקים ועומדים ואין צריכין חיזוק מ"מ לרווחא דמלתא אמינא דגם הרמב"ם מסהיד כוותי שהרי בפרק כ"ג מה"ס כ' ולא שוחד ממון וכו' אלא אפי' שוחד דברי' ואייתי כל הני עובדי שהוזכרו בפרק שני דייני ולא הביא ההיא דרב ענן ומאי שנא במעשה דרב ענן הטריח קולמוסו לכתוב אותה יותר מכלהו אלא ודאי משמע דההיא דרב ענן אינה בכלל שוחד דברים אלא שוחד ממון ופשי' דפסיל מדינא ומש"ה לא הביא אותה הרמב"ם בהדי הני דשאר עובדי דמייתי התם דרב ענן לאו משו' שוחד דברי' הוה פסיל אלא משום שוחד ממון וא"כ קשה איך כתב המרדכי ונראה דה"ה לכל פסילנא שבתלמוד כן דאינם אלא חומרא דדוחק לו' דלאו דוקא קא' כל אלא היכא דהמעשה היתה שוחד דברים ויש ליישב עור ולומר דס"ל להמרדכי כי דהכי פי' לא קביל מניה ואף ע"ג דלא קביל מניה אפילו הכי א"ל פסילנא לך דכבר נתקרבה דעתו אצלו והא דסיים ואמר ליה דינא דמדלא בעינא לאו דוקא למימר דאלו הוה בעי היה דן אצלו אמנם הרמב"ם פירש אותה כפשטא א"ל פסילנא לך אם אקבל וע"ז סיים דינא דמר לא בעינא וכו' ומש"ה לא הביאה אמנם קושייא קמייתא צ"ע. ואיך שיהיה המורם מכל האמור דג' סברות איכא בהאי מלתא דהמרדי ס"ל דכל הני עובדי דמייתי הכא הוא ממדת חסידות ואף מעשה דשמואל מואל ור"ת ס"ל דמעשה דשמואל דוקא מדינא כיון דהיה ס' נפשות ור"י ס"ל דכל הני עובדי דמייתי הכא הוו פסילי מדינא לבד מההיא דצנא ד דפירי ואושפיזכיניה ולא כמ"ש מהריק"ו בשרש י"ו על שם ר"י דס"ל דכולהו מדינא דליתא דלבד ההיא צנא דפירי וכמ"ש הג"מ משם ר"י והנה הב"ח בתחילה הביא דעת הרמב"ם דס"ל דכל הני פסילי מדינא עוד הביא דעת ר"ת דס"ל דכל הני חומרא בעלמא וכתב וכ"כ מהריק"ו ע"ש המרדכי דכל פסילנא שבתלמוד כן הוא אבל מדברי התו' בפ"ק דסנהדרין יראה סברא ג' וכו' ע"ש וסיים וכתב ומדברי רבינו נראה וכו' סברא ד' וכו' ע"ש וקשיא לי דהיא בעצמה סברת המרדכי שכת' דכל פסילנא שבתלמוד כן הוא ובודאי דכפי דבריו הך דראשית הגז נמי חומרא בעלמא ואיך כתב סברא ד' וע"ק דאיך זיווג דעת התו' ור"ת לדעת המרדכי דכל שוחד דברים אינו אלא חומרא והא מדקאמרי התוספות ור"ת כי הנך דפרח גדפא ולא קאמרי כי הנך דשמואל שהיא נזכרה קודם משמע דמודו דההיא