מר ואהלות קעב

לדעת הטור דמשום תרעומת הוי שפיר נוגעים בעדות ע"ש ומ"ש עוד דהתו' ס"ל דתי' קמא עקר דמשום תרעומת לא הוו נוגעים בעדות ולרווחא דמלתא תי' התו' תי' הב' וכו' עש"ב תמהני עליו בזה דהא כת' הב"י דהטור תפס תי' הב' עקר ואי לא ס"ל כהב"י היה לו להביא דברי הב"י ולחלוק עליו ועוד דלע"ד דמשום תרעומת של העניים כ"ע מודו דהוי נוגע ולא דמיא לשאר תרעומת דמקרא מלא דבר הכתוב שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע וב"מ חשש מתרעומת שלהם שלא יענישו הצבור וחשיב' הנאה זו יותר מהנאת ממון ומקרו שפיר נוגעים בעדותם שוב ראיתי להרב אדמת קדש בח"ב סימן כ"ח שגם הוא דחה דברי מהרי"ט וכת' שאביו הרב המבי"ט ס"ל ג"כ דלא בעינן הנאה של ממון וסיים וכתב ז"ל שמדברי הרשב"א ז"ל בסי' תקס"ג נראה נגד דעת מהרי"ט עש"ב:

ואחרי המחילה לא דק בזה דאדרבה משמע להפך כסבר' מהרי"ט ז"ל שהרי כתב הרשב"א דהשליח אינו יכול להעיד דנוגע בעדות הוא משום דטובת הנאה ממון הא למ"ד טובת הנאה אינה ממון כשר להעיד וכדכת' מור"ם בהגה סי' ל"ז משם הרשב"א וז"ל וכ"ש שקרובים כשרים להעיד למ"ד טובת הנאה אינה ממון הרי מבואר הפך מ"ש: ואף ע"ג דהש"ך שם דחה דברי מהר"ם וס"ל דאפילו למ"ד אינה ממון אינו יכול להעיד היינו לשיטתיה דס"ל דלא בעינן הנאה של ממון וכדכ' שם אבל לשיטת מהרי"ט דס"ל דבעי' הנאה של ממון דברי הרשב"א כפשטייהו אזלי דה"ט דחשיב להו נוגעים משום דס"ל דטובת הנאה ממון הא אלו יסבור דטובת הנאה אינה ממון היו כשרים להעיד. וכדכתב מור"ם ז"ל וא"כ לא מבעיא דהרשב"א אינו הפך מהרי"ט אלא אדרבה יש ראיה להפך ותנא דמסייע ליה למהרי"ט ולפסוק אפילו לס' הש"ך לא תיובתא איכא מנה למהרי"ט ולא סייעתא גם מ"ש דמדברי התו' בגטין דף ט"ו מבואר להדיא הפך מהרי"ט לא דק דאדרבה המעיין שם יראה להפך שכתבו להדיא בד"ה אני וכו' וי"ל דלאו טעמא גמור הוא זה אי לאו טעמא וכו' עש"ב

איך שיהיה העולה מן האמור דדבר זה אי בעינן הנאה של ממון בפלוגתא היא שנוייא ופשיטא דהמוחזק יוכל לומר קי"ל דחשיב נוגע בעדות אף בהנאה שאינה של ממון ומכ"ש לדידן דבתריה דמרן גרירנן ודעת מרן בב"י דלא בעינן הנאה של ממון וכמ"ש משמו לעיל וכ"כ בסוף סימן ל"ז דאפילו משום תרעומת מקרי נוגע בעדות וכ"ש במקום דאיכא תרעומת רבים וכמ"ש הרב פני משה חלק ב' סימן קי"א ומכ"ש במקו' דאיכא תרעומ' עניים דבזו כ"ע מודו דחשיבי נוגעים כנלע"ד

נאום אבי"ע ס"ט

שאלה ח'

הרב המרביץ תורה ודיין העיר והוא עצמו סופר העיר לכתוב כתובו' העיר ושטרות ודברים אלו אין להם קצבה אלא העשיר לו ירבה והדל לא ימעיט זאת ועוד דמלבד הספקתו שלוקח מן הקהל דבר קצוב לוקח מתנות מהיחידי' ואומר שהמקריב דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים אם יש איסור בזה אם לאו לפי שאינו מקבל המתנה בשעת הדין ואם יש איסור בדבר אם הוא פסיל מדינא או ממדת חסידות וכשר לדון זאת ועוד אם אחר שפסק להם הדין נתנו לו שכרו אם מותר או לאו ועור אם אין הבע"ד באים לפניו לדון אלא שולחין אחריו והוא בא ואם כן הוי שכר הליכה אם מותר לקבל או לאו וע"כ יבא דברו הטוב ושכמ"ה

תשובה קודם שנבא לפרק נגמר הדין נציע הסוגיא דפ' שני דייני גזרות דף ק"ה אמר רב פפא לא לידין אינש דינא למאן דרחים ליה וכו' ע"ש תו אמרינן התם ת"ר ושוחד לא תקח אינו צ"ל שוחד ממון וכו' ה"ד שוחד דברים כי הא דשמואל וכו' ע"ש דמייתי כמה עובדי והנה התו' כתבו שם בד"ה לא למאן דסני ליה וכו' וז"ל לאו באוהב ושונא דאיירי ביה ר"י ורבנן וכו' דלגבי דיין אפי' רבנן וכו' כדמסיק מקרא בפ' ז"ב וכו' אבל הכא באוהב כי הנך דפרח דמיא וכו' שהיו מחמירין וכו' אבל פסולים לא הוו עכ"ל. ובאמת דדבריהם תמוהים דאינו אלא חומרא. בעלמא והא תלמודא קאמר להדיא ולא שוחד ממון אלא אפי' שוחד דברים ודייק לה מדלא כתיב ובצע לא תקח וכו' ומסיים היכי דמי שוחד דברים כי הא דשמואל וכו' דמשמע דפסילי מדאורייתא אע"ג דיש לדחות ולומר דקרא אסמכתא בעלמא מ"מ לפחות איסורא איכא כיון דאסמכוה רבנן אקרא ואיך כתבו התו' ז"ל חומרא בעלמא דמשמע דאפי' איסור ליכא אלא מדת חסידות היו עושין ומעולם לא מצינו דמדת חסידות אסמכוה רבנן אקרא ועוד דבהדיא קאמר בבריתא אפי' שוחד דברים אסור ותו קשיא לי דדברי התו' סתרי אהדדי דמדבריהם הכא משמע דכל הנהו עובדי דמייתי הכא לאו איסורא איכא אלא היו מחמירים על עצמן ובפ"ק דסנהדרין דף ז' על ההיא עובדא דמייתי התם אש פיזכיניה דרב אתא לקמיה לדינא וכו' כתבו פסילנא לך וכו' מרחיק היה עצמו אבל מן הדין לא היה מפסיל וכן ההיא דשני דייני גזרות דאייתי ליה צנא דפירי עכ"ל נראה מדבריהם דדוקא הני תרי עובדי אושפיזיכניה וצנא דפירי היו מחמירים אבל כל הני דמייתי מדינא מפסלי ומהכא משמע דס"ל דכל הני דמייתי הכא היו מחמירין על עצמן ועיין בב"ח שפי' טעם דברי התו' בפ"ק דסנה' דס"ל לחלק מהני תרתי לשאר דמייתי הכא. שוב ראיתי שדברי התו' דהכא הביא אותם המרדכי בפ"ק דסנהדרין משם ר"ת ודברי התו' דסנהדרין הובאו בהגה"מ פכ"ג מה' סנה' משם ר"י ואף לפ"ז ק"ק דלא היה להם להתו' להביא הדברים ברים בסתם הכא