מר ואהלות קעא

ההוראה בירוש' ובסביבותיה וברוב גלילות ישראל דהרבים מוחזקים אף בזמן הזה ומורים כן תמיד ולא חששו לס' הרב שמחת י"ט ומהרח"א ז"ל ומאחר שכן במקומנו פצ"י שלא נודע אם לא נהגו לו' דאף בזמן הזה הרבים מוחזקים מסתמא אנו נמשכין אחר רוב הפוס' ואחר רוב גלילות ישראל וכן כתב הרב בתי כהונה דאי מספקא מלתא עולם נידון אחד רובו וכן אני דן הלכה ולמעשה תמיד דאף בזמן הזה אמרינן הרבים הם המוחזקים וצור ישראל יצילנו מעול המסים ויקבץ נדחנו לארץ הצבי

נאום אברהם בכמוהר"ר | יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט ב אאי י

שאלה ז'

אי מקרי נוגע בעדות בעדות בדבר דלאו הנאת ממון או לאו:

תשובה כבר ראיתי למהרי"ט ח"ב סימן פ' שהעלה דלא מקרי נוגע בעדות אלא היכא דמטי ליה הנאת ממון והביא ראייה מהא דאמרי' בפרק חזקת האומר תנו מנה וכו' ומוקי לה בס"ת וכו' ופרשב"ם וכו' עש"ב ולע"ד נראה דמלבד דלא יש ראיה מזאת הסוגיא לסיועי אלא אדרבה יש להוכיח ממנה להפך שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' עדות וז"ל שהנאה הוא להם שיתעשרו העניים הללו הואיל והם סמוכין על בני העיר וכן כתב הטור בסי' ז' הרי שפי' הרמב"ם הסוגייא דלא כפי' רשב"ם וכ"כ ב"י וז"ל ופרש"י וכו' אבל הרמב"ם וכו' והב"י כתב בפי' כיון דרווח כהרמב"ם ור"ל דלא כהרשב"ם הרי שהבין מרן ז"ל דהרמב"ם פליג עם רשב"ם וכן הבין הב"ח והש"ך בסי' ל"ז ע"ש וא"כ מ"ש הרב ז"ל אלמא דהיכא דאית להו ס"ת אחריתי לא אמרינן ניחא להו בהכי שיהיה להם ס"ת מרובים וכו' ע"כ דאינה ראיה היא זאת דאף ע"ג דניחא להו שיהיה להם ס"ת אחריתי מכל מקום לא מפסלי משום זאת ויעידו שקר ח"ו דהנאה זו אין בה ממש דמה לי יש להם לצבור ס"ת אחד או ב' לא כן כשהעניים מוטלים עליהם דניחא להו בזה שיהיו עניים המוטלים עליהם להתפרנס בריוח ויתעשרו והנאה כזו יש בה ממש ונ"ר להם בה מאד ויש בה כדי לפסול ואף דמהרי"ט אפשר דס"ל דמ"ש הרמב"ם שהנאה הוא להם שיתעשרו הוא כפי' רשב"ם וכמ"ש הלח"מ שם וכן הבין הרב בתשו' דרכי נועם סימן כ"ב ע"ש מ"מ לא. הו"ל לכתוב כן בפשי' מאחר שראה שמרן הב"י לא הבין כן

ועוד ראיה דלא בעינן הנאה של ממון שהרי כתב הרא"ש בתשו' הביאה הב"י בסימן ז' דכשיש להם ס"ת אחר אפשר להם להסתלק שלא יקראו בו באותו ס"ת בעודו בבית הכנסת ואפי' אם יקראו בו בעודו בבה"כ לא מקרי הנאה כיון שאפשר שיקראו בספר אחר וכתב רבינו ירוחם בשם הרא"ש ודוקא שיש להם ס"ת אחר באותו בהכ"נ שהם רגילים ילים להתפלל בו עכ"ל והטעם ברור משום דיש להם טרחא לילך לבה"כ אחר וכמ"ש הרב הדרישה הרי מבואר להדיא דמשום טרחא לחוד אף דליכא הנאת ממון הוו נוגע בעדות וכ"ן מדברי התו' בפרק חזקת גבי הא דאמרו דערב מעיד ללוה קבלן אינו מעיד והקשו התוספות דקבלן מאי ר"ל מנה וכו' ותי' דטריחא ליה למיקם עם הלוה בדינא ובדיינא וכתב הרב פני משה. ח"ב סי' קי"ח וז"ל הא קמן דמשום הך חששא רחוקה דטרחא לבד מקרי נוגע בדבר ועוד ראיה ממאי דאמרינן בגמרא דבס"ת דלשמיעה קאי לא מהני סלוק ולמה לא מהני סלוק במה שיתנו חלקם המגיעם לקנות הס"ת ולא יהנו מאותם הדמים וליכא למימר דאי לאו המתנה לא היו קונים הס"ת דהא קי"ל דבני העיר כופין זא"ז לקנות ס"ת וא"כ ליכא להו הנאה בזה אלא ודאי דאפ"ה אית להו הנאה דלא ניחא להו לכוף זא"ז ולמיקם עלייהו בדינא דטריחא להו מלתא ומש"ה היו נוגעים. בעדות וכמו שתי' בזה לקושיית מהרש"ך לעיל ע"ש מיהו יש לדחות לכאורה בזה דהתם מלבד הטרחא אכתי אפשר דאיכא הנאת ממון גם כן דאולי אפי' אם יטרחו עמהם ויבואו לדין אפשר דלית בהו להרבה מבני העיר ממון כדי לקנות ס"ת וצריכי' הם ליתנו יותר מחלקם א"כ הוי שפיר נוגעי' עי' בעדות בזה משום הנאת ממון

אמנם כד מעיינן שפיר אכתי ראיה גמורה ש היא זו דהא משום ספק בדבר העתיד. לא הוה מקרי נוגע בעדות וכמבואר בתשו' הרב תה"ד בסי' שנ"ד וכ"כ הר' בתשובה דרכי נועם בסי' נ"ב וא"כ ע"כ כדכתי' משום טרחא הוא דהוו נוגעים

ומ"ש עוד אבל במדי דלאו הנאת ממון אלא שדעתו קרוב' לא אמרי' דלא עדיף מאוהב זה שושבינו ואמרו חכמים לר"י דלא נחשדו ישראל על כך וכו' ועוד אבי החתן וכו' ואפ"ה אמרינן בזה בורר דלא דמו אלא כאוכלא לדנא עכ"ל אינה ראיה דודאי משום מקרבא דעתיה לחוד בלי שום הנאה הנוגעת לגופו ודאי לא נחשדו ישראל על כך להעיד שקר משום אהבה ושנאה אלא בעינן שיהיה לו הנאה יהיה מה שיהיה או הנאת הגוף או הנאת ממון אבל לו' דוקא הנאת ממון ולא הנאה אחריתי כגון טרחא או כדי להתעשר עניי עירם המוטלים עליהם הא מנ"ל ובפרט דמסתמא העניים המתפרנסים מן הצדקה של צבור הוא חיי צער ובצמצום גדול ובודאי שבכל זמן ובכל עת העניים מתרעמים על הצבור דמסתמא אין מגיע להם די ספוקם וא"כ כשיהיו ניזונים בריוח מסתלק התרעומת ושפיר חשיבי נוגעים לעדות בשביל לסלק התרעומת ובהדיא כתב מרן הב"י בסי' ל"ז