מר ואהלות קסט

מנהג להפך דלא כמהרא"ש ז"ל ומכ"ש דמעקרא ליכא קושיא ממהרא"ש דהא כמה וכמה איכא פוסקי' ורבים הם על אלו מהרא"ש ודעמיה וס"ל דאפילו במקו' מנהג יכולי' הרוב לכוף את המיעוט אף היכא דאיכ' פסידא למיעוט וכ"ת איך לא חש להו מהר"ם ן' חביב דאכתי המוחזק יוכל לו' קי"ל כוותייהו להא י"ל או דס"ל דהרבים. מוחזקים אפילו בזמן הזה כדעת כמה פוסקים וכמו שאבאר לקמן או משום דס"ל שכך פשטה הוראה להורות דהרו' יכול לכוף המיעוט אפי' במקום מנהג דלא כהרא"ש האמנם עדיין קשה על זה דאיהו גופיה מהר"ם ן' חביב בפסק הסמוך לזה העלה שאינם יכולים לבטל המנהג הקדום אם יש מוחה בדבר הפך מ"ש לעיל דבשלמא עפ"י תי' הא' שכתבתי א"ש די"ל דבההיא שפסק שאין יכולין לבטל את המנהג איירי במנהג פשוט ברוב גלילות ישראל כההיא דהרא"ש ז"ל

עוד למדתי תי' אחר מתורתו של מהר"ם בן חביב עצמו שישב דברי הרא"ש וז"ל אבל בסוף דבריו חדש לנו דכיון דנתפשט המנהג לפרוע במקום הדירה ע"כ הנכסים שיש לו בקבע במקום אחר דינא הוא שלא יפרע במקום העסק אם כן המנהג שנהגו אותה העיר שנשאל הר' שלא יפרעו נכסי האורחים הוא מנהג מיוסד עפ"י הדין וכיון . דהאורחין זכו באותו מנהג שהוא על פי הדין והחזיקו להסתחר באותה העיר בלי שום מס הרי הוא כבני העיר ויכולין המיעוט נגד הרבים שלא יסתרו מנהג הקדום שזכו בו עפ"י הדין זהו נראה לי בכוונת מהרא"ש ז"ל נמצא דעיקר החלוק אליבא דמהר"ם ן' חביב אליבא דמהרא"ש בין אם המנהג מיוסד עפ"י הדין או הפך הדין וא"כ בנדון דידיה שכתב שיכולים לבטל המנהג וליקח מהעניים שמרויחים מקרן שאינו שלהם הוא משום דמנהג זה אינו מיוסד עפ"י הדין דכפי הדין הכל חייבים ליתן מס כל אחד לפי ערכו מש"ה יכולין לסותרו מטעם שכתב מהר"ם ז"ל דיכולין לומר עד פה סבלנו וא"כ מוכרח לומר דמה שפסק בתשובה אחרת דאינם יכולין לסתור את מנהג הקדום ויכול היחיד למחות ולעכב הוא בכה"ג דנדון מהר"א ששון דאיירי בנתייסד עפ"י הדין ואם כן בנ"ד דמנהג זה שלא ליקח מהבחורים מס אינו על פי הדין דכפי הדין הכל חייבים מה לי בחור מה לי נשוי אלא שנהגו למחול להם יכולין לסתור מנהג. זה ולו' עד כה סבלנו ואת"ל דעדיין מדי ספק לא נפקא דיש כמה פוסקים דס"ל דאפילו אם המנהג נתייסד שלא עפ"י הדין אין יכולין לסותרו וכמו שהביאם החק"ל בסי' קט"ו ע"ש ואכתי הבחורים מוחזקין ויכולין לו' קי"ל כוותייהו הנה לזה י"ל עפ"י שנים עדים הרב דברי אמת בתשו' סי' י"א והרב חק"ל שכתבו בשם הרשב"א שס"ל שיש כח בבני העיר לשנות מנהגם והביאה הב"י בסי' קס"ג וכיון שמרן הביאה מבלי שום חולק ש"מ דהכי ס"ל וכיון שכן לא אפכת מכת החולקים דאנן בתריה דמרן גרירנן ואעפ"י שיש לדחות לע"ד ראיה זו דאפשר דהרשב"א לא איירי בענין מסים ובדאיכא פסידא להאי אלא איזה מנהג נהגו שאין היחיד יכול לברור דרך לעצמו אבל רובם יכולים לחזור מכל מקום על פי שנים עדים. הנזכ' יקום דבר

ועוד דהרי כתב בתשו' פני אהרן סי' כ' וז"ל דע"כ לא אמר הרב פני משה אפי' יחיד מוחה אפי' מעמידין דבריהם על דין תור' לאו כ"כ וכו' לשנות וכו' י"ל דשאני התם שהוא מנהג פשוט בכל גלילות יש' או לפחות ברוב הגלילות בזה הוא דאלים מנהגא לא כן במנהג שבמקום אחד או ב' דלא אלים כוחו כ"כ עכ"ל ואם כן לפי דבריו יוצא גם בנדון דידן מודה הרב פני משה משום דמנהג זה שלא ליקח מהבחורים הוא במעט גלילות אבל ברוב גלילות ישראל המנהג הוא להפך שלוקחים אדרבה מהם וכיון דמנהג זה שלא ליקח לא אלים כוחו יכולין לסותרו ולומר עד כה סבלנו ואע"ג שכתב הרב אח"כ משם הרב כנה"ג שמצא בכ"י שאפי' מנהג כזה אין יכולין לשנותו אע"ג דהוו רובא דמלתא דאיכא פסידא להאי אין בידם להתנות אם לא מדעת כולם והוצרך לתרץ מה שתי' לדידן דבתר מרן גרירנן דס"ל דיכולים הרוב לכוף למיעוט אף בדאיכא פסידא למיעוט וכמש"ל בשם מהר"ם ן' חביב מעיקרא קושיא ליתא ולא צריכין לשנוייא דידיה גם מטעם אחר יש לבטל המנהג הזה משום דכל עקר מנהג זה הוא משו' שיוכל הבחור לישא אשה במהרה וכיון דחזינן עתה שנתבטל מנהג שלא ליקח מהבחור שנה ראשונה לנשואיו אלא תכף לוקחים וא"כ מכח זה אדרבה תקלה יצא ממנהג זה שלא ליקח משום דהשתא חזינא דמתעצלים ומתעכבים יותר שלא לישא אשה כדי שלא יתנו מס עם הצבור וא"כ אדרבה קלקלתו תקנתו שתקנו שלא ליקח הא ודאי אדעתא דהכי לא נהוג ובודאי שיכולים לסותרו ועוד דכיון שנהגו שלא ליקח מהבחורים עד אחר שנה לנישואם ומנהג זה כבר נתבטל אם כן גם המנהג ש שלא ליקח מאת הבחורים יכולים לבטלו והוי כעין נדר שהותר מקצתו בטל כולו וכעין זה חילק החק"ל בנדון דידיה ע"ש:

ועוד נ"ל מטעם אחר שיכולים לסותרו אף שהיה קדום ומוסכם ממ"ש עוד הרב פני אהרן וז"ל דאפי' כפי מ"ש מהראנ"ח והרב פני משה י"ל דשאני התם וכו' ומה גם למה שטענו שנתרבו עכשיו ההטלות כפל כפלים מעת שעשו ההסכמה דמטעם זה יש לבטל ההסכמה וכמ"ש מהרח"ש בת"ח ח"ג דקמ"ו ע"ב לבטל כת' פטור המס שנתנו הקהלות להר"מ ואחד מהטעמי' הוא דאומדנא דמוכח דכל אותם שחתמו בהסכמה לא עלה על לבם שתבא העיר בירידה כזו שבאותו זמן היה רב טוב לבית ישראל והפרעניות קלות ועתה ירדו פלאים והמשא כבד הולך וסוער וירדו לשערים באופן דאלו אסיקו אדעתייהו שתבא העיר לידי מדה זאת לא היו מוותרים ואדעתא. דהכי לא הסכימו וכבר כתב הרשב"א והרשד"ם דאזלינן בתר אומדנא אפי' במקום שבועה וחרם ע"ש. ולמד ממנה הרב לנ"ד דאדעתא דהכי לא הנהיגו ולא הסכימו ע"ש וגם הביא שם פסק אחד. משם מהר"ם מבורך שהוא ג"כ הסכים מטעם זה שרבו ההטלות וכו' יכולין לבטל המנהג והרב פני אהרן